מידע בנושא דיני עבודה

מושבים רבים מעסיקים עובדים וחלק ניכר מהמושבניקים, במסגרת עסקם העצמאי, מעסיקים עובדים. האם חשבתם על השאלה- האם צריכה להיות התייחסות שונה עת מפטרים עובד מבוגר? מורכבות הנושא נובעת בעיקרה מהחשיפה כי תעלה הטענה כי הסיבה לפיטורים הינה אפלייה מחמת גיל. מפאת חשיבות הדברים אסקור בפניכם פסק דין חשוב שניתן ממש לאחרונה בנושא*.

באותו עניין החליטה הנתבעת לפטר את התובעת שעבדה אצלה כ- 18 שנה במעבדה הכימית. אין חולק כי התובעת היתה עובדת טובה ויעילה שזכתה לשבחים. במועד פיטוריה היתה התובעת בת 63.5 לערך. הנתבעת במקרה זה היא מטה של חמש חברות-בת של הקיבוץ (להלן: "הקבוצה"). תפקיד התובעת היה עד לשנת 2012 "עובדת מעבדה", ולאחר מכן הוגדר תפקידה כ"אחראית תיקוף שיטות". בתקופה שקדמה לפיטורי התובעת החליט דירקטוריון החברה ליזום תהליך של גיבוש אסטרטגיה עסקית חדשה לקבוצה. לצורך ביצוע השינויים הנדרשים, התקיים הליך אבחון והערכה באמצעות חברות ייעוץ חיצוניות. לפיכך גובשו המלצות, ביניהן ההחלטה שאין צורך בעובד שישמש "אחראי תיקוף שיטות". בעקבות ההמלצה הוחלט לזמן לשימוע את התובעת.

*סע"ש (ת"א) 49821-01-16 בת שבע שמחי נ' מוצרי מעברות בע"מ (פורסם בנבו, 04.12.2016).

מושבים רבים מעסיקים בעלות ובעלי תפקידים ומטבע הדברים, הנושא המגדרי מונח, לא אחת, על סדר יומם. דומה כי אין זה סוד שעדיין קיימים פערים בשכר בין נשים במדינה אל מול שכר הגברים. מצאתי לנכון לסקור בפניכם פסיקה חדשה וחשובה שיצאה מתחת ידו של בית הדין הארצי לעבודה ממש לאחרונה (28.12.2016)* בנושא. פרסום תוצאות פסק הדין הינו אמצעי נוסף להעלאת המודעות המגדרית המוכיחה כי מה שהיה לא יכול להיות שוב.

מעסיקים רבים נכשלים בשני עניינים בהם נעסוק במאמר זה:

• פירוט תלוש השכר

• פדיון חופשה

עובדת שעבדה כשנתיים בחנות פוטרה ובעקבות כך עתרה לבית הדין האזורי לעבודה(1) לקבלת פיצויי פיטורים, פיצויים בשל פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות, אי מתן הודעה לעובד, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצויי הלנה.

כאן נעסוק רק ברכיב אחד שהוא רכיב הפיצויים בגין מתן תלושי שכר שלא שיקפו את ששולם ושלא היה בהם פירוט רכיבים נדרשים לפי חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן "החוק").

התובעת עתרה לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין כל תלוש שכר. לטענתה תלושי השכר שקיבלה לאורך כל תקופת עבודתה היו פיקטיביים ולא שיקפו את שכרה בפועל. התובעת טענה כי במהלך עבודתה נרשם בתלושי השכר שהיא השתכרה סך של 3,500 ₪ כאשר בפועל קיבלה שכר גבוה יותר.

המעסיקה בטוחה היתה כי שילמה לעובד כל זכויותיו.

פס"ד שניתן בבית דין אזורי לעבודה(1) ממחיש את הבעייתיות של "שכר כולל".

מעשה שהיה כך היה, העובד – (להלן גם "התובע") הועסק כנהג בשגרירות נפאל בישראל (להלן "הנתבעת"), כ-6 שנים.

בין הצדדים נערכו מעת לעת הסכמי עבודה לפיהם בין היתר שולם לעובד סכום קבוע כגמול שעות נוספות. במקצת התקופה שולמו לעובד הוצאות ע"ח נסיעותיו לעבודה וממנה. מעבר לכך לא שילמה הנתבעת לתובע סכומים נוספים לרבות תשלומים עבור הפרשות לפנסיה לדמי הבראה ובסיום העבודה (בנסיבות שנויות במחלוקת) לא שילמה הנתבעת לתובע פיצויי פיטורין.

טענתה המרכזית של הנתבעת היתה כי לאורך כל תקופת העבודה השתכר התובע שכר הגבוה משכר המינימום והוסכם כי שכר זה מגלם את מלוא הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובע לרבות בגין פיצויי פיטורין.

בית הדין קבע שמדובר בזכויות מגן שאינן ניתנות לוויתור ושלא ניתן לכלול אותן בשכר הכולל אלא בכפוף ובהתאם להוראות מפורשות בחוק או בפסיקה.

אז הנה למה? הסיפור להלן מסביר למה?

חקלאי באחת ממושבות השומרון "זכה" לביקור שיגרתי של מפקחים מטעם מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד הכלכלה.

במהלך הביקורת שנערכה כשעתיים רואיין החקלאי וכמה מעובדיו הזרים – יוזכר היה זה בעיצומו של יום עבודה.

בעקבות הביקורת נדרש החקלאי להמציא אי אלו מסמכים אותם קיבל ממנהל החשבונות המנהל עבורו את חשבונותיו, כך נוצרה תעסוקה "פרודוקטיבית" לשורת גורמים.

בהמשך זומן החקלאי לחקירה במשרד הכלכלה בחיפה.

למרות שסבר שהתנהלותו תקינה נקלע החקלאי ל"משבר נפשי" – חרדות ולחץ.

השאלה שבכותרת נידונה בבג"ץ בגילגול שלישי לאחר שנדונה תחילה בבית דין אזורי ובערעור בבית הדין הארצי.

מעשה שהיה כך היה: חבר קיבוץ תל יוסף ששימש כמנהל המדגה (אישיות משפטית נפרדת) מאז שנת 1988 פוטר מתפקידו בתחילת 2011.

בעקבות פיטוריו עתר המנהל לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת לקבלת פיצויי פיטורין, פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, פדיון חופשה ועוד (981,160 ₪ כולל ריבית והצמדה). אגב, עתירתו המקורית היתה כנגד עצם פיטוריו ואולם בעקבות תביעה שהגישו המדגה והקיבוץ בסך 5 מיליון ₪ בגין נזקים שלטענתם גרם כמנהל המדגה שינה הוא את תביעתו.

בית הדין האזורי קבע כי החל מהיום בו שינה הקיבוץ את אורחות החיים בו היינו הפך ל"קיבוץ מתחדש" (ב-2002), התקיימו יחסי עובד מעביד בין העותר למדגה ולקיבוץ.

בג"צ 2037/14 אבי בן אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה, דגי תל יוסף אגודה שיתופית חקלאית, קיבוץ תל יוסף אגודה שיתופית, פס״ד מיום 06/07/16

חוליות הביקורת מטעם מנהל ההסדרה והאכיפה שבמשרד הכלכלה והתעשייה המבקרות במשקים המעסיקים עובדים זרים בודקות בין היתר הפרשות לפנסיה עבור עובדים זרים כמתחייב מצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. (החובה קיימת עוד קודם מכֺח צו ההרחבה בחקלאות).

בהעדר הפרשות כמתחייב מהצו מושתות על מעסיקי עו"ז בחקלאות התראות מנהליות. משמעותה של התראה הניתנת מכֺח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה הינה למעשה היות המעסיק תחת איום "על תנאי", חזרה על אותה ההפרה בתוך שנתיים משמעה כפל קנס  ( 35,740 x 2 ₪).

נכון למועד כתיבת שורות אלו אין חשבון ייעודי אליו ניתן להפקיד כספי הפרשות לפנסיה ועל חשבון פיצוי פיטורים לטובת עובדים זרים בחקלאות. הממונה על שוק ההון החסכון והביטוח במשרד האוצר שסמכותו להתקין התקנות לא עשה כן לגבי עובדים בחקלאות, לא כאשר חוקק החוק ולא עד עצם יום זה.

בחוק הביטוח הלאומי מוגדרת תאונת עבודה כ"תאונה שארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל המעביד או מטעמו ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו במשלח ידו".(1)

מקרים בהם נגרמה תאונה "עקב העבודה" או "מטעם המעביד" הינם מושא למחלוקות ולבירורים משפטיים שכיחים.

בפסק דין שדן בשאלה האם מדובר בתאונת עבודה המזכה בפיצוי מאת הביטוח הלאומי כטענת התובע או שמא אין לתאונה קשר לעבודה ולמקום העבודה כטענת המוסד לביטוח לאומי  (הנתבע).

החרגה במטופלים סיעודיים – האם לא נכונה החרגה גם בחקלאות ?

פסק הדין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה עוסק בתביעתה של עובדת זרה שעבדה כמטפלת תקופה של כ-3.5 שנים עד התפטרותה. המטפלת שהתגוררה בבית המטופל עתרה לאחר סיום עבודתה לבית הדין האזורי בחיפה לתשלום הפרשי שכר, דמי חופשה, חגים, הבראה.

בבית הדין האזורי הוברר כי המטפלת שהתה במנוחה שבועית 26 שעות, בחלק מאותן שעות שהתה התובעת בבית המטופל.

בית הדין חייב את המערערים – המעסיקים לשלם לתובעת – המטפלת, בין היתר, עבור עבודה במנוחה השבועית.

על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה וזהו נושא דיונינו כאן.

ע"ע 47576-10-12 אריה זטלמן (המנוח) ובתיה זטלמן נגד ולנטינה פטרוב. ניתן ביום 7/7/16