שמואל גלנץ, עו״ד
אי מסירת הנ"ל – פוטנציאל לצרות
המניע לכתיבת מאמר זה הוא פנייתו אלי של חקלאי, מעסיק עובדים זרים, שנקרא לחקירה לאחר שבביקורת מטעם מנהל ההסדרה והאכיפה במשרד העבודה נמצאו אצלו עובדים זרים שלא היו להם הסכמי העסקה.
מאז 2012 ועד לפרוץ מלחמת חרבות ברזל הגיעו העובדים הזרים לעבודה בענף החקלאות במסגרת ההסכם הבין מדינתי (בילטרלי) מול ממלכת תאילנד. לעובדים אלו נמסר בצורה מסודרת הסכם העסקה שהוכן על ידי רשות האוכלוסין וההגירה האגף לעובדים זרים והוא עונה על דרישות החוק (יש להוסיף לו ספח המבהיר מהו יום המנוחה השבועית ומהם החגים אותם חוגג העובד).
בחודשים האחרונים, חודשי המלחמה, נקלטו אצל חקלאים עובדים זרים ממדינות שונות שהגיעו בדרכים שונות, לאו דווקא במסלול הבילטרלי.
לאחרונה נוכחתי שעובדים זרים שהגיעו לעבודה בחקלאות (כולל משתי המדינות שמולם קיים הסכם בין מדינתי, תאילנד וסרילנקה) לא תמיד הוחתמו על הסכם העסקה ולא נמסרה להם "הודעה על תנאי עבודה".
אופן רישום שעות העבודה, הרגילות והנוספות, הינו עניין הטומן בחובו פוטנציאל לתביעות משפטיות והוא מושא לדיונים בבתי הדין לעבודה שכן לצורת רישומם בתלוש השכר של שעות העבודה השלכות על זכויותיו הסוציאליות של עובד.
כללית, אם נקבע לעובד שכר הכולל שעות נוספות כי אז רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל וממנו נגזרות זכויות בין היתר להפרשות לפנסיה ולתשלום פיצויי פיטורים[1].
בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעור שעסק בסוגיה שכזו.
[2] סע"ש 15728-06-19 רפאל שם טוב נ' היפופוטם בע"מ
[3] ע"ע 56265-09-22 היפופוטם בע"מ נ' רפאל שם טוב
התנהלות של חקלאים שנעזרים בקבוצות עבודה המסופקות ע"י קבלני ביצוע הינה תופעה נפוצה בעיקר בענפים בהם נדרש ריכוז מספר גדול של עובדים לתקופה קצרה (קטיף וכד'). תאגיד גדול הנצרך לקבוצות עובדים גדולות המסופקות לו על ידי קבלנים לביצוע עבודות קטיף בפרדסים דרש מקבלנים אלו שיפקידו אצלו ערבויות בנקאיות בסכומים שונים. התואנה לדרישה זו היתה שבעבר נתבע התאגיד על ידי עובדי קבלן שביצעו אצלו עבודות. הדרישה / העניין הובא לפניי והוא העילה למאמר זה.
[2] ע"ע 30148-02-21 – שופרסל בע"מ נ' merach zeresanai ופ.א. סאבי ובניו (2007) בע"מ
[3] ד"מ 14793-05-18 – merach zresanai נ' שופרסל בע"מ ופ.א. סאבי ובניו (2007) בע"מ
מקצת המעסיקים נוהגים לשלם לעובדיהם תוספות שונות שמתבטאות בתלוש השכר בשמות שונים, הנפוץ בהם "בונוס" וגם "פרמייה".
בבית הדין האזורי לעבודה ניתן לאחרונה פס"ד[1] העוסק בתביעה הנוגעת לזכויות סוציאליות הנגזרות מתוספת שכזו.
[1] 28855-01-21 נטליה גרשילוב נ' מנטין פלסטיק בע"מ ניתן ב-21.12.23
[3] בג"צ 5580/94 מירוז יהודה נ' ביה"ד הארצי לעבודה
על הסכם העסקה בתחילת העבודה ועל הסכם פשרה (ויתור על תביעות) בסיומה
מאז ה-7.10.2023, "השבת השחורה", הפסיקו כ-10,000 עובדים זרים את עבודתם בענף החקלאות, חלקם נטשו ללא כל הודעה מוקדמת, אחרים פנו למעסיקיהם טרם עזיבתם ובקשו למצות זכויותיהם.
בנסיבות כאמור פנו אלי מעסיקים רבים בשאלה כיצד עליהם לנהוג. התשובה מתחלקת:
עובדים שהודיעו כי בכוונתם לעזוב לפני פקיעת אשרתם דינם כמתפטרים על כל הנובע מכך (מכל מקום לגבי עובדים שמקום עבודתם לא בשטח בו נבצרות עבודה).
בינתיים, בשבועות האחרונים התקשרו עובדים (תאילנדים) לא מעטים שנטשו את מקום עבודתם וטסו לארצם עקב המלחמה וביקשו לשוב למעסיקיהם, רבים מהם כבר שבו.
לגבי אלה ההתייחסות הנכונה בדרך כלל אמורה להיות כאל עובדים שיצאו ל"אינטר ויזה", חופשת מולדת, נשמרות להם זכויותיהם כמקובל תוך גריעת תקופת העדרותם לעניין זכויותיהם.
אגב יסופר, בסוף נובמבר הגיע לישראל שר החוץ התאילנדי לביקור קצר על מנת לפגוש נתיני ארצו. בביקורו נפגש השר בבית החולים אסף הרופא עם קבוצה של תאילנדים שחזרו ימים אחדים קודם משביים בעזה. מקצת מהעובדים הפתיעו את השר שעמד נדהם כאשר אמרו לו שברצונם להשאר בישראל ולהמשיך עבודתם אצל מעסיקיהם.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[1] הנכונים לשנת 2021 מלמדים כי בענף החקלאות הועסקו בסה"כ כ-73.5 אלף עובדים מהם כ-24 אלף עובדים זרים (בשנים האחרונות כולם מתאילנד). כ-17 אלף עובדים פלסטינים, כ-4000 משתלמים ממדינות שונות והשאר ישראלים. עולה כי למעלה ממחצית המועסקים בענף החקלאות אינם ישראלים.
מספר העובדים הפלסטינים המורשים לעבוד בישראל כמו גם של העובדים הזרים מוגבל ונקבע בהחלטות ממשלה. בניגוד לפלסטינים שם יש תת ניצול קבוע של המכסה, לגבי העובדים הזרים שמעבר לים קיימת דרישה מתמדת להגדלת המכסה ולהבאת עוד ועוד עובדים. ואכן בשנה שעברה אושרה ע"י הממשלה החלטה על הגדלת מכסת העובדים הזרים ל-31,000.
מלבד עומס עבודה וכורח להעסקה בשעות עבודה רבות מידי יום ברי שמספר העובדים הזרים משפיע ישירות על היקפי התפוקה והייצור בענף.
בפועל אין כל בעיה לגייס כל מספר של עובדים זרים, אלה משתוקקים לעבוד בישראל לאור השכר הגבוה ממנו היו נהנים בישראל - השכר ממנו נהנים העובדים התאילנדים גבוה פי 9-7 מהמקובל בארצם.
אם חקלאות כאן – מולדת כאן
"במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולינו"[1]
ישובי עוטף עזה וישובי הגדר בגבול הלבנון מקיימים במדוייק את האמירה המכוננת של טרומפלדור.
חבל שרק בעקבות המלחמה הומחש הדבר לכלל הציבור ובצורה כואבת.
לפגיעה בישובי העוטף כתוצאה מנטישת העובדים הזרים והעדר גישה לשטחים השלכות מיידיות וארוכות טווח על כמות התוצרת החקלאית המונגשת לצרכן הישראלי.
הדברים נכתבים בשלהי השבוע הרביעי למלחמה כשחקלאים רבים לא רק אלה המצויים בעוטף עזה או ביישובי הגדר בצפון, מלקקים פצעים ועומדים חסרי אונים עקב המצב אליו נקלעו, מצב שהביא רבים מהם לכדי אובדן יבולים כבד ולעיתים עד כדי חיסול המשק כולו.
לפני המלחמה שהו בישראל כ30,000- עובדים זרים מתאילנד (מהם כ7,500- לא חוקיים) עוד כ2,000- משתלמים ממדינות שונות וכן הועסקו בחקלאות עוד כ- 18,000 פלסטינים.
עם פרוץ המלחמה נוצר משבר אדיר בהקשר לכח האדם הנדרש בענף. נאסרה לחלוטין כניסת פלסטינים לעבודה בחקלאות, בנוסף לאלה עזבו גם משתלמים.
לעת כתיבת המאמר נטשו קרוב ל9,000- עובדים תאילנדים שחזרו לארצם.
ארגון "השומר החדש" פרסם בחודש מרץ האחרון כי "73% מהחקלאים מעידים שחוו ניסיון פרוטקשן, כ-40% הודו שנאלצו לשלם בפועל. 55% העידו כי לא דיווחו למשטרה".
לבית הדין הארצי לעבודה[1] הגיע ערעורו של תובע לאחר שתביעתו לזכויות הנובעות לטענתו ממעסיקו כשכיר נדחו בבית הדין האזורי[2].
[1] ע"ע 14367-07-22 זייד אבו עצא נ' תריסי ארז בע"מ ומשה בוקרה
[2] סע"ש 11023-11-19 זייד אבו עצא נ' תריסי ארז בע"מ ומשה בוקרה