פסקי דין

מושבים רבים מעסיקים עובדים וחלק ניכר מהמושבניקים, במסגרת עסקם העצמאי, מעסיקים עובדים. האם חשבתם על השאלה- האם צריכה להיות התייחסות שונה עת מפטרים עובד מבוגר? מורכבות הנושא נובעת בעיקרה מהחשיפה כי תעלה הטענה כי הסיבה לפיטורים הינה אפלייה מחמת גיל. מפאת חשיבות הדברים אסקור בפניכם פסק דין חשוב שניתן ממש לאחרונה בנושא*.

באותו עניין החליטה הנתבעת לפטר את התובעת שעבדה אצלה כ- 18 שנה במעבדה הכימית. אין חולק כי התובעת היתה עובדת טובה ויעילה שזכתה לשבחים. במועד פיטוריה היתה התובעת בת 63.5 לערך. הנתבעת במקרה זה היא מטה של חמש חברות-בת של הקיבוץ (להלן: "הקבוצה"). תפקיד התובעת היה עד לשנת 2012 "עובדת מעבדה", ולאחר מכן הוגדר תפקידה כ"אחראית תיקוף שיטות". בתקופה שקדמה לפיטורי התובעת החליט דירקטוריון החברה ליזום תהליך של גיבוש אסטרטגיה עסקית חדשה לקבוצה. לצורך ביצוע השינויים הנדרשים, התקיים הליך אבחון והערכה באמצעות חברות ייעוץ חיצוניות. לפיכך גובשו המלצות, ביניהן ההחלטה שאין צורך בעובד שישמש "אחראי תיקוף שיטות". בעקבות ההמלצה הוחלט לזמן לשימוע את התובעת.

*סע"ש (ת"א) 49821-01-16 בת שבע שמחי נ' מוצרי מעברות בע"מ (פורסם בנבו, 04.12.2016).

מושבים רבים מעסיקים בעלות ובעלי תפקידים ומטבע הדברים, הנושא המגדרי מונח, לא אחת, על סדר יומם. דומה כי אין זה סוד שעדיין קיימים פערים בשכר בין נשים במדינה אל מול שכר הגברים. מצאתי לנכון לסקור בפניכם פסיקה חדשה וחשובה שיצאה מתחת ידו של בית הדין הארצי לעבודה ממש לאחרונה (28.12.2016)* בנושא. פרסום תוצאות פסק הדין הינו אמצעי נוסף להעלאת המודעות המגדרית המוכיחה כי מה שהיה לא יכול להיות שוב.

זכותו של "בן ממשיך" בנחלה הינה זכות ייחודית. מחד, מדובר בזכות שהיא מעין ירושה, שכן מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת של ההורים, בעלי הנחלה, להעברת המשק על שם הבן הממשיך לאחר פטירתם. מאידך, מדובר בעסקת מתנה עתידית אשר על מנת לבצע אותה יש צורך בהסכמת גורמים נוספים, כגון רשות מקרקעי ישראל, האגודה השיתופית (המושב) והסוכנות היהודית.

במקרה שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בקריות (כב' השופט ד"ר שלמה מיכאל ארדמן), עסק בית המשפט בשאלה האם נושה אשר מעוניין להיפרע מבעל חוב שלזכותו קיים מינוי בן ממשיך בנחלת הוריו, יכול להטיל עיקול על זכות הבן בנחלה ובדרך זו למנוע את העברת הזכויות בנחלה לאדם אחר ואולי אף לקבל תמורה ממכירת הנחלה לכשתימכר. על כך במאמר הבא.

מושבים, כמו גם חברי מושב, השכילו להבין כי הוראות חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז-1967, אינם בבחינת אות מתה וכי עברו חלפו הזמנים בהם ניתן היה להתעלם מהמתחייב על פי החוק. בקצרה, החוק קובע, בין היתר, מהי "קרקע חקלאית". סעיף 1 לחוק קובע כי "קרקע חקלאית" הינה "קרקע שנועדה לשמש לייצור תוצרת חקלאית, לגידול פרחים, למשתלה, לגידול בעלי חיים או להחזקתם או למרעה להם, או להחזקת ציוד חקלאי או מלאי חקלאי". בתוספת הראשונה לחוק נקבעו מספר שימושים בקרקע אשר ייחשבו כ"שימוש חורג". בסעיף 2 לחוק ההתיישבות נאסר שימוש חורג בקרקע ללא היתר מאת שר החקלאות או מי שהשר הסמיכו לכך.

רשות מקרקעי ישראל הכירה ברבות השנים החריגים המתירים שימושים לא חקלאיים בנחלה, בכפוף לתנאים ומגבלות שנקבעו.

המדובר בערעור כנגד החלטת ביהמ"ש השלום לעכב את הליכי התביעה בשל תניית בוררות הקבועה בהסכמים בין הצדדים.

רע"א (ת״א) 10429-01-16 אביקסיס ואח' נ' תרום מושב עובדים של הפועל המזרחי, פס״ד מיום 06/10/16

 

המדובר בעתירה של מזכיר מושב ינון לשעבר, כנגד החלטות עוזר רשם האגודות השיתופיות בהליך הפירוק של המושב ינון.

בג"ץ 5945/14 יונתן זאנדני נ' רשם האגודות השיתופיות, פס״ד מיום 16/11/16

בפסק דין תקדימי מיום 15.12.2016 קבע בית המשפט העליון כי הועדות המקומיות אינן רשאיות לדרוש מיזמי תכנית להפקיד כתב שיפוי אשר מעביר ליזם את נטל תשלום פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה (ע"א 5958/15 פרחי ביקל בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון, בהרכב כבוד השופטים: י' דנציגר, נ' הנדל וע' ברון).

סעיף 197 לחוק התכנון והבניה (להלן: "החוק") קובע את הזכות לפיצוי בגין פגיעה במקרקעין עקב תכנית. לפי סעיף זה, מקום שקרקע שחלה עליה תכנית או שהיא גובלת עם תחומה נפגעה כתוצאה ממנה, רשאי בעל הזכויות בקרקע להגיש תביעה לפיצויים מהוועדה המקומית בגין הפגיעה (ירידת ערך הקרקע).

נוצלה כאן הזדמנות-פז להכריע ביחס לתוקף "כתבי שיפוי" הנהוגים בעולם התכנון, כתנאי לקידום תכניות מתאר לשינויי יעוד המשביחים כלכלית נכסי מקרקעין, לקראת תביעות פיצויים של מי שייפגעו מאותה תכנית.

פה-אחד פסקו כב' השופטים דנציגר, הנדל וברון, כי זהו נוהג בלתי-חוקי החורג מהחוק המסמיך את הועדות המקומיות הוא חוק התכנון והבניה, בלתי-חוקתי בהיותו סותר את חוק-יסוד: תקציב המדינה, ומפר את חובתן המוחלטת של הועדות לפצות בעצמן נפגעים מתכניות חדשות.

תוך כך, הורחב המושג "מס, היטל או תשלום חובה" גם על החיוב העתידי הנכלל בכתבי השיפוי, עוד בטרם שילם יזם התכנית תשלום שיפוי כלשהו. מדובר ברעידת אדמה בעולם התכנון, וימים יגידו מה יהיו השלכותיה.

ע"א  5958/15 פרחי ביקל בע"מ נ׳ הועדה המקומית לתכנון ולבניה - ראשון לציון ואח׳, פס״ד מיום 15/12/2016

קרקע שהופקעה מידי בעלת הזכויות, פוצתה לפי אמדן של רמ"י. הנפגעת חתמה על חוזה עם רמ"י בהתאם, ואז קמה ותבעה השלמת הפיצויים לפי חוו"ד שמאית מטעמה.

שתי הערכאות קיבלו את טענותיה. פסק-הדין עוסק בכמה סוגיות מרתקות, אך אדגיש כאן את העובדה כי רמ"י לא הדפה את התביעה הכספית רק מפני שהתובעת כבר חתמה על חוזה וקיבלה פיצוי.

נוסח החוזה אינו מצוטט, אך סביר להניח כי נכלל בו סעיף "מיצוי טענות" מצד התובעת.

ובכל זאת, התביעה התנהלה, וגם זיכתה את התובעת בפיצוי נוסף מידי רמ"י.

ראוי ללמוד ממקרה זה, כי חוזי רמ"י אינם סוף פסוק, ואזרח שנפגע יזכה לסעד שיפוטי.

ע''א 7060/14מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל  נ׳ סמיח סאלח דבאח ואח׳, פס״ד מיום 6.12.16

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.