יוצאים לדרך לשינוי משטר הנחלות / אביגדור ליבוביץ, עו״ד

חברים תתעוררו "יוצאים לדרך"! להביא את השינוי וליצור מציאות חדשה עבור בעלי הנחלות.

זהו! הגיע הרגע לומר, די ל"משטר הנחלות" שהחל בשנת 1965 לפני כ- 55 שנים, די לחיים בפחד, די לקנסות, המציאות השתנתה, ולא ייתכן שרק בעלי הנחלות מכל המגזרים, ימשיכו לחיות תחת משטר שלא רק שלא רלוונטי לימינו אלא שגורם לפגיעה בלתי סבירה בבעלי הנחלות, מצב שלא יעמוד כיום במבחן משפטי או חברתי.

במאמרים קודמים, ניתחנו את האבסורד שיצרו כללי "משטר הנחלות" והבאנו לדוגמא את הגב' רבקה שלא יכולה להזדקן בכבוד כי היא "שבויה" בתוך הנחלה ואין לה אפשרות לעבור ולהתגורר בדיור מוגן. הבאנו את סיפורה של שרה, אישה בודדה בת 77 שכל מבוקשה בגילה המתקדם היה לעבור ולהתגורר ליד הילדים ולאחר שאזרה אומץ וביצעה את המעבר, קיבלה התראה מרמ"י בטרם נקיטת הליכים משפטיים על כך שהיא עזבה את בית המגורים בנחלה והשכירה אותו על מנת שתוכל לממן חלק מההוצאות של הדיור המוגן. סיפרנו על יהודה שהתעורר בוקר אחד, פתח את דלת ביתו וגילה שהגיעו "לבקר" אותו פקחים מהיחידה הארצית לאכיפה, פקחים מהועדה המקומית ומרמ"י, מלווים בשוטרים, שדרשו ממנו לפנות את השימושים החורגים והשוכרים מהנחלה, הטילו עליו קנסות בסך של מאות אלפי ₪, במבצע אכיפה שלא יבייש פעילות משולבת ללכידת עבריין נמלט.

המסקנה בשלב זה היא ברורה, המצב אליו הגענו הוא בלתי אפשרי. מישהו כאן שמקבל את ההחלטות לא שם לב שציבור שלם של בעלי נחלות, נופל קורבן למדיניות שהיא בלתי אפשרית ולגזירות שלא יכולות להתקיים הלכה למעשה בישראל בשנת 2019. מקבלי ההחלטות לא מכירים עד הסוף את המציאות של המגזר החקלאי, הם לא מבינים את המצב שההחלטות יצרו כלפי גב' רבקה ואין להם כל מושג אילו השלכות יש לתיקון 116 לחוק התכנון והבניה על בעלי הנחלות. מקבלי ההחלטות לא יודעים אילו השלכות נוצרו על בעלי הנחלות לאור הכללים של "משטר הנחלות" שלא מאפשרים השכרה ומחייבים את בעל הנחלה להתגורר בנחלה - ברור שאילו המחליטים היו יודעים ומכירים את "המקרים מהשטח" השינוי היה מתרחש - ועל כן החלטנו להביא את השטח לשולחן הדיונים ולדרוש את השינוי.  

הצבת המטרות לשינוי­:

השינוי שאנו מבקשים לבצע יתמקד בשלוש מטרות מרכזיות:

מטרה ראשונה - השכרת בתי מגורים ומבנים בנחלות - לאחר שהחלטה 1591 (כיום סעיף 8.3 סימן ז' לקובץ ההחלטות) החלה להיות מיושמת באופן שוטף החל מיום 10.4.18, אין עוד אפשרות למנוע מבעלי נחלות להשכיר בתי מגורים בהיתר או מבנים בהיתר לשימוש לפל"ח בנחלות (כיום השכרה של בתי מגורים ומבנים לא אפשרית לפי החלטות רמ"י).       
ניתוח שביצענו ביחס למגזרים השונים הראה אפליה בלתי סבירה והרעה שלא מתיישבת עם ההיגיון כלפי בעלי הנחלות, בשעה שבעלי זכויות במגזרים השונים יכולים להשכיר את בית המגורים, בעל נחלה חייב להתגורר בנחלה ולא יכול להשכיר בית מגורים או מבנה שבנוי בהיתר. במקרה שבו בעל הנחלה הלך לעולמו, היורשים לא יכולים להשכיר את בית המגורים עד שיקבלו החלטה ביחס לחלוקת הזכויות ביניהם. במקרה שבו בעל נחלה מבקש להתגורר בדיור מוגן או במיקום מתאים עבורו בגיל פנסיה, אין לו אפשרות להשכיר את בית המגורים שלא לומר שלא להתגורר בנחלה. במקרה שבו בעל נחלה מבקש לצאת לשליחות בחו"ל אין לו אפשרות לעזוב את בית המגורים או להשכירו. במקרה שבו בעל נחלה מתגורר בבית מגורים אחד ובית המגורים השני פנוי, לא ניתן להשכיר את בית המגורים. במקרה שבו בעל נחלה מבקש להשכיר מבנה שאושר בשימוש לפל"ח (משרדים, סטודיו, קליניקה וכו') לא ניתן להשכיר את המבנה (שימוש נלווה לחקלאות בייעוד פל"ח ניתן להשכרה לפי רשימה לא סגורה שמפורטת בסעיף 8.9.7 לקובץ ההחלטות).  

מטרה שניה - ביטול חובת ההתגוררות במקרים מיוחדים - חובת ההתגוררות של בעל הזכויות הרשום בנחלה נקבעה בהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל בשנת 1965. המטרה היתה לשמור על שלמות הנחלה ועל הרצף הבין דורי ולהבהיר כי הנחלה הוקצתה לבעל הנחלה בכדי להתגורר בה ביחד עם משפחתו ולעבד אותה ברצף. בשנים שלאחר קום המדינה היתה מטרה עליונה של יישוב הארץ ופיתוח החקלאות והעובדות בשטח מצביעות על כך שגבולות המדינה מסומנים על ידי מושבים וקיבוצים שחרפו נפשם בכדי להגן על הגבולות ועל מנת לפתח את ענף החקלאות, עם ערכים וציונות ראויים לכל שבח.

למרבה הצער, לאחר שחלפו עשרות שנים, כיום בשנת 2019 העבר נשכח כלא היה, כאשר מדיניות מקבלי ההחלטות היא לבצע שינוי ייעוד של כל רגב אדמה שנזרע בדם יזע ודמעות ועם הרבה נשמה, לפיסת נדל"ן מניבה, במהלכים שנעשים "בין לילה" על ידי ועדה שקיבלה סמכויות "על" וגורמת להרס מוחלט של החקלאות מהלך שללא ספק ישפיע באופן מהותי על השטחים הפתוחים ועל המצב הדמוגרפי של מדינת ישראל בדור הקרוב.

וכעת נשאל - האם יש מקום לעיקרון "שלמות הנחלה" ולחובת ההתגוררות בנחלה במציאות שנוצרה על ידי מקבלי ההחלטות? לנו ברור שלא! הרי מקבלי ההחלטות מראים לנו שוב ושוב כי אין להם כל רגש למגזר בעלי הנחלות, לקרקע החקלאית, לחקלאות ולשנים הרבות שהושקעו בפיתוח הקרקע, כאשר מתקבלות החלטות שגורמות למושבים וקיבוצים לאבד מאות דונמים מעובדים לטובת גורדי שחקים.

החלטה 1591 התוותה את הדרך להיוון חלקת המגורים, לביטול הצורך ברצף הבין דורי (במסלול דמי חכירה), לאפשרות להשכיר בתים בנחלה (במסלול דמי רכישה), לבנייה של בית שלישי, רביעי ולעיתים יותר בחלקת המגורים ולפיצול מגרשים.

השינוי שהחל בהחלטות רמ"י הביא לכך שכיום לאחר שרמ"י מקבלת את "החלק שלה" בצורת תשלום דמי היוון, הכלל של "איסור השכרה" או "הצורך ברצף הבין דורי" כבר לא רלוונטי – ולאור כך, הרי שאין מנוס מלקבוע שגם בטרם היוון חלקת המגורים ניתן יהיה להשכיר בית מגורים או מבנה שנבנה בהיתר ומשמש לייעוד בהתאם להיתר, על מנת לאפשר לבעל נחלה להתפרנס מיציר כפיו, מהנכס שהוא רשום כבעל הזכויות בו ולאחר שהושקעו בנכס שנים רבות וכספים, בדיוק כפי שיכול להשכיר את בית המגורים או המבנה החבר מהעיר.

חובת ההתגוררות בנחלה היא אנכרוניסטית ואינה רלוונטית לימינו! יותר מכך, היא לא יכולה לעמוד במבחן משפטי כאשר בעל נחלה הגיע לגיל פנסיה או נמצא במצב רפואי שדורש מעבר או נוכח מצב משפחתי או כל מצב מיוחד אחר. כאן נדרוש לבצע שינוי בכללים שיאפשרו לבעל הנחלה לעזוב את בית המגורים במקרים מיוחדים ולהשכיר את הבית.

נביא לדוגמא את המקרה שבו הוקצו זכויות במגרש בהרחבה כאשר היתה הוראה שלא אפשרה לבצע העברת זכויות במגרש אלא לאחר חלוף 5 שנים ממועד החתימה על הסכם חכירה (סיום שלב שלד וגג). בחלוף הזמן לאחר שהובאו מקרים מהשטח היה ברור שצריך לתקן את ההוראה הגורפת שלא אפשרה לבצע העברת זכויות בטרם חלוף 5 שנים וההוראה תוקנה כך שניתן היה לבצע העברת זכויות גם בטרם חלוף 5 שנים במקרים הבאים: גירושין, מוות, פשיטת רגל, מקרה רפואי. במקרים אלה שכמובן לוו בהוכחות, רמ"י אפשרה לבצע העברת זכויות ללא כל קנס.

חוקי היסוד כבסיס לשינוי:

גם במקרה שלנו לאור השינויים שחלו בעשרות השנים האחרונות, הצרכים של בעלי הנחלות כיום אחרים מאלו שהיו לחקלאי בשנות ה- 60, המדיניות של רמ"י השתנתה במהלך השנים, ומעל הכל חוקי היסוד של מדינת ישראל שחוקקו בשנת 1992, חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וחוק יסוד חופש העיסוק, שקבעו כללי על - כל אלו תומכים בכך שהשינוי כבר כאן.

בכדי שנבין היטב כמה עמוקה ויסודית הפגיעה בזכויות של בעלי הנחלות נוכח "משטר  הנחלות" נביא הסבר על חוק יסוד כבוד האדם וחרותו (הוצא מאתר הכנסת):

החוק קובע כי זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין. מטרתו של החוק "להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הוא מגן על חיי האדם, על גופו, על קניינו, על חירותו האישית, על זכותו של האדם בישראל לצאת את הארץ ולהיכנס אליה, על פרטיותו ועל צנעת הפרט. יש בחוק זה פסקת הגבלה, הקובעת כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". בחוק כלולה הוראה שעל-פיה הוא מוגן מפני שינויים מכוח תקנות לשעת חירום – לבד ממקרים חריגים, בתנאים מגבילים.

חוק יסוד כבוד האדם וחרותו קובע כי הזכות הבסיסית של אדם בישראל היא להיות "בן חורין". כעת נשאל - האם גב' רבקה בת שמונים שמבקשת לעבור להתגורר בדיור מוגן או ליד הילדים והחלטות רמ"י מחייבות אותה להיות "שבויה" בנחלה - האם היא בת חורין?

בחוק היסוד יש "פסקת הגבלה" - פסקה זו קובעת כי לא ניתן לפגוע בזכויות שלפי חוק היסוד אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינה ישראל ושנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
כעת נשאל - האם הפגיעה בזכות הבסיסית של גב' רבקה להתגורר היכן שתחפוץ על מנת שיהיו לה חיי נוחות בגיל השלישי ובכדי לממן את המגורים במקום החלופי היא תבקש להשכיר את ביתה בנחלה - האם האיסור שחל על ההשכרה וחובת המגורים הוא איסור שנועד לתכלית ראויה? או הולם את ערכיה של מדינת ישראל או שאינו עולה על הנדרש?

חברים יקרים – התשובה לכל השאלות ששאלנו היא - לא!!! - הפגיעה שנגרמת לבעלי הנחלות נוכח משטר הנחלות אינה הולמת את ערכיה של מדינה ישראל והיא עולה אלפי מונים על הנדרש ועל כן יש לבטלה לאלתר וללא כל דיחוי נוסף!

 

מטרה שלישית - תיקון 116 לחוק התכנון והבניה והחלטות רמ"י בנושא גביית דמי שימוש - הגזירה שתגרום לבעלי הנחלות לקרוס כלכלית נולדה בתיקון 116 לחוק התכנון והבניה ובכללים לגביית דמי שימוש על ידי רמ"י. אנו עדים למבצעי אכיפה בגין שימושים חורגים באמצעות שיטות מתקדמות ועזרים טקטיים שחלק מאיתנו מכירים רק בסיירות או בקומנדו וחלקינו קראו בספרי ריגול או ראו על מסכי הקולנוע בסרטים שנולדו בדימיון של במאי.

במציאות שבה אנו חיים, בעלי הנחלות הפכו לנרדפים ורבים מהם חיים בפחד יומיומי מהביקור הקרוב של הפקחים. בעלי נחלות "שזכו" לביקור של הפקח מתארים את "יום הביקור" כטראומה של ממש. החיים לפני "יום הביקור" ואלו שאחריו הם חיים אחרים, מציאות שלא ניתן להתמודד איתה, תחושות של שבירה ואובדן, איבוד הבטחון הכלכלי ופחד מהמחר. מדובר על אנשים מן היישוב, הטובים שבינינו שהפכו בן לילה לנרדפים ולנאשמים בכתבי אישום פלילי על עבירות בניה ויש אף כאלו שמכרו את הנחלות נוכח המצב הקשה אליו נקלעו - נחלה שעברה דורות במשפחה נמכרה בגלל מבצע אכיפה וקנסות לא הגיוניים.

מקבלי ההחלטות לא מכירים את אותם אנשים, הם לא הסתכלו להם בעיניים ואני מדבר על אלו שהשכירו מבנים בהיתר ולא על אלו שביצעו עבירות בוטות על קרקע חקלאית - האם מדיניות האכיפה מכוונת כלפיהם? האם הכוונה היתה שיפלו שורות של אנשים טובים מן היישוב שמבקשים להתפרנס בכבוד ממבנים בהיתר? האם הכוונה היתה שאנשים בגיל השלישי יפלו נטל על החברה רק כי הם רצו להתפרנס בכבוד עד סוף ימיהם ולא לבקש כספים מהילדים? ועוד ועוד מקרים אנושיים שהדעת לא יכולה לסבול.

השינוי שיש להביא בתהליכי האכיפה והקנסות בגין שימושים חורגים הם בראש סדר היום ואין דבר דחוף יותר מטיפול בנושא זה. מסיפורים מהשטח שמגיעים לשולחננו כל יום מחדש, אני יכול לומר ללא כחל וסרק, כי נפל דבר מאז תיקון 116 לחוק התכנון והבניה והאבדות בשטח הן רבות וקשות מנשוא ואין די מילים בכדי לתאר את מימדי הפגיעה, ללא אבחנה של גיל, מצב סוציואקונומי, מצב בריאותי או משפחתי או מיקום גאוגרפי. המכה מורגשת בכל עבר, החל מיישובי קו עימות, דרך אזורי עדיפות לאומית א' ו- ב' ומרכז הארץ. הפקחים נמצאים בכל מקום והפחד שמלווה את בעלי הנחלות מורגש היטב, נוכח שמועות שמגיעות מכל עבר על ביקורים שבוצעו על ידי היחידה הארצית לאכיפה שמלווים בפקחים של רמ"י והועדה המקומית.

מדגם מייצג - לאחרונה קיבלנו מידע על כך שהיחידה הארצית דורשת מראשי מועצות להגביר את האכיפה לאור כך שהסקר של עבירות הבניה שנקבע בתיקון 116 כי יושלם עד חודש אפריל 2019, לא הושלם במועד. קיימים אזורים בהם הועלתה דרישה "לבחור" יישוב אחד שיהווה מדגם מייצג, בקשה שכמובן לא ניתן להתמודד ברמה של המועצה.

הגדלת תשלום דמי שימוש לרמ"י - החלטות רמ"י שמשתנות מעת לעת תוקנו לאחרונה בכל הקשור להפרות במגזר החקלאי במטרה להערים על בעלי הנחלות עוד קשיים ולהגדיל את תשלומי דמי השימוש. השינוי האחרון קבע כי גם עבור הבית הראשון והשני בנחלה ישולמו דמי שימוש החל מהמ"ר הראשון של החריגה לתקופה של שבע שנים

כלומר, אם עד היום בעל נחלה שביצע חריגת בניה בבית המגורים הראשי עד לשטח של 160 מ"ר לא נדרש לשלם כלל קנס או בחריגה עד 160 מ"ר בבית השני שולם קנס עבור שנה אחת - כעת הוראה זו בוטלה והדרישה לדמי שימוש תחול החל מהמ"ר הראשון בבית הראשון והשני עבור שבע שנים!

נבהיר כי תיקון 116 לחוק התכנון והבניה מהווה חקיקה ראשית והשינוי שלו יכול להתבצע רק בחקיקה ראשית - כלומר בכנסת ישראל. שינויים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל מתקבלים בישיבות מועצת מקרקעי ישראל. כיום עומד בראש המועצה שר האוצר ואין לדעת מי יעמוד בראשה לאחר הבחירות הקרובות. שינויים בהחלטות הנהלה מתקבלים בהנהלת רמ"י וגם שם המדיניות משתנה כל העת. 

חברים, את הנעשה אין להשיב - יצאנו לדרך לשינוי, עם הרבה אמונה בצדקת הדרך, בעיניים פקוחות והבנה, כי השינוי כבר כאן, רק נותר להעלות אותו על פני השטח בדרכים לגיטימיות, בדרך ארץ ובאחדות - ב"ה נעשה ונצליח.

אביגדור לייבוביץ, עו״ד

משרד עורכי דין ליבוביץ מתמחה באגודות שיתופיות ומיסים.

דוא״ל: avigdor@lieblaw.co.il

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237