המדובר בתביעה שהינה גלגול שני, של תביעה כספית שהוגשה על ידי אגודת אמירים כגד זוג חברי אגודה בעלי זכויות במגרש בהרחבת היישוב, בגין חוב כספי כלפי האגודה. במסגרת התביעה המקורית, טענו החברים כי כיוון שהודיעו לאגודה על הפסקת החברות, אין הם חייבים בתשלומים המושתים על חברי אגודה.

בית משפט השלום אשר ישב כערכאה ראשונה דחה את טענת החברים, אשר הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, ובר"ע לבית המשפט העליון, ובכל הערכאות נדחתה הטענה, וזאת בין היתר בגין ההלכה שנקבעה במסגרת פסק הדין בעניין שריד (ע"א 2853/16 עו"ד גולן משעלי נ' מתיישבי שריד אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ), לפיו גם מי שאינם חברי אגודה מחוייבים בתשלום מיסי אגודה בשל השירותים הניתנים ע"י האגודה.

משנדחתה הבר"ע, הגישו החברים תובענה במסגרת המרצת פתיחה, ובה ביקשו כי בית המשפט יצהיר על כך שהם אינם עוד חברי אגודה, אף שהינם בעלי זכויות במגרש במשבצת מושב אמירים.

האגודה התנגדה לבקשה, וטענה כי לאור מאפייניו הייחודיים של מושב אמירים, המתבטאים בתקנון האגודה, אין לאפשר לחברים לבטל את חברותם באגודה, כל עוד הינם בעלי זכויות במקרקעין במושב, וזאת לאור החשש מפגיעה באופיו המיוחד של המושב.

רשות מקרקעי ישראל, אשר צורפה כנתבע פורמלי, טענה במסגרת תשובתה כי במסגרת חופש ההתאגדות זכותו של אדם שלא להיות חבר אגודה, ואין לקשור בין הזכות במקרקעין לבין החובה להיות חבר אגודה. עוד נטען כי סעיפי  התקנון יצרו בסיס מכוחו יכבדו החברים את אופי המקום, גם ללא היותם חברי אגודה.

ה"פ 66498-01-19 רוזנבלום ואח' נ' מושב עובדים של צמחונים ואח' (7.4.22)