"הפוטנציאל התכנוני" הוא נושא שמלווה אותנו רבות בהליכי עיון חוזר ומול ועדת ההשגות. במאמר הראשון בסדרה, הסברנו מדוע רבים בוחרים כיום למכור את הנחלה ב"עסקת נטו" וזאת לאור עלייה משמעותית בשומות דמי הרכישה שמושפעות גם מה"פוטנציאל התכנוני" כפי שנקבע בשומות רמ"י.

העלייה הדרמטית בגובה דמי הרכישה (לעומת דמי ההסכמה שחלפו ביום 10.4.2018), הביאה לכך שחבויות המס בעסקאות במרכז הארץ ובאזורי עדיפות לאומית ב', מגיעות לכ- 50% ויותר והדבר גורם לחסרון כיס משמעותי עבור המוכרים שנדרשו לשנות את האסטרטגיה בעת ביצוע עסקת המכר.

עמדנו על עיוות נוסף שנמצא כיום בטיפול מול רמ"י והוא "מועד הוצאת השומה". רמ"י קבעה, כי השומה תקבע לפי ערך הקרקע למועד הוצאת השומה במקום לקבוע את הערך למועד השלמת המסמכים ליישום ההחלטה בפרק משנה 8.3  סימן ז'.

המועד הממוצע לקבל שומה לדמי רכישה עומד כיום על כשנה במקרה הטוב ועד שנתיים לכל הפחות במקרים אחרים, כאשר העיכובים נובעים מדרך הטיפול הסבוכה והמסורבלת של רמ"י, כאשר החוכר נדרש לשלם את "המחיר" נוכח העיכובים שכלל לא תלויים בו, באופן שהשומה שתתקבל מרמ"י חודשים ארוכים אחרי ביצוע העסקה, תהיה גבוהה במאות אלפי ₪ מזו שהוערכה על ידי השמאי מטעם המוכר בטרם ביצוע העסקה.

מצב זה יוצר חוסר וודאות אצל מוכרים, חוסר אמון במערכת, נזק כלכלי עצום עבור מוכרים ויש להמשיך ולפעול בדרכים המשפטיות המתאימות בכדי להביא סוף לעיוות הבלתי נסבל שלא מוכר בכל מגזר אחר.