דודו קוכמן, עו״ד

דודו קוכמן, עו״ד

מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי.

עורך דין בעל תואר שני L.L.M במשפטים. אוניברסיטת בר אילן.

טל: 03-5620621

פקס: 03-5622353

דוא״ל: dudu@ihaklai.org.il

כידוע חופש ההתאגדות הינה אחת מזכויות היסוד הבסיסיות במשטר דמוקרטי, אשר בצידה עומדת לאדם הזכות של חופש מהתאגדות- היינו הזכות לפרוש מחברות בתאגיד.

לזכות לפרישה מתאגיד, יש חשיבות רבה עת עוסקים אנו באגודה שיתופית, שכן ברבות מהאגודות השיתופיות, הזכות הקניינית במקרקעי החבר, שלובה בחברותו באגודה.

במספר פסקי דין קבע בית המשפט כי זכותו של אדם לפרוש מחברותו באגודה עומדת לו מבלי שיאבד את זכות הקניין ברכושו אשר בישוב ומבלי שיאולץ למכור את רכושו (ראה פרשת עפגין-נ' מתיישבי אמנון ה"פ 22222-07-10).

שאלה הנגזרת באופן ישיר מזכות חבר לפרוש מחברותו באגודה, הינה האם זכותה של האגודה השיתופית להמשיך ולגבות ממי שפרש מחברות בה, תשלומים המהווים מעין מיסי חבר?

ככל שמדובר באגודה שיתופית חקלאית בה שורר משטר נחלות , נמצא את התשובה לשאלה זו בממסגרת החלטה מס' 970 של מועצת מקרקעי ישראל. החלטה זו מכירה בזכות חבר אגודה שיתופית חקלאית לפרוש מחברותו באגודה מבלי שיאבד את זכויותיו באגודה. החלטה זו מחייבת את החבר הפורש מהאגודה לחתום על הסכם לקבלת שירותים וכפועל יוצא לשאת בתשלומים בגין השירותים שהאגודה מספקת לו.

משקי העזר שהוקמו לפני שנים רבות באו כדי לענות על צורך לפרנסה חלקית למי שפרנסתו העיקרית לא הייתה מהמשק החקלאי וזאת בשונה מנחלה חקלאית ולכן הם נקראו משקי עזר וגודלם נע בין כדונם ולעיתים אף חמישה דונם ויותר. משקי עזר הוקמו גם באזורים עירוניים וגם בהתיישבות הכפרית.   במושבים ובכפרים השיתופים הם בדרך כלל בודדים אך יש ישובים שבהם משקי העזר הם רבים כמו גיבתון, גני-עם, קידרון, בוסתן הגליל, ניר צבי, כפר סירקין וכו'.

זכויותיהם ומעמדם של החוכרים במשק עזר השתנה במהלך השנים כאשר ללא כל הצדקה הופלו בעלי זכויות במשק העזר באזור הכפרי בעוד אחיהם בעלי זכויות באזור העירוני זכו בהטבות מפליגות עת נעשה שינוי ייעוד בקרקע.

החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1521 שפורסמה בימים אלה מנסה לתקן במעט את המצב ולצמצם את ההטבות המפליגות שמהם נהנו בעלי זכויות במשקי עזר במגזר העירוני על ידי הגבלתם ולמעשה זו פעם ראשונה שהחלטה בעניין משקי עזר עושה הבחנה בין חוכרים בישוב חקלאי לחוכרים בישוב עירוני.

כבר בתחילה נאמר כי בעל זכויות במשק עזר יכול להמשיך להחזיק בזכויותיו ללא כל שינוי ובכלל זה לשלם דמי חכירה שנתיים כקבוע בחוזה.    ברור כי בעלי זכויות במשק עזר שנדרשים לשלם 1% לשנה, קרי לעיתים עשרות אלפי ₪ לשנה יעדיפו לרכוש זכויות מהוונות וגם לכך יש מענה בהחלטה.


עד לאחרונה, נהגו ועדות התכנון לבקש מיוזמי תכנון כתבי שיפוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, שבו נקבע כי במידה והועדה לתכנון תיתבע על ידי מי שנפגע מהתכנית בגין ירידת ערך נכסיו, כי אז יוכל לפנות בתביעה לוועדה המקומית וזו תוכל לתבוע את היזם באמצעות כתבי השיפוי.

סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה קובע כי "נפגעו על ידי תכנית שלא בדרך של הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה, מי שהיה בתחילתה של התכנית בעל המקרקעין או בעל זכות בה, זכאי לפיצוי מהועדה המקומית".

ביהמ"ש העליון ביושבו כערכאת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי כתבי השיפוי לא מעוגנים בחקיקה ולא ניתן לדורשם מיזמים אלא רק במקרים מיוחדים הכתובים בחוק.
מדובר על ערעור של פרחי ביקל בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון ואח' (ע"א 5958) בעניין דרישת הועדה המקומית לכתב שיפוי דרקוני מהיזמים.

היזמים, ובעלי פרחי ביקל בעלי קרקע חקלאית ביקשו לשנות תכנית מתאר על ידי תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים במטרה לשנות יעודה של קרקע למגורים.

לפני שנים רבות הוצפה ישראל בגל עליה גדול ממדינות שהיוו את ברית המועצות לשעבר ומדינת ישראל הייתה אובדת עצות היכן יתגוררו אותם המוני משפחות שנחתו בארץ.

אריאל שרון, ז"ל ששימש בתקופה זו כשר הבינוי והשיכון במדינת ישראל ופעל בדרכים רבות להאצת בניה על ידי מתן הקלות ליזמים, הקמת אתרי קראוונים, הקלות ביה דרך תמ"א 35 והסבת מבנים למגורים בהתיישבות תוך מתן תמיכה למי שהסב מבנים אלה בהוראת שעה.   התוצאה שבכל המסלולים נבנו או הוסבו מעל 140 אלך יחידות דיור שסייעו בקליטת העלייה שכן אחרת היו העולים החדשים גרים באוהלים.

המצב היום דומה למצב שהיה אלא שלא מדובר בקליטת עליה אלא בצורך דחוף ליצר מגוון של פתרונות דיור שיאפשרו בהוראת שעה ליצר פתרונות מיידים למצב הקשה שבו נמצא שוק הדיור במדינת ישראל.

בימים הקרובים צפויה ההכרעה האם לאפשר פיצול דירות גם במגזר הכפרי.
המתנגדים להחיל פיצול דירות גם במגזר הכפרי נשענים על שני טיעונים עיקריים ובהם עמדת מינהל התכנון שחושש מהגדלה לא מרוסנת של האוכלוסיה במגזר הכפרי ואחרים שחושבים כי מדובר במתנות הניתנות למגזר הכפרי.

מדובר בשני טיעונים שמנותקים מהמציאות וניזונים מדמוניזציה שנעשית כלפי המגזר הכפרי מצד מוסדות התכנון ופוליטיקאים אינטרסנטיים בשנים האחרונות.

מרביתם המוחלט של הישובים הכפריים מאוגדים באמצעות אגודה שיתופית שבתקנונה יש פרק המיוחד לישוב סכסוכים בין האגודה לחבריה, חבריה לשעבר ועובדיה ובין החברים בינם לבין עצמם.

סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי רשאית האגודה לקבוע בתקנונה הוראות לישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין על ידי הרשם ובין באופן אחר.

ביטול פסק בורר מחייבת קיומה של אחת מעשר העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. מדובר בעילות מאוד קיצוניות ובית המשפט כאמור לא ממהר להתערב בהחלטותיו של מוסד הבוררות והחלטותיו מטעמים שונים ובהם החשיבות שרואה בית המשפט במוסד זה, הרצון לכבד את תניית הבוררות הקיימת בין צדדים ועוד. ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון היא "כי רשות ערעור על פסק-דין בענייני בוררות אינה ניתנת על דרך השגרה, אלא רק במקרים שבהם עומדת להכרעה שאלה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית ו/או משפטית גבוהה, שיש לה היבט עקרוני-כללי החורג מגדר עניינם הפרטני של בעלי הדין".

בימים אלה נתן ביהמ"ש העליון רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שקבע כי אין מקום לביטול פסק הבורר למרות שנפל פגם בהליך, כשהתברר שהבורר הפר את חובת הגילוי ולא גילה לצדדים בתחילתה של הבוררות את העובדה כי העניק במשך שנים רבות שירותים משפטיים למשיבה

עא 1610/17 לוסיה ויצדומיני נ' גיאה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פס״ד מיום 28/05/17

החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1370 מיוני 2014 שעסקה ברפורמה בניהול מקרקעי ישראל קבעה בין היתר שתאופשר הקניית בעלות בנכסים מסוימים בקרקע עירונית וגם בנכסים מסוימים שהוחכרו למטרת מגורים בישוב קהילתי ובישוב חקלאי ובכך נתמקד.

בסעיף 3.9 להחלטה נקבע כי בטרם העברת הבעלות בישוב קהילתי קטן וישוב חקלאי תפנה רשות מקרקעי ישראל לסוכנות היהודית או לאגודה השיתופית של הישוב בשאלה האם תועבר בעלות בישוב ובאילו תנאים.

כאן המקום לציין כי ההחלטה לא עוסקת בנחלות, אלא בנכסים שהוונו כמו מגרשי הרחבה, משקי עזר או בתי מקצוע.

על החלטה 1370 הועברה ביקורת רבה, זאת בשל ההטבות הכלכליות שניתנו בה ויש האומדים אותם במיליארדים רבים ובעיקר לקבוצות אוכלוסייה מבוססות בחברה הישראלית.

בימים אלה פסק בית המשפט המחוזי, בערעור שהוגש לפניו בעניין הפרת חוק ההתיישבות וקבע כי 180 הדונמים שבהם נעשה שימוש בניגוד לחוק יופקעו מאגודת תלמי מנשה לצמיתות ובנוסף הושת עליה קנס כספי גדול.

סעיף 8 להחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל קובע כי חוכר של קרקע חקלאית לא יהיה רשאי להחכיר החכרת משנה קרקע חקלאית שנמסרה לו, אלא מכורח נסיבות ולזמן מוגבל וזאת באישור רמ"י ובתיאום עם האגודה.

חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז- 1967 חוקק מתוך מטרה להסדיר שימוש חורג בקרקע ובמים, קרי יצירת שותפות עם מי שאינו נמנה עם חברי האגודה, או העברת הקרקע בהשכרת משנה למי שאינו חבר האגודה זאת כפי שהדבר מוגדר בתוספת הראשונה לחוק ששר החקלאות ממונה על יישומו.

פס"ד זה מצטרף לפסקי דין שניתנו בשנים האחרונות שתוצאתם היא הפקעת אדמות מחוכרים שהפרו את חוק ההתיישבות ופעלו בניגוד לחוק ולחוזה החכירה ולהחלטה.

עקב מצוקת הדיור ומתוך רצון לעודד בעלי דירות רבות למכור את נכסיהן חוקקה הכנסת בימים אלה חוק המטיל "מס ריבוי דירות" על מי שמחזיק יותר משתי דירות.

החוק עורר ויכוחים גדולים בציבור בטענה שהחוק לא יביא לתוצאה המצופה, קרי עידוד מכירת הדירות, אך החקיקה שעברה בימים אלה בכנסת מביאה להכבדה נוספת על האזרחים במיסוי מיותר המתווסף למיסים רבים המוטלים כבר עתה על אזרחי המדינה.

החוק קובע למעשה כי "חייב במס" הינו יחיד שהוא בעלים של מספר דירות מגורים ששיעור הבעלות שלו בהן עולה על 249%.

תשמעו דבר הזוי: חקלאים משמידים עשרות טונות של מלפפונים, גורמים לעליית מחירים ובסוף מקיימים הפגנה בה מחלקים מלפפונים בחינם.

לא, זה לא קרה בחלם אלא כאן. זו דרכם של החקלאים למחות נגד מדיניות הממשלה לאפשר יבוא לא מבוקר של ירקות ללא מכס ולהצביע על פערי התיווך שגורמים למחירים הגבוהים.

על פניו יגיד האזרח ההדיוט לעצמו, 'מה אכפת לי, העיקר שנקנה ירקות בזול', אלא שלצערנו הציבור לא מבין שהפגיעה בחקלאות היא פגיעה ישירה בכולנו.

רק בישראל חקלאים עובדים בחינם/ לחינם וההפסד לחברה ולמשק הישראלי מתקיים במובנים שונים ומגוונים.

מצ"ב פסק דין של העליון שעוסק ב"מהו שימוש חקלאי"

פסק הדין הינו ערעור על פסק דין של ועדת הערר המחוזית בעניין הקמתה של תחנת הסגר (קרנטינה) (מתקן לקליטת בעלי חיים שמגיעים מחו"ל על מנת לוודא שטינם נושאים מחלות וכו לפני העברתם לייעודם). בית המשפט העליון מחזיר את התיק לבית המשפט קמא תוך ביקורת נוקבת על הסאגה של הליכי התכנון כאשר היזם קיבל את אישור כל הגורמים להקמת תחנת ההסגר והשקיע ממון רב הקמתה ורק בעקבות ערר של תושבי המקום ועד הערר המחוזית ביטלה את היתר הבנייה בשל טענה שהתוכניות החלות על המקום אינן מאפשרות הקמה של תחנת הסגר שהוא לטעמם בעל מאפיינים שונים מרפת רגילה. העורר והועדה המקומית טענו כי אין הבדל בין רפת רגילה לתחנת הסגר ועמדת המדינה בערר הוסיפה "עז" כדברי בית המשפט בטענה כי נדרשת תכנית מפורטת!

ראוי לקרוא את דברי כבוד השופטים רובנישטין, סולברג ושוהם

הסאגה עוד לא נגמרה, ופסק הדין קצר אך חשוב

עע"מ 2840/15 כפר דניאל - מושב שיתופי נ׳ ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז ואח׳, פס״ד מיום 22/06/16

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.