איילת רייך מיכאלי, עו״ד

איילת רייך מיכאלי, עו״ד

מתמחה בקיבוצים ומושבים, משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

ayeletr@kv-yavne.co.il

דוא"ל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פעמים רבות מושבים וגם חברי מושבים מקימים עסק בשותפות עם גוף אחר. במקרים אלו אני ממליצה לא להתעלם מכך שייתכן ובעתיד, חו"ח, השותפות תפורק.

במקרה של פירוק השותפות או סיום ההתקשרות יש למנוע מהצד השני להתחרות בכם, תוך שימוש בידע ובמשאבים שקיבל מכם השותף בתקופת השותפות. מטבע הדברים, להסכם השותפות, ובייחוד ל"תניית אי התחרות" המופיעה בו, חשיבות רבה. פסק דין* שניתן לאחרונה (18.8.19) בבית המשפט העליון דן בנושא חשוב זה ומדגיש את ההכרח בניסוח נכון של תניית אי התחרות, ועל כן בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

* ע"א 1124/18 אביב אוחנה לובצקי נ' מכללת א.ר. פסגות בע"מ (פורסם בנבו, 18.08.2019)

על חשיבות עריכתו של השימוע לעובד, בטרם מתקבלת החלטה על פיטוריו, כולכם כבר צריכים לדעת.

הלכה ידועה היא כי בטרם יפוטר עובד, מחובתו של המעסיק לקיים הליך שימוע ובמסגרתו לאפשר לו להציג טענותיו ולשקול אותן בלב פתוח ובנפש חפצה.

יחד עם זאת, לא אחת אני נשאלת לגבי החובה לערוך שימוע "בכל מצב", גם במקרים של סגירת מפעל או פיטורים נוכח הליך של צמצומים. במקרים אלו סובר המעסיק- בשביל מה לעשות שימוע? הרי בכל מקרה אין לי ברירה אלא לפטר ועל כן עולה השאלה מה המשמעות של פיטורין ללא עריכת שימוע במקרים אלו.

* סע"ש (אזורי נצ') 51287-11-16 אנבאלה סופי - אקספורט - ארז בע"מ (פורסם בנבו, 30.05.2019)

"ויקו לעשות ענבים ויעש באושים",

בפסוק זה, הלקוח מספר ישעיהו (ה, ב), נפתח פסק דין שניתן לאחרונה (25.6.19) בבית המשפט העליון* ומצאתי לנכון לסקור בפניכם. בנבואת חורבן זו משתמש הנביא באותו כרם כפוי טובה, שלמרות השקעת בעליו מניב פירות באושים, כמשל לקב"ה שהשקיע בעמו וציפה שיהפוך לחברת מופת, ואלו עשו בדיוק להפך.  

להבדיל, באותו עניין, התקשר קיבוץ בהסכם עם יקב, בחודש מאי 2007 (להלן: הסכם 2007) לפיו יספק ליקב את כל בציר הענבים שהקיבוץ מגדל לתקופה של 21 שנים. ברם, הקיבוץ – בהיותו חבר בכרמל מזרחי – התחייב עוד קודם לכן בהתחייבות שאינה מוגבלת בזמן לספק את גידולי הענבים שלו לכרמל מזרחי. מכאן, שההתקשרות בין הקיבוץ ליקב הייתה בגדר הפרת חוזה בין הקיבוץ לבין כרמל מזרחי, וגרם הפרת חוזה מבחינת היקב. עם זאת יצוין כי הדבר לא נעלם מעיני הקיבוץ והיקב, ובהסכם 2007 נכתב במפורש כי הצדדים ערים לסיכון הכרוך בכך.

ואכן, הסיכון התממש. משנתחוור לכרמל מזרחי כי הקיבוץ עומד להפר את התחייבותו לספק את בציר הענבים של שנת 2007, פנה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה. בעקבות מהלך זה הגיעו הקיבוץ וכרמל מזרחי להסכם לפיו יספק הקיבוץ לכרמל מזרחי את ענבי בציר 2007 בתנאים עליהם הוסכם ביניהם.

* ע"א 3805/17 קיבוץ כרמים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 25.06.2019)

כל מי שהיה חבר בועדת קליטה יודע, כי קביעת קריטריונים לקליטה, ברורים ככל שיהיו, לא הופכת את עבודת הוועדה לקלה. שכן, התנאים החשובים ביותר לקליטה (אופי טוב, התאמה לקהילה וכיוצ"ב) אינה ודאיים או ניתנים למדידה, והם מקור להתלבטות הוועדה לגבי המועמד לחברות. שיקול הדעת של הוועדה, החורץ את גורל המועמד, נתקף לא אחת בבית המשפט. פסק דין שניתן לאחרונה (8.3.19) בבית המשפט המחוזי בנצרת עסק בסוגיה חשובה זו ועל כן בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

באותו עניין דובר בתובעים אשר חפצו להיקלט בשנת 2013 כחברים בקיבוץ אשר ברבות השנים, בעקבות משברים דמוגרפים שעבר, הפך למושב עובדים. באותו שלב (שנת 2013) עוד לא שונה הקיבוץ למושב עובדים, ולא היה אפשרי להתקבל לחברות. משכך חתמו התובעים על "בקשת הצטרפות לפרויקט" (לא מושב). כמו כן עברו התובעים באותה השנה הליכים של קבלה (אבחונים ומיונים), ואף שילמו 20,000 ₪ דמי רצינות. בישיבתה מיום 23.5.13 החליטה ועדת הקבלה של הקיבוץ לקבל את בקשת התובעים להצטרף לפרויקט. באותה השנה עקרו התובעים את מקום מגוריהם ועברו לקיבוץ בו התגוררו במשך 4 שנים (2013-2017). אולם, ביום 27.3.17 קיבלו התובעים מכתב, חתום על ידי יו"ר הוועד הממונה, בו צוין כי לאחר שדן בבקשתם, החליט הוועד הממונה שלא לקבל את התובעים לחברות. בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי הנימוק שבגינו לא התקבלו התובעים לחברות היה כי הם אינם מתאימים למושב מהבחינה הקהילתית.

במסגרת תביעתם טענו התובעים, בין השאר, כי הקביעה שאינם מתאימים לחיי הקהילה סותרת את האבחון המקצועי שעברו התובעים בהצלחה ואת מבחן המציאות – מגורים במושב לתקופה של 4 שנים, בהן השתלבו ללא קושי וללא דופי. עוד נטען כי ההחלטה הנסמכת על קריטריון עמום הינה בלתי סבירה. עוד טענו התובעים, כי גם אם קריטריון מידת הקהילתיות הינו לגיטימי, הרי שלא ניתן להחילו עליהם רטרואקטיבית. לטענתם, מסיכומי פגישה כאלה ואחרים עולה, כי רק לאחר המועד שבו הודיעו להם כי לא התקבלו לחברות נקבעו לראשונה קריטריון זה.

*ה"פ (מחוזי נצ') 56424-05-17 בשמת פוקודה נ' מיצר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (פורסם בנבו, 08.03.2019)

המושב, כמעסיקם של עובדים, מחוייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בגין העובדים. יחד עם זאת חשוב לזכור, כי התשלום לביטוח הלאומי לא "מגן" על המושב מפני תביעה של עובד בגין תאונה שאירעה במקום העבודה. אדרבא, אם יימצא כי המושב התרשל באופן שגרם נזק לעובד יחוייב המושב (או חברת הביטוח שלו) לשפות את העובד על נזקו, כאשר התגמולים שקיבל העובד מביטוח לאומי, ככל שקיבל, יופחתו מהסכום בו יחוייב המושב.

דוגמא לכך ניתן למצוא בפסק דין שניתן לאחרונה* (18.3.19) בבית משפט השלום בחיפה.

באותו עניין עבד התובע כשכיר בנתבעת, חברה העוסקת בשיווק חיטה, שעורה ותוצרת חקלאית אחרת. התבואה של החברה נארזה בשקים בגודל של 1X1 מטר אשר נקשרו בחלקם העליון באמצעות שרוול על מנת למנוע גלישת תכולתם מחוץ לשק והם הונחו במחסן לצורך העמסתם. במסגרת עבודתו עסק התובע בהכנת והעמסת השקים על המשאיות.

*ת"א (שלום) (חי') 19435-04-13 עראף אלטורי נ' גורן הנגב בע"מ (פס״ד מיום  18.03.2019)

לפני כשמונה חודשים קבע בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה כי פעילות במרכז המבקרים בחווה אינה מהווה חלק אינטגרלי מגידול הפרפרים וכי גידול הפרפרים, דהיינו השימוש החקלאי בקרקע, היא פעילות נלווית, משנית, לפעילות אירוח המבקרים, אשר שכשלעצמה אינה שימוש חקלאי. עוד נקבע כי גביית התשלום אינה המבחן העיקרי בבחינת טיב השימוש בקרקע חקלאית, אך בנסיבות העניין יש בה כדי ללמד שאירוח המבקרים בתשלום מהווה את עיקר פעילות החווה, ולכן, בניגוד לפעילויות חקלאיות אחרות, השימוש החקלאי בחוות הפרפרים לא "עומד על רגליו" ללא פעילות המבקרים. בסיכומו של דבר נתן בית המשפט לעניינים מקומיים צו להפסקת פעילות בחווה*.

בראשית פסק הדין* שניתן לאחרונה (28.5.19) חוזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (היינו לאחר שהעניין נדון כבר ב-2 ערכאות) תינתן במקרים חריגים במסגרתם מעלה הבקשה סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר עולה חשש לעיוות דין או אי-צדק שייגרם למבקש. בית המשפט מציין כי בענייננו, קביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן מחדשות הלכה אלא נסמכות על ההלכה הקיימת. על כן, אין עניינו של המבקש מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי בנסיבות העניין או חשש לעיוות דינו ודינה של בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.

בית המשפט ממשיך וקובע כי אף לגופו של עניין נראה כי הפעילות שמבצע המבקש במקרקעין לא עולה כדי שימוש חקלאי. כך,  סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה קובע הגבלות בשימוש בקרקע לא חקלאית: (א) לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות ... (ב) "מטרה לא חקלאית", בסעיף זה – בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים."

בהתאם להלכה, פרשנות התיבה "במישרין" צריכה "לצמצם כל שימוש לפעולות הקשורות מניה וביה בייצור". על בסיס הלכה זו נקבע בפסיקה כי השאלה אם מדובר ב"שימוש חקלאי" תוכרע לפי שני תנאים מצטברים: האחד – קיומה של זיקה ישירה והדוקה בין אופי הפעילות המתקיימת במקרקעין לפעילות החקלאית. השני – היקפה של הפעילות הנלווית; ככל שזו רחבה יותר, כך "הכף תיטה לקבוע שאין מדובר בשימוש חקלאי".

* בב"נ (מקומיים חד') 42891-08-15 הוועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף (פורסם בנבו, 12.09.2018)

**עפ"א (מחוזי חי') 58369-10-18 אילן בן יוסף נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון (פורסם בנבו, 22.01.2019)

***רע"פ 896/19 אילן בן יוסף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון (פורסם בנבו, 28.05.2019)

חוק שעות עבודה ומנוחה (להלן: "החוק") מטיל על המעסיק, בין השאר, חובת תשלום שכר בגין "שעות נוספות", אותן שעות שעבד העובד מעבר ליום העבודה הרגיל שלו. כידוע, בגין 2 השעות הנוספות הראשונות מחוייב מעסיק בתשלום 125% מהשכר הרגיל של העובד והחל מהשעה השלישית ב-150% משכר זה. יחד עם זאת, סעיף 30 לחוק מונה קבוצות עובדים אשר הוראות החוק, וביניהן חובת תשלום שעות נוספות, לא חלות עליהן. בין עובדים אלו מצויים גם עובדים ב"משרת אמון" או כפי שמגדיר סעיף 30(א)(5) החוק: "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".

מושבים מעסיקים עובדים רבים ומצאתי כי קיים בלבול בכל הנוגע לחריג זה לחוק- האם לכל מי שעובד בתפקידי הנהלה אין חובה לשלם שעות נוספות? האם מספיק שיש מידה מיוחדת של אמון אישי כדי לא לשלם שעות נוספות? שאלות אלו נדונו לאחרונה (31.5.19) בפסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. נוכח חשיבות הנושא אסקור בפניכם את עיקרי הכרעת בית הדין.

סע״ש (עבודה)(ב״ש) 12245-11-16 מולה סחנובסקי נ׳ אמרז בע״מ, פס״ד מיום 31/05/19

בחירות לועד האגודה במושב מהווה פעמים רבות מקור למתחים ולעימותים. בשל כך, קיימת חשיבות רבה שהליך זה, עליו ממונה ועדת הקלפי יתקיים תוך הקפדה יתירה על הוראות הדין.

סטייה מהוראות אלו עלולה להביא לערעור על תוצאות הבחירות ובמקרים מסויים אף לפסילתן.

האם הצבעה באמצעות יפוי כח תביא לפסילת הבחירות? מה קורה אם תיבת הקלפי מוצבת מאחורי פרגוד?

החלטה שניתנה לאחרונה (30.5.19)* על ידי רשם האגודות השיתופיות, עו"ד מירון הכהן, עסקה בסוגיות אלו ונוכח חשיבותן בחרתי להביאה בפניכם בתמצית.

* תיק מס' 570008939 בעניין ירחיב - מושג עובדים להתיישבות שיתופית בע״מ (30.5.19) (פורסם בנבו)

 קוראיי הנאמנים יודעים וודאי כי עשיית שימוש חורג, כמו למשל, מתן זכות שימוש לצד ג' בקרקע החקלאית, מהווה הפרה של חוק ההתיישבות (להלן: "החוק") וחושפת את המחזיק בקרקע לסנקציות חמורות הקבועות בחוק ובכללן גם הפקעת הקרקע והחזרתה לרשות מקרקעי ישראל. חשוב מאד לדעת כי סיכון נוסף שלוקח מחזיק הקרקע, בהקשר זה, מצוי במישור היחסים שבינו לבין הגוף עימו התקשר לעשיית השימוש החורג. היינו מול צד ג' אשר אפשרתם לו לעשות שימוש בקרקע החקלאית שברשותכם. כך, סעיף 12 לחוק קובע כי מי שהתקשר עם מחזיק בפעולה המהווה שימוש חורג זכאי לפיצויים מאת המחזיק ותביעתו תידון בועדת ההכרעה. מקרה כגון זה נידון בפסק דין שניתן לאחרונה (7.5.19)* בועדת ההכרעה ובפאת חשיבותו בחרתי להביא את עיקריו בפניכם.

* ו"ע (שלום ת"א) 33256-10-12 דשא יצהר בע"מ נ' ינוב מושב עובדים להתיישבות חקלאית (פורסם בנבו, 07.05.2019)

במהלך החודש האחרון הופתעו חברי מושב רבים עת קיבלו התראות לפני מתן קנסות מנהליים בסכומים נכבדים ככל ולא יפנו את השימוש החורג בחצרם.  דעו כי לאחרונה הוחמרו באופן חסר תקדים הסנקציות אותן רשאית המדינה להטיל על עבירות של תכנון ובניה וכי שימוש אסור בקרקע חקלאית הינו בגדר עבירה על חוק התכנון והבנייה. אין זה סוד כי עבירות התכנון והבניה הן בין העבירות הנפוצות ביותר, ומבוצעות בידי כל מגזרי האוכלוסייה ובכל שכבותיה. בתי  המשפט  הגדירו עבירות אלו לא פעם כ״מכת מדינה״ ונראה כי המדינה החליטה להרים את הכפפה להילחם בה ולמגר אותה.

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237