בימים אלו מציין עין יהב, המושב הראשון בערבה 60 שנים להיווסדו. השבוע בדיוק לפני 60 שנה נערך טקס העלייה לקרקע במעמד ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון. אמנון נבון, אחרון חלוצי הנח"ל שהקים את מושב עין יהב, גר בערבה התיכונה ונכח במעמד המרגש מספר, כי הסיפור מאחורי הקלעים של הקמת המושב לא היה פשוט וכלל התנגדותם של צה"ל והסוכנות היהודית, שהעלו את חמתו של דוד בן גוריון ובסופו של דבר הסתיימה הסאגה בטקס העלייה לקרקע בנוכחותם של כל בכירי המדינה.

90 שנה לכפר הנוער עיינות, 90 מחזורים ואלפי בוגרים שהתחנכו במקום.

הייתי שם בכיכר מלכי ישראל בתל אביב ב – 4 בנובמבר 1995 יחד עם כ -100,000 אלף כשנרצח יצחק רבין, בעצרת "כן לשלום – לא לאלימות". הייתי שם גם במוצ"ש האחרונה כשניתנה לה אותה כותרת, כפי שהתמדתי להיות ב – 24 השנים מאז הרצחו, בכיכר הקרויה היום על שמו.

איפה הייתי כשנרצח יצחק רבין, יחד עם התקווה לשלום ? שואלים עצמם הותיקים לוחמי השלום, ילדי הנרות, אנשי שמאל ומרכז. וכן, גם אנשי ימין, ולמעשה כל ישראלי ששמע בכיכר או לאחר מכן בתקשורת את דבריו של רבין שהדהדו בכיכר באותו מוצ"ש: "ואתם, בהתייצבותכם בעצרת הזאת מוכיחים שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות".

לרגל יום הזכרון לרוה״מ ושר הבטחון, יצחק רבין ז״ל.

ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל היא אירוע מכונן  בהיסטוריה של עם ישראל, והיתה בין הגורמים שהובילו להקמת מדינת ישראל.

חלפו כ-100 שנה מאז, וגם עתה, כשלפנינו תקופה שונה עם אתגרים ומשימות לאומיות מהמעלה הראשונה, אנחנו עדיין מצווים לשמור מכל משמר על ערכי היסוד אלה, בבואנו להתמודד עם משימותינו הנוכחיות.

 כיום לצערנו, פקידי הותמ"ל מנצלים את היכולת הדורסנית של הועדה וממשיכים לחסל בפרנסה החקלאית ואת השטחים החקלאים של ישובים כפריים מבלי שיש בכך צורך קיומי.

לרגל עונת החתונות ריכזנו סיפורים מטקסי חתונות מיוחדים, הלקוחים  מ"סיפור מקומי" בישובים השונים. לא תאמינו, אבל מסתבר שאפשר לחגוג גם בלי צלם מגנטים, קייטרינג וסידורי שולחן...מזל טוב!

שבועות הוא חג של חיבור ואחדות, זמן שבו אפשר להרגיש משהו מיוחד באוויר, אם עוצרים רגע ומתבוננים ומנסים לבדוק את השאלה - מדוע אנו עם הבחירה ומה כל כך מיוחד בנו? הרי מי שמביט מבחוץ לא יכול ממש להבחין ביהלום, אז מהו הסוד שצריך להתגלות בשבועות בכדי להחזיר עטרה ליושנה?

התחושה היא שבזמן הזה, חסר לנו מאוד ההרגש של "איש אחד בלב אחד" כמו שהיה במעמד הר סיני כאשר עם ישראל קיבל את התורה. "אחד" הוא הסוד להצלחה בכל תחום בחיים, בזוגיות, במשפחה, בעסקים, אם אין אחד אז הכל מתפרק ובכדי להיות "אחד" כל אחד צריך לעשות צעד לקראת האחר.

אנחנו יכולים לעבור עוד חג שבועות עם מאכלי חלב ולסיים סעודה דשנה עם המשפחה וממעוף הציפור נראה שהכל "נהדר ונפלא", אך במקומות שיש לאדם משקעים בסוף זה מתפרץ ובמשפחה הרגישות היא הגבוהה ביותר ועל כך אני רוצה להרחיב את הדברים כאשר חג שבועות בפתח.

"משפחה" חייבת להיות המקום הבטוח ביותר עבור האדם, "הרכב המוגן" אליו הוא תמיד חוזר ושם הוא צריך למצוא את השמחה ולהביא את האור הביתה. הדרך למצוא את השמחה בחיים ובייחוד במשפחה, היא להיות מאוחדים, להבין שכל אחד נברא שונה מהשני ושלכל אחד יש בנפש מנגנון שמגיב למצבים באופן אחר.

חג רודף חג ובלי ששמנו לב, הקיץ כבר פה... אז לכבודו, אספנו עבורכם כמה רגעי תהילה מתוקים ומרעננים, מזיכרונות הישובים המוצגים על גבי "סיפור מקומי".

דו"ח מבקר המדינה האחרון (69ב)  שהוקדש בין היתר לסוגיית פערי התיווך של פירות וירקות בישראל מצייר תמונה עגומה לאוזלת ידם של משרד החקלאות ואוצר ולמעשה לפי דו"ח לא קרה דבר מאז שהוחלט על ידי הממשלה ב-2001 לטפל בסוגיית יוקר המחיה.

כבר ב-2001 בעקבות גל המחאה החברתית הוקמה ועדת טרטננברג שגילתה מה שהיה ידוע לכל כי אחד הכשלים ביוקר המחיה הוא כשלי התחרות.

בעקבות המלצות ועדת טרטנברג הוקמה ועדת(ועדת קדמי) וזו המליצה ביולי 2012 לעודד הקמת שוקי מזון מקומיים ולעודד מכירה ישירה של תוצרת חקלאית לצרכנים.   כמו כן המליצה הועדה להשלים את כל ההליכים להקמתו של שוק סיטונאי חדש לפירות וירקות שיבוסס על פיקוח ממשלתי.

על פי הדו"ח בדיקה שעשה משרד החקלאות ב-2015 מעלה כי המבנה הריכוזי במקטע הסיטונאי והקמעונאי בשוק הפירות והירקות הטריים למול החקלאים יוצרים יחסי כוחות לא שווים בין החקלאים לבין המשווקים הגדולים העלולים לפגוע בחקלאים.

למשה ולאה ארבעה ילדים. הם הקימו נחלה לתפארת ופיתחו משק פרחים משגשג. הבן הצעיר רועי השתחרר מהצבא והצטרף לעבודה עם אביו ואחיו הבכור יואב. יואב ורועי ומשפחותיהם מתגוררים בנחלה בבתים שניבנו על ידם לצד ההורים. שתי הבנות דנה ויעל גרות בהרחבה במושב. הילדים נשואים באושר, המשפחה מלוכדת ומשה ולאה שמחים על כך שהילדים והנכדים קרובים אליהם. יואב הבכור עובד עם אביו מזה כעשר שנים בנחלה וההצטרפות של אחיו רועי לעבודה הביאה משב רוח חדש לעסק. שני האחים עובדים בשיתוף פעולה והאבא שהתבגר מנהל את העבודה מלמעלה ועם השנים מקנה יותר סמכויות לילדים בדרך להעברה הבין דורית של העסק.

נושא החלוקה של הנחלה עדיין לא עלה על השולחן ובין ההורים לבין הילדים אין הסכמים או הסדרה בע"פ. הילדים מכבדים את האבא, עובדים, מתפרנסים ולא העסיקו את דעתם בנושא דור ההמשך בנחלה. בחלוף השנים האבא מתבגר ויוצא לגמרי מהעסק. עם היציאה לפנסיה בגיל תשעים האבא חלה ונפטר מבלי לערוך צוואה והותיר אחריו את לאה אשתו בת ה- 85 וארבעה ילדים.