סוגיית העסקתם של עובדים זרים רלוונטית למרבית העוסקים בענפי החקלאות. דומה כי נכון להיום מרבית החקלאים מודעים לכך כי בסיום העסקתם של העובדים הזרים, קיימת אפשרות, בסבירות גבוהה, כי תוגש תביעה לבית הדין לעבודה בדרישה לקבלת זכויות סוציאליות שלטענתם לא שולמו להם וזכויות מכח צו ההרחבה בענף החקלאות. את תופעת הגשת התביעות אנו חשים על בשרנו שעה שמשרדנו נדרש באופן יומיומי לטפל בתביעות המוגשות כנגד מעסיקים שהינם לקוחות המשרד.
כיוון שהתופעה כה נפוצה אנו ממליצים לחקלאים הנמנים על לקוחותינו להקדים תרופה למכה, וזאת, בין היתר, בשני אמצעים מרכזיים: האחד, בתחילת יחסי עובד מעביד לבנות את תלוש השכר באופן שימזער את החשיפה המשפטית, תוך שהתלוש מספק "תשובות" מבעוד מועד לטענות שכיחות של עובדים זרים ובמקביל להתאים את הסכם ההעסקה וההתנהלות למתחייב מהתלוש. השנייה, בסיום יחסי עובד מעביד, בטרם מבוצע גמר חשבון, לאשרר את כל ההסכמות מול העובד הזר באמצעות מתן תוקף של פסק דין בבית הדין לעבודה להסכם גישור. אנו מצאנו כי כדאי ורצוי לאמץ זאת.
לאור האמור והרלוונטיות לחקלאים הפעם בחרתי להביא בפניכם פסק דין אשר ניתן ממש לאחרונה כנגד חקלאי אשר העסיק שלושה עובדים זרים. פסק הדין ממחיש את החשיפה המשפטית הקנויה לחקלאים בעת העסקת עובדים זרים*.
מדובר בתביעה מצד 3 עובדים מתאילנד (להלן: "התובעים") כנגד מעסיקם לשעבר, בעל משק חקלאי במושב עמיעוז (להלן: "הנתבע"). לטענת התובעים הנתבע הודיע להם כי אשרת השהייה שלהם עומדת לפוג ועל כן היום האחרון המופיע להם באשרה הינו יומם האחרון בעבודה. לאור זאת ביקשו התובעים תשלומים שונים המגיעים להם לטענתם כגון: הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים ועוד מגוון זכויות נלוות. לטענתם, הנתבע בחר שלא לשלם דבר ועל כן מוגשת תביעתם.
מנגד טען הנתבע כי התובעים קיבלו ערב עזיבתם את הארץ את מלוא הכספים המגיעים להם על פי חישוב של נציג מטעמם. עוד טען כי התובעים במהלך כל תקופת ההעסקתם קיבלו דמי כלכלה מלאים, מזון, חשמל, מים, מגורים, וכי סכומים אלה יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובתם, אם יפסק. הנתבע טען כי הינו מתקשה להשיג אסמכתאות על הסכומים ששילם, וזאת לאור הזמן הרב שחלף. עוד טען כי יש לקזז מכל סכום שייפסק דמי הודעה מוקדמת מכל תובע, שכן התובעים נטשו את עבודתם מרצונם לפני שחלפה תקופת ההעסקה, ללא הודעה מוקדמת, ומבלי שנתנו לנתבע זמן להתארגן ולמצוא עובדים חלופיים. כמו כן, יש לקזז עבור נזקים שגרמו התובעים לנתבע בנטישתם את מקום העבודה לפני הזמן.
בית הדין קבע כי טענת הנתבע כי ביצע גמר חשבון לתובעים הינה טענה מסוג "פרעתי", והנטל להוכחתה חל על הנתבע, הנתבע לא הביא שום ראיה להוכחת טענתו ועל כן על פי הפסיקה קמה לחובתו חזקה לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובתו. בשל כך נדחתה טענת הנתבע לביצוע גמר חשבון לתובעים. לאור כך פנה בית הדין לדון ביתר הזכויות אשר נתבעו ע"י התובעים. בכל הנוגע לתשלום הפרשי שכר מינימום וגמול עבודה בשעות נוספות נפסק כי בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית. נטל הראייה להוכחת היקף עבודתו של התובע ותשלום מלוא שכר המינימום מוטל על הנתבע - במקרה הנ"ל הנתבע לא הציג שום אסמכתא התומכת בטענתו כי שולמו לתובעים מלוא זכויתיהם עפ"י החוק לאור כך עפ"י סעיף 7ב לחוק שכר המינמום והפסיקה נקבע כי בהעדר תלושי שכר ופנקסים, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה לצורך זכותו לשכר מינימום על פי החוק. עוד נקבע כי בהתאם לסעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר חישוב השעות הנוספות ייעשה על בסיס 60 שעות חודשיות ופסק בעניין זה לטובת התובעים. כמו כן, בכל הנוגע לנסיבות סיום ההעסקתם של התובעים וזכאותם לפיצויי פיטורים נאמר ע"י ביה"ד כי הלכה פסוקה הינה כי סיום עבודה בשל סיום תקופת האשרה עולה כדי נסיבות המצדיקות קבלת פיצויי פיטורים. במקרה הנ"ל שני תובעים עזבו את מקום העבודה חודש לפני הזמן ללא מתן הודעה מוקדמת ועל כן אינם זכאים לפיצויי פיטורין, ואף יש לקזז מסך תביעתם דמי הודעה מוקדמת. ואילו התובע השלישי עבד עד היום האחרון ועל כן זכאי לפיצויי פיטורין. בנוסף, המשיך ביה"ד וקבע כי אין מחלוקת בדבר החלת הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות על הצדדים ופנה לדון בכל זכות אשר נתבעה בנפרד (דמי כלכלה/ מענק שנתי/ פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן הפנסיה/ דמי הבראה/פדיון חופשה/דמי חג). בסכמו של דבר קבע בית הדין כי הנתבע לא הצליח להוכיח הלכה למעשה כי שילם לתובעים את המגיע להם ופסק לטובת התובעים. לבסוף, דן ביה"ד בטענת הקיזוז שהעלה הנתבע בגין תשלומי דיור; דמי כלכלה, מזון, חשמל, מים, ביטוח רפואי וכד' ודחה אותה לאור אי הצלחת הנתבע להשיג אסמכתאות על הסכומים ששילם. כמו כן, דחה ביה"ד את טענת הקיזוז כי התובעים גרמו לנתבע נזק בנטישתם לפני הזמן משזו לא הוכחה בפועל. עם זאת בית הדין קבע כי טענת הקיזוז מתקבלת בכל הנוגע לדמי הודעה מוקדמת אשר נוגעת לשניים מתוך שלושת העובדים. בסך הכל נפסק כי על הנתבע לשלם סך של 402,515 ₪. ללא ספק מדובר בסכום משמעותי מאוד הממחיש את החשיבות בהתנהלות נכונה מול העובדים הזרים אשר תסייע למזער את החשיפה המשפטית למינימום הנדרש.
*סע"ש (אזורי ב"ש) 2879-09-15 מודי נרטיף נ' דניאל אבוטבול (פורסם בנבו, 05.03.2018)
