מאז החלו עובדים זרים לעבוד בישראל, נושא העובדים הנוטשים מהווה את אחד  הכאובים והבעייתיים ביותר למעסיקים, המתמודדים עם שלל קשיים בנושא העסקת עובדים זרים.

לפי נהלי רשות האוכלוסין כפי שמפורטים באתר הרשות "...עובדים זרים רשאים לעבוד אך ורק עבור המעסיק המורשה שאצלו הם רשומים באותה עת. עובדים זרים אינם רשאים לעבוד אצל מעסיק אחר, אפילו במהלך הפסקות מהעבודה, בחגים, בימי מנוחה או לאחר שעות העבודה הרגילות. עובד זר שנמצא עובד אצל מעסיק אחר מלבד המעסיק הרשום הנוכחי שלו, צפוי להרחקה מהארץ. מעסיק שנמצא מעסיק עובד זר באופן לא חוקי, עלול להיקנס או לעמוד בפני תביעה פלילית.

עובדים זרים המעוניינים לעזוב את המעסיק או להחליף את המעסיק הנוכחי במעסיק אחר, לאחר שעשו ניסיון כן לעבוד אצל המעסיק שהזמין אותם לישראל, אינם זקוקים ל"רשות" מהמעסיק המקורי. יחד עם זאת, על עובד המבקש לעזוב את מעסיקו הנוכחי לתת למעסיקו הודעה מוקדמת על כך, וכן עליו להודיע על השינוי לרשות האוכלוסין באמצעות לשכת התיווך הפרטית או חברת כוח האדם שאצלם הוא רשום. לרשות עובד זר, אשר אינו מועסק, עומדים עד 90 יום מתאריך הפסקת העבודה אצל המעסיק הקודם על מנת למצוא עבודה חלופית ולהירשם אצל מעסיק מורשה בענף המפורט באשרת העבודה של העובד. עובד שלא נרשם אצל מעסיק חוקי בתוך 90 יום, חייב לעזוב את ישראל, ואם העובד אינו עוזב את ישראל מרצונו, הוא עלול להיעצר ולהיות מגורש מישראל..."

שמואל ירושלמי, משורר ופעיל חברתי תושב באר שבע, אומר כי התקשורת והציבור הישראלי מהרו הרבה יותר מדי לשכוח את האסון הסביבתי שקרה בנחל אשלים שבנגב. יום או יומיים הענין היה בכותרות, פורסמו תמונות מזעזעות של בעלי חיים שנפגעו - ואז עברו לעסוק בנושאים אחרים, וזאת מבלי שהתקיים דיון רציני בכל השלכותיו הרחבות של האסון שקרה. במיוחד, כמעט לא דנו בקשר בין האסון הזה לבין הצורה המעוותת בה בנויה הכלכלה הישראלית - כלכלה קפיטליסטית הרסנית וחסרת כל מעצורים.

אהרון ונורית גידלו שני ילדים לתפארת במושב בצפון. כל חייהם ההורים עבדו בחקלאות, גידלו פרחים בחממות, עיבדו את האדמה, הם אהבו כל רגב וכל תלולית עפר וטיפחו את המשק החקלאי באהבה רבה.

הבן הבכור יאיר נכנס לעבוד עם ההורים לאחר שהשתחרר מהשירות הצבאי. הוא סייע להורים עוד כשהוא היה נער מתבגר וחיכה לשעתו בכדי להתחיל לעבוד במשק המשפחתי. אהרון שהלך והתבגר עם השנים חיכה גם הוא שיאיר ייכנס לעבודה במשק ואכן הגיע הרגע לו אהרון ציפה ויאיר התחיל לתפוס מקום משמעותי מאוד בעסק.

אחיו של יאיר, יוסי, לא התחבר למשק החקלאי, הוא הלך ללמוד ראיית חשבון והתגורר במרכז הארץ. למרות המרחק שני האחים היו קשורים מאוד, היה להם קשר מיוחד, בכל זאת הם היו רק שניים וההורים גידלו אותם לאהבת הזולת. ההורים הנחילו לילדים אהבה בין אדם לחברו, נתינה וכבוד הדדי. האחים נהגו להיפגש לעיתים קרובות באירועים משפחתיים משותפים. לאחר החתונות של שניהם והגעת הילדים לעולם הקשר המשפחתי בין הילדים וההורים והמשפחה המורחבת הלך והתחזק.

בשיחות משותפות הם נהגו להעלות זיכרונות עוד מהתקופה שבה ההורים חיו באירופה, ההורים ברחו לבדם בטרם החלה השואה באירופה. להורים לא היתה משפחה הם גדלו כיתומים. יאיר ויוסי ובני משפחותיהם היו ההצלחה הגדולה של ההורים, ההמשך הבין דורי לאחר שכל המשפחות נעלמו כליל בשואה זו היתה הנחמה שלהם. ההורים מאוד התגאו בכך ושמרו על הקשר בין כולם בצניעות ובענווה.

כך חלפו להם השנים, ההורים אהרון ונורית, יאיר ויוסי והמשפחות גדלו והתפתחו, ההורים הפסיקו את העבודה בחקלאות וכל הטיפול במשק עבר ליאיר. יוסי שהבין בכספים היה יד ימינו של יאיר שנהג להתייעץ עם יוסי רבות בנושא של השקעות במשק. יוסי שמח לסייע ליאיר ועם השנים המשק הלך והתפתח עלה ועלה והגיע להצלחות מפליגות בארץ ובעולם.

המפלצת הביורוקרטית "הותמ"ל" כבר איננה רק איום על האדמות החקלאיות, על יכולתם של קיבוצים ומושבים לשרוד כיחידת ייצור חקלאית, על בחירתם הערכית של חקלאים ללכת בדרכי הוריהם ולדבוק בעבודת האדמה.

כעת נפל דבר וגם הצמרת המקצועית של משרד החקלאות מצטרפת אל המזהירים מפני הקלות הבלתי נסבלת של הותמ"ל. דו"ח אמיץ שפרסמו אמויאל רענן ויוחאי תירוש מהאגף לפיתוח ותכנון הכפר מזהיר מפני ההשפעות השליליות של תכניות הותמ"ל על קרקע חקלאית, אשר רובה ככולה מעובדת. "מדובר בפגיעה חמורה בכושר ייצור המזון ואספקת תוצרת טרייה, אל מול אוכלוסיית ישראל הגדלה בשיעור של 2% בכל שנה ובפגיעה בפרנסת הישובים החקלאיים," קובעים רענן ותירוש.

אזהרה זו מצטרפת אל הביקורת שאני משמיע מזה כשנה. בחסות כותרות פופוליסטיות על בנייה למען הזוגות הצעירים והורדת יוקר המחייה בישראל, צמחה מפלצת ביורוקרטית שדורסת ברגל גסה את כל הישגי זכויות האזרח במדינה ומוחקת באבחה אכזרית את האיזונים והבלמים שנבנו לאורך שישה עשורים, בכל הנוגע ליחסי הרשויות מול האזרח.

התוצאות הרסניות. פגיעה חמורה בהתיישבות, פגיעה קשה ובלתי מוצדקת בחקלאים ובפרנסתם וכאמור כעת, פגיעה בביטחון המזון של ישראל.