בלוגים

רק בישראל לא יכול חקלאי למכור את תוצרתו ישירות לצרכן מחצר המשק.

הנה עוד דרך להוזלת יוקר המחיה:

כל מי שמטייל במרחבים הכפריים באירופה נחשף לתיירות הכפרית המפותחת. למעשה, עשרות אלפי משפחות ישראליות מחפשות מפלט בקיץ מהמולת העיר ומתמקמות בערי השדה באירופה, בכפרים, במשקים משפחתיים וכיוב'. באירופה כבר הבינו לפני כמה עשורים כי המרחב הכפרי הוא הרבה מעבר לגידולים חקלאיים וניתן לנצלו הרבה מעבר לגידול עגבניות. אין זה נדיר למצוא באירופה משקים שבנוסף לגידולים חקלאיים, משמשים גם לתיירות כפרית, משתתפים באופן פעיל בשווקי איכרים ומחזקים את הישובים העירוניים שמסביבם.
ואילו בישראל, רשות מקרקעי ישראל (המחכירה את הקרקע לחקלאי), לא מתירה לחקלאים למכור את תוצרם באופן ישיר לצרכנים. מבחינת רמ"י, מכירה של תוצרת חקלאית לא נחשבת שימוש חקלאי והוא אינה מתירה לחקלאים לעשות כל שימוש בקרקע זולת גידול תוצרת חקלאית.
אגב, כשחקלאי מוכר את תוצרתו לרשתות השיווק או לסיטונאים, הוא עומד לכאורה במדיניות רמ"י, אך כאשר הוא מחליט למכור את גידוליו במכירה ישירה במשקו, מקשה עליו המינהל לעשות זאת ובד"כ עליו לשלם לרשות סכומים אדירים שהופכים את העסק ללא משתלם ואין אבסורד גדול מכך. כתנאי להסכמתה למכירה של תוצרת בשטח של החקלאי דורשת רמ"י מהחקלאי להוון את השטח ולהפוך אותו למסחרי (תשלום של 91% מערך השמאי), דבר שעבור מרבית החקלאים אינו אפשרי.

"הרפורמה" – רגע לפני שסוגרים את הדלת...

במסגרת הרפורמה אמורה להתבטל החובה לשלם אגרה שנתית וכן חובת תשלום אגרת בקשה לכל עובד. תיוותר חובה לתשלום אגרת בקשה אחת לכל מעסיק.
לפי הפירסום חובת התשלום הרגיל להעסקה בשנת 2023 נותרת על כנה. שכן ביטולן של החובות כנ"ל יחול למעשה רק משנת ההעסקה 2024.
לקראת סוף שנה זו, בעוד כ-3 חודשים ידרשו החקלאים לשלם את האגרות כדאשתקד. היינו תשלום מלא ורגיל.
בחשבון גס משמעות "הדחייה" עולה כדי 48 מיליון ₪ לכלל המעסיקים

הציפיה הטבעית של משפחה צעירה לקורת גג והייאוש המתגבר מהחלום המתרחק נובעת ממדיניות מכוונת של ממשלות ישראל להעשיר את הקופה הציבורית על חשבון גב הציבור

יש הרבה אופטימיות ותעוזה, בהחלטה של יזמים חדשים להיכנס לתחום הרפת, בתקופה זו, ולהשקיע כספים רבים, בהקמת רפת חדשה וגדולה במרחב מדברי ורחוק ממערכות הענף – ציונות במיטבה בחלב חלוצה

התרגשתי מאוד לשמוע ולקרוא, שפרות ראשונות ירדו מהמשאית, לאתר החדש שלהן ברפת חלב חלוצה, בחבל שלום, שליד גבול מצרים.

לפני כשנה וחצי, הפקתי מוסף מיוחד לציון הרפת בגוש קטיף, במלאת 15 שנה לפינוי היישובים. סקרתי בו גם את הרפת המשותפת לשני המושבים בגוש, קטיף ועצמונה, וגלגולה המחודש בכמה אתרים בדרום. השיקום של הרפת מוצלח מאוד בשותפויות חדשות ומצליחות.

וכך, אחרי שקראתי על גזירת הסרט וחנוכת הרפת, חלב חלוצה, החלטתי לנסוע קילומטרים רבים ולהגיע לרפת החדשה והמרגשת. גשם מבורך ירד גם במרחב הדרום, האזור נראה מדהים, שדות צעירים וירוקים, מראות נפלאים של יישובים חקלאיים מושקעים, הרבה מטעים, ירקות והכול בלב המדבר והחולות, שמדרום ליישובי העוטף, וקרוב מאוד לגבול המצרי. ציונות וחקלאות במיטבן...

הגעתי לשער הצהוב של הרפת החדשה ומסביב הכול דיונות של חול צהבהב. את פניי קיבל בנצי הוכמן, בן מושב עצמונה, שנבחר לנהל את הרפת.

מראה מרהיב של רפת חדשה, שנבנית במהלך מהיר ואינטנסיבי, עם מיטב החידושים והטכנולוגיות העדכניות.

אחרי סיור מלא התפעלות מהרפת, ישבנו לקפה במשרד החדש...

ב 1.7 אמורה רשות המים להודיע על כוונתה לייקר את המים לחקלאים בשקל למ"ק במטרה לכאורה להוזיל את המים לצרכנים ביתיים. לטענת רשות המים, המים שצורכים החקלאים מסובסדים בסכום שנתי של כ- 556 מיליון שקל ע"י צרכי המים הביתיים בעיר.

אלא שמדובר בהטעיה. במשך שנים מפמפמים את האגדה האורבנית הזו לפיה משקי הבית מממנים את החקלאים בכל הנוגע לתשלום חשבון המים. אין שקר גס מזה.

 

בנושא התיעוד של שנת הייסוד של יישובים בארץ ישראל, נוצרו במשך הזמן שתי נורמות: יש יישובים שזמן ייסודם הוא בעת ההתארגנות הראשונה כמו כפר גלעדי שעלה על הקרקע ב-1916. שנה לאחר מכן, באוקטובר 1917, פשטו הטורקים על הקיבוץ ועצרו את רוב החברים בחשד שהשתייכו למחתרת ניל"י. הקיבוץ נעזב כליל והחברים חזרו אליו אחרי כחודשיים. שלוש שנים מאוחר יותר, עקב התנכלויות הפורעים הערבים ונפילת טרומפלדור וחבריו בתל חי הסמוכה, במארס 1920, נאלצו החברים לעזוב שוב את הקיבוץ וחזרו אליו רק מקץ שבעה חודשים, באוקטובר 1920. על אף אירועים אלו, שנת הייסוד של הקיבוץ לא שונתה על ידי ההיסטוריונים ואנשי ידיעת הארץ השונים והיא נשארה 1916.

ונעבור דרומה, לנהלל. מושב זה עלה על הקרקע כקומונה על גבעת שימרון המרוחקת כ-1.5 קילומטר צפון מזרחית ממיקומו של המושב כיום בספטמבר 1921. שנה מאוחר יותר, בתשרי תרפ"ג, אוקטובר 1922, עלה המושב על הקרקע למקומו הנוכחי. שנת היסוד שלו נקבעה לשנת 1921. 

גם השכן ממזרח, קיבוץ עין חרוד, התארגן ב-1921 ליד מעיין חרוד אשר לרגלי הגלבוע. רק חמש שנים מאוחר יותר, ב-1926, עבר הקיבוץ למקום הקבע שלו עין חרוד מאוחד של היום. גם כאן שנת היסוד של הקיבוץ נקבעה ל-1921.

בתגובה לדוח היציבות הפיננסית שפורסם היום ותגובת רמ"י לדוח בנק ישראל, אומר עו"ד דודו קוכמן, מזכ"ל האיחוד החקלאי, כי מדובר בעוד דוח שממנו משתמע כי המנהל לא עושה את תפקידו ומהווה גורם מרכזי בעליית יוקר המחיה ובעליית מחירי הדיור. 
לדבריו, רמ"י יוצרת מניפולציות שגורמות לעליית מחירים, נותנים הנחיות לקביעת שומה, כאלו שסותרות את כללי עבודת השמאות ואלו גורמים לעלית מחירי הקרקע מה שמביא בהכרח לעלית מחירי הדיור. 

המצב שבו רמ"י שולטת במעל 90% מקרקעות המדינה, יוצר מציאות מעוותת ביחס לכל נושא השומה והשמאות מבחינת האזרח, ויש לו השלכות על מצב השוק ואף על המחירים.

גם אם  משרדי האוצר והחקלאות מסתכלים על החקלאות הישראלית דרך חור הקשית הכלכלית בלבד, תמיכה ישירה באמצעות הגדלת השתתפות המדינה בביטוח כנגד נזקי מזג האוויר היא הדרך היעילה והזולה ביותר לשמור על חקלאות כחול-לבן

פורסם בגפן - מגזין המושבות, גיליון 1284, 11/2/2022

החשיפה לייבוא תצמצם את הייצור החקלאי בפירות וירקות בהיקף שנע בין 35% -50% – מעל למיליון טונות, בעלות של כ- 8 מיליארד ₪ לשנה, ואת שטחי הגידול המושקים ב -50% – מ-2 מיליון דונם ל-1 מיליון דונם. נוכח זאת צפויה פגיעה חמורה בענפי פירות וירקות רבים

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.