מאמרים

רשות מקרקעי ישראל ("רמ"י) נוהגת להתנות הסכמתה[1] לניצול זכויות נוספות, מעבר לזכויות שהוקנו בחוזה חכירה מקורי,  בתשלום הידוע בכינוי "דמי היתר".

תשלום "דמי היתר" מוגדר בקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל כ:"תשלום עבור זכויות נוספות או שונות בקרקע, עבורן לא שולמה לרשות תמורה".

מועד התגבשות החיוב בתשלום דמי היתר, הינו מועד ניצול הזכויות הנוספות. לדוגמה: מועד חתימתה של רמ"י על בקשה להיתר בניה לצורך ביצוע תוספת בניה תוך ניצול זכויות נוספות מעבר לקיבולת הבניה החוזית שנקבעה בהסכם החכירה.

הכיצד נכון לפעול במקרים בהם בוצע ניצול זכויות נוספות ללא תשלום לרמ"י, והחוכר מבקש להסדיר באיחור את ביצוע התשלום?

האם בדרך של קביעת דמי היתר על בסיס ערכי הקרקע נכון למועד התגבשות החיוב בדמי היתר בתוספת ריבית והצמדה? או שמא בדרך של קביעת דמי ההיתר בהתאם לערכי הקרקע העדכניים נכון למועד הסדרת תשלום החוב (להבדיל מערכם נכון למועד היווצרות החוב)?

מצגת של המחלקת למחקר כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

המצגת היתה חלק מדיוני התקציב 2021-2022 והרפורמה בחקלאות עליה החליטה הממשלה.

מכירת נחלה עשויה לכלול תשלומי מיסים שעשויים להיות גבוהים במיוחד ובנחלות באזורים מסוימים בארץ אף להגיע ל45%-50% מס, לכן רבים מבעלי הנחלות נמנעים מלבצע עסקאות מכירה. עם זאת תכנון מיסוי נכון עשוי להקטין באופן משמעותי את החיובים.

בשונה מנכס בעיר בו היכולת לחזות ולתכנן את גובה המיסים שהמוכר ישלם עבור מכירת הנכס פשוטה יחסית, במגזר הכפרי מכירת נחלה מצריכה ידע מעמיק מעורך הדין המבצע את העסקה וזאת עקב כך שישנם תשלומים ומיסים ייחודיים שחלים רק במכירת משק, לדוגמא, דמי רכישה למנהל, מס רכישה עבור היוון הנחלה, חובות עבר לסוכנות היהודית ומע"מ עבור רכיב השטח החקלאי, עם זאת  תכנון נכון מאפשר להשיג הפחתה משמעותית במס לתשלום.

ב- 26.8.21 פורסם באתר רשות המים "אוגדן כללים בדבר הכוונה לקבוע אסדרה חדשה בתחום אספקת המים לבית במרחב הכפרי". לאחרונה הסתיים הליך מתן הערות לאוגדן. המדובר בטיוטות של שורה של תיקונים לכללים קיימים וכללים חדשים.

האסדרה המוצעת מציעה לשנות את אופי הרגולציה לגבי אספקת המים לבית במגזר הכפרי, והיא צפויה להיות אדוקה יותר, בדומה לאסדרה במגזר העירוני.

במצב הקיים, בישובים מתוכננים, אגודת הישוב היא בעלת הרישיון מרשות המים, בין אם כצרכן מקורות ובין אם כמפיק עצמאי, והיא מספקת מים לשימושים השונים בתחומי הישוב, לפי הסדרים פנימיים.

 המגבלות על אספקת המים בישובים הכפריים כיום הינן רק בשני תחומים עיקריים, מהי "הכמות המוכרת" והדיווחים הרלוונטיים לגבי אוכלוסיית הישוב וכן תקרת תעריפים שלא ניתן לעבור אותה.

קרה לכל אחד שהוא בעלים של קרקע או נחלה חקלאית שיום אחד, התקבלה דרישה לתשלום מסוים מהרשות המקומית או מרשות המדינה. התשלומים האלה יכולים להיות מיסים, אגרות, היטלים או כל תשלום אחר. פעמים רבות, אנחנו לא יודעים בגין מה התשלום והאם הוא אכן חוקי, מה שיכול ליצור תסכול רב.

חלק מן ההיטלים שהרשות המקומית יכולה לדרוש הם היטלי פיתוח. בכתבה זו אסביר מהם היטלי הפיתוח, מתי ניתן לגבות אותם והאם ראוי לגבות היטלי פיתוח כאשר נחלה עוברת בירושה.

"היטלי פיתוח הם תשלומי חובה אשר נגבים על ידי רשויות מקומיות בזיקה לפעולות שאותן הן מבצעות להתקנתן ולאחזקתן של תשתיות מוניציפליות חיוניות. מערכות התשתיות הרלבנטיות העיקריות הן מערכות המים, הביוב, הניקוז והדרכים הציבוריות" (ע"א 7368/06 - דירות יוקרה בע"מ ואח' נ' ראש עיריית יבנה, מר צבי גוב-ארי ואח')

על מנת שרשות תוכל לגבות היטל, צריכה להיות לה הסמכה לכך בחוק.

רשות המים פרסמה לשימוע הציבור מכלול כללים לעניין הסדרת הספקת מים למרחב הכפרי.

מר יעקב צ'סנר מנהל תחום המים במשרדנו העביר למועצת רשות המים התייחסות מפורטת להצעה זו.

מלחמות הירושה מקורן ברוב המקרים ברגשות "קנאה" המקננים בנפשם של הילדים עוד מילדות. בכדי ליצור מחלוקת במשפחה צריך "מתלה" שיבעיר אש בשדה קוצים והדיון על הירושה הוא "זרז" מצויין בכדי להביא לפרץ רגשות כשההשלכות הן לדורי דורות.

עוד משחר בריאת העולם, בסיפור על אדם וחווה, אנו מוצאים כי הקנאה בין הילדים "קין והבל" הביאה לתוצאה טראגית. במשפחות רבות "המוות" בסיפור על קין והבל מסמל את המחלוקת שפורצת כתוצאה מקנאה כשכל המציאות נשברת לרסיסים ולבסוף לא נותר דבר, ממשפחה שלפני רגע היתה מאוחדת.

לאחרונה (13.9.21) פרסמה הנהלת רמ"י נוסח חדש לנוהל העוסק בשימושי תעסוקה במשבצות חקלאיות של קיבוצים ומושבים (37.21B).

הנוהל עושה בעיקר סדר בכל הפרטים הקשורים לנושא זה, מבהיר את עמדת רמ"י בחלק מהסוגיות שהתעוררו במשך השנים,  לעיתים בשינוי לנהלים הקודמים ותוך פגיעה באפשרויות העומדות לרשות הישובים. בחוזר זה נביא את עיקרי הנוהל, בחוזרים הבאים נתייחס גם לסוגיות שונות העולות ממנו.

מדיניות משרד החקלאות ופיתוח הכפר בנוגע למבנים חקלאיים נגזרת מהמדיניות הכוללת של המשרד בנוגע לפיתוח חקלאות בת קיימא בישראל. המדיניות הינה פועל יוצא למימוש חזון המשרד בדבר פיתוח חקלאות ישראל וביסוס ההתיישבות, הבטחת אספקת מזון טרי ואיכותי לתושבי מדינת ישראל ומינוף היתרון היחסי של חקלאות ישראל. בתנאי המחסור באמצעי הייצור החקלאיים בישראל, חקלאות מתוחכמת המבוססת על ידע מתקדם ומקצועיות ברמה גבוהה הינה הדרך היחידה ליצור חקלאות בת קיימא. חקלאות מתוחכמת מסוג זה מתבססת על שימוש במבנים חקלאיים ובהם בתי צמיחה ומבני עזר לתשומות ולטיפול בתוצרת לאחר קטיף, התואמים את דרישות החוק לפיקוח על ייצור הצמח ואת התקנים הבינלאומיים הרלוונטיים; על מבנים לגידול בעלי חיים המאפשרים תנאי גידול נאותים; על

מבנים החיוניים לתפקודם של ענפים חדשים בחקלאות וכד'.

מדיניות המשרד היא לאפשר את הקמתם של מבנים חקלאיים הנדרשים לייצור החקלאי - בגודל, בהיקף ובמיקום התורמים לאיכות הייצור החקלאי ולעמידתו בדרישות התקניות, תוך איזון בין צורכי המשק החקלאי לבין צרכים סביבתיים ונופיים.

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.