רשימה זו באה בעקבות תופעה אליה נחשפנו בתקופה האחרונה שהולכת ומתגברת של "מכירת חלומות ודמיונות" שאין להם כל קשר לחוקים והחלטות, בנושא של הסדרת שימושים חורגים וחריגות בניה, מה שגורם לבעלי נחלות לנזקים כלכליים ניכרים.

בהמשך לעדכונים המקצועיים האחרונים בהם עסקנו בנושא הדחיפות להסדרה של שימושים חורגים וחריגות בניה בנחלות ומשקי עזר לאור הגברת האכיפה בתיקון 116 לחוק התכנון הבניה אשר נכנס לתוקף בחודש אוקטובר 2017, אנו מבחינים כי בשטח מתבצעת פעילות ענפה להסדרה הן על ידי בעלי נחלות ומשקי עזר והן על ידי אגודות שמסדירות את המבנים והשימושים בשטחי המשבצת בהליכי רישוי, פעילות שיש לברך עליה.

לאחרונה נדרש בית המשפט העליון לשאלה האם פנסיון סוסים, דהיינו גידול סוסים של בעלים אחרים (לטווח קצר), חוסה תחת ההגדרה של שימוש חקלאי? 

לאחרונה אנו מתריעים מעל כל במה על כך שתיקון 116 לחוק התכנון הבניה אשר נכנס לתוקף בחודש אוקטובר 2017 שינה את המפה בכל הקשור לאכיפה של שימושים חורגים וחריגות בניה.

תיקון 116 קבע, כי ליחידה הארצית לאכיפה שפועלת במשרד האוצר ניתנו "סמכויות מקבילות" לסמכויות של הועדות המקומית. היחידה הארצית מוסמכת לבצע את האכיפה במקום האכיפה שצריכה להתבצע על ידי הועדות, במקרים בהם היחידה הארצית סבורה כי לא מתבצעת אכיפה בהתאם לנדרש.

תיקון 116 קבע, כי הועדות המקומיות נדרשות להשלים "סקר עבירות בניה" עד לחודש אפריל 2019. בכדי לבצע את הסקר שכאמור הוא רחב היקף ומשמעותו היא ביקור של פקחים בכל נכס בתחום המוניציפאלי של הועדה, הוחלט כי את הסקר תבצע החברה שאמונה על ביצוע המדידות לצורך גביית מיסי ארנונה.

קוראיי הנאמנים וודאי כבר יודעים, כי השאלה אם ניתן להגדיר עסק כ"עסק חקלאי" אם לאו, אינה פשוטה לעיתים, ובתי המשפט נדרשו אליה לאחרונה לא אחת. לשאלה זו נודעת חשיבות רבה שכן הפעלת עסק שאינו חקלאי על קרקע חקלאית תיחשב הן ל"שימוש חורג" אסור על פי חוק ההתיישבות והן לעבירה על חוקי התכנון והבנייה. מלבד מישורים אלו, להגדרת העסק כ"חקלאי" חשיבות גם בפן הכספי. שכן, במערכת היחסים החוזית מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ככל שיקבע כי מדובר בעסק מסחרי, על בעליו לשלם בהתאם לשימוש המסחרי הנעשה בשטח, להבדיל מדמי חכירה בגין השימוש החקלאי. סוגיה זו נדונה לאחרונה (25.10.18) בבית משפט העליון, ומפאת חשיבותה לציבור החקלאים בחרתי להביא את עיקרי פסק הדין בפניכם.

באותו עניין הפעילו זוג ממושב בשרון במקרקעין שברשותם, בין השאר, פנסיון סוסים. השניים ניהלו נגד רמ"י הליכים משפטיים בעניין הפנסיון, כשתוך כדי ניהולם התפרסמה החלטה 1316 של מועצת מקרקעי ישראל. בעקבות החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי כי המחלוקת המשפטית בין הצדדים אינה רלוונטית יותר, שכן בהתאם להחלטה 1316 הפעלתו של פנסיון הסוסים במקרקעין נעשית כדין. על החלטה זו הגישה רמ"י ערעור לבית המשפט העליון. אציין כי החלטה 1316 חלה על אגודה שיתופית חקלאית שהיא מושב עובדים או כפר שיתופי אשר מושכרים או מוחכרים לה מקרקעין בתנאי נחלה.

המחלוקת בין הצדדים בערעור התמקדה ביחס להחזקת סוסים תמורת תשלום מצד בעליהם, באמצעות פעילות המכונה "פנסיון". מחד גיסא סברו בני הזוג כי מדובר בשימוש חקלאי, ומאידך גיסא טענה רמ"י כי פעילות זו נופלת בגדר "שימושים נלווים לגידול בעלי חיים". לשתי השיטות, אין מניעה עקרונית שבני הזוג ימשיכו להפעיל במקרקעין פנסיון סוסים, והנפקות של המחלוקת היא כספית: שאם מדובר בשימוש נלווה, נדרשים המתיישבים לעמוד בתנאי החלטה 1316, ובין היתר יידרשו לשלם לרמ"י סכומים גבוהים יותר עבור השימוש במקרקעין.

*ע"א 4925/14 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' דוד אהרוני (פורסם בנבו, 25.10.2018)

מכת מדינה, כך כינה בית המשפט העליון כבר בשנת 1985 בפסק דין שנתן (917/85) בעניין עבירות על חוק התכנון והבנייה לתופעה שלא רק שלא הצטמצמה עם השנים אלא אף הורחבה לאזורים שונים בארץ.

לפני מספר חודשים אישרה הכנסת את תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה (תשכ"ח-1965) ובה תוקן פרק י' העוסק בפיקוח, אכיפה וענישה, זאת בעקבות החלטת ממשלה 1559 שאימצה את דו"ח המלצות ועדת קמיניץ שהמליצה לתקן את החוק כאמור, זאת מבלי לתת מענה אמיתי לנסיבות הלא פחות חשובות המביאות אזרחים לידי הפרת החוק כפי שהדברים הוצגו בכנסת בעת הדיונים בתיקוני החקיקה.

רבים בהתיישבות הופכים לעבריינים בעל כורכם מתוך ניסיון למצוא מקורות פרנסה אחרים מהמבנים החקלאים שבהם גידלו בעבר בעלי חיים או שימשו בעבר מקום אחסון ואריזה של מוצרים חקלאים, תעסוקה שאותה נאלצו לנטוש בשל מדיניות ממשלתית נמשכת הפוגעת ביכולת ההתפרנסות.  הרצון להסב מבנים אלה לשימושים לא חקלאים, למרות המלצות דו"ח שאושר על ידי הממשלה (דו"ח קדמון) כשלו ברובן בעיקר בשל התנהלות רשות מקרקעי ישראל והחלטותיה הפוגעות בבעלי זכויות במרחב הכפרי.

למרות זאת, יש חשיבות רבה לעשות הכל על מנת להסדיר את השימושים שניתן להסדירם או להפסיק שימושים שאינם ניתנים להסדרה ולקוות כי בעתיד יתוקנו החלטות מועצת מקרקעי ישראל בדרך שיאפשרו לחקלאים בכפר המשתנה להתפרנס באופן הוגן מפרנסות חילופיות ומפרשנות מרחיבה של מהי חקלאות.

במגזר החקלאי התקבלו לאחרונה החלטות מרכזיות שמשנות את הזכויות המשפטיות של בעלי הנחלות במהלך הכניסה לעידן הנחלה המהוונת. ההחלטות החדשות עוסקות בשלושה נושאים עיקריים: שינוי בכללי ההורשה בנחלות, הגברת האכיפה בגין חריגות בניה ושימושים חורגים לפי תיקון 116 לחוק התכנון והבניה ומסלולים בהחלטה 1553 ו"התחשבנות מחדש".

לצד פעילויות חקלאיות מובהקות (רפת, לולים, גד"ש וכו'), מפעילים חברי מושב רבים עסקים שהינם בתחום "האפור", והשאלה אם ניתן להגדירם כ"פעילות חקלאית" מוטלת בספק. אין צורך לציין כי סיווגה של הפעילות הינו קריטי, בשעה שהן על פי דיני התכנון והבנייה והן על פי חוק ההתיישבות, שימוש שאינו חקלאי הנעשה על קרקע חקלאית, נחשב ל"שימוש חורג" ואסור ללא היתר, שבצדו סקציות חמורות. פסק דין* שניתן לאחרונה (12.9.18) בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה דן בהרחבה בסוגיית סיווג הפעילות בקרקע חקלאית, ומפאת חשיבותו בחרתי לסקרו בפניכם בתמצית.

* בב"נ (מקומיים חד') 42891-08-15 הוועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף (פורסם בנבו, 12.09.2018)

שימושים חורגים וחריגות בניה הם סכנה ברורה ומידית שמאיימת על בעלי נחלות, משקי עזר, מגרשים מקצועיים ובתים בהרחבות במושבים, שיש להכיר אותה, להפנים אותה ולא להתעלם ממנה ויפה שעה אחת קודם! 

החלטה 1521 של מועצת מקרקעי ישראל העוסקת במשקי עזר שאושרה ביום 19.11.17 פתחה צוואר בקבוק שהיה תקוע זמן רב בכדי לבצע היוון של חלקת המגורים, תוספת יח"ד ופיצול מגרשים ממשקי עזר. ההחלטה יוצרת מצב של "מקל וגזר" כך שהיא הפחיתה את גובה דמי ההיוון שיידרש בעל משק העזר לשלם בעת ביצוע תהליך ההיוון, אך לצד זה, היא קובעת כללים שמשנים את פניו של משק העזר בשני נושאים עיקריים: שטח חלקת המגורים וזכויות בנייה ופוטנציאל תכנוני

כידוע, בעקבות המאבק המשפטי, בהובלת עו"ד רון רוגין (בג"ץ 10357/04 קיבוץ נחשולים נ. שר הרווחה ו-המוסד לביטוח לאומי), הועלו דמי הקבורה המשולמים לגופי הקבורה ביישובי המועצות האזוריות בישראל, כגון - קיבוצים, מושבים, ישובים קהילתיים ומועצות דתיות אזוריות.

העלאת דמי הקבורה נעשתה במסגרת חקיקת משנה: החל מתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) (הוראת שעה), תשס"ט-2009. תחולת חקיקת משנה זו של דמי קבורה הייתה ממועד הוצאת הצו על תנאי על ידי בית המשפט העליון (ה-1 באפריל 2005). חקיקת המשנה נעשתה במסגרת הוראת שעה, זאת אומרת, זו הייתה חקיקת משנה זמנית. הטעם לחקיקה זמנית זו היה קבלת העמדה העקרונית שהועלתה על ידי עו"ד רוגין בשם ההתיישבות, על פיה יש לקבוע תעריף שווה לכל הנפטרים בישראל. טיעון השוויון אף אושר בעבודה כלכלית חיצונית שהוזמנה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

עמוד 1 מתוך 6

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237