בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את דרישתו של המוסד לביטוח לאומי כי האגודה תשיב לו תגמולי ביטוח המגיעים לעובד בגין תאונת עבודה שארעה לו במהלך הקטיף וקיבל  את עמדת המשיבה  כי שירותי קטיף הדובדבנים שניתנו לאגודה  היו בבחינת "מיקור חוץ לגיטימי".

* ב"ל (אזורי י-ם) 14457-03-17 עותמאן הזאלין - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 29.7.21)

מושבים וחברי מושבים רבים בוחרים להתקשר עם קבלנים על מנת שיעניקו להם שירותים שונים בתחומי חקלאות, תחת העסקה ישירה של העובדים. הקבלנים מבצעים את השירותים באמצעות עובדים מטעמם ולא אחת אני נשאלת האם לקיבוץ קיימת חשיפה כי עובד הקבלן יתבע את הקיבוץ בדבר זכאותו לזכויות הנובעות מיחסי עבודה ואף יבקש להחיל בעניינו את צו ההרחבה בענף החקלאות? ואכן, החשיפה בהחלט קיימת. בחרתי לסקור בפניכם פסק דין* שניתן זה עתה וממחיש את החשיפה המשפטית.

*סעש (נצ') 38273-07-17  סעד סוידאת - איתן רחמפור (פורסם בנבו) 24.2.2021

כל מי שמתגורר במושב יודע שעל פי רוב חניות מסודרות לרכבים הן בגדר המלצה בלבד. לעיתים קרובות, חברי הנושב, אורחיהם, עובדי המושב ושאר הבאים בשעריו, נוהגים להחנות את רכבם תחת כל עץ רענן (תרתי משמע). מציאות זו מעלה את השאלה על מי תוטל אחריות במקרה שייגרם נזק לרכב כתוצאה מנפילה של עץ או של חלק מענפיו.

בסוגיה זו דן בית משפט השלום בתל אביב בפסק דין שניתן לאחרונה (20.5.20), אשר מפאת חשיבותו למושבים על מקרים דומים אחרים, בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.

* תא"מ (שלום ת"א) 11165-11-17 רביב בינדור נ' מושב נהלל-ועד מקומי (פורסם בנבו, 20.05.2020)

חברי מושבים ומושבים, כמו הרבה מעסיקים אחרים, נעזרים בשירותיהם של חברות כח אדם בכדי לאייש תפקידים הן בצד המשקי והן בצד הקהילתי. עובדים אלו אינם מועסקים באופן ישיר על ידי המושב או חבר המושב  ולא מקבלים ממנו את שכרם. עם זאת, במשך השנים הרחיבו בתי הדין לעבודה את אחריותו של מזמין שירותי כח האדם כלפי עובדי קבלן.

פסק דין שניתן לאחרונה (5.7.20)* בבית הדין ארצי לעבודה דן בשאלת חובתו של מעסיק לקיים שימוע לעובד כח אדם בטרם יבקש את הפסקת הצבתו לעבודה אצלו. בשל חשיבותו של פסק הדין בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.

* ע"ע (ארצי ) 47271-06-18 התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ - סמי הפוטה (פורסם בנבו, 05.07.2020)

אין מושב או חבר מושב שהמתחייב מהוראות חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 אינו רלוונטי אליו ולכן במסגרת טור זה עסקתי בכך, ולא אחת. חוק ההתיישבות אוסר על עשיית שימוש חורג בקרקע חקלאית, היינו הקניית זכות בקרקע ובמים למי שאינו המחזיק בקרקע, וקובע כי מי שעושה כן צפוי להפקעת שטחו על ידי הרשות המוסמכת. אלא שפעמים רבות אני נשאלת דווקא על היחסים בין שני הצדדים, אשר למעשה פעלו "בהסכמה" להפרת החוק. כלומר, האם ל"אי החוקיות" של ההסכם יש השפעה על זכותו של אחד הצדדים לתבוע את הצד השני, למשל במקרה שתתקבל דרישה לפינוי הקרקע. פסק דין* שעסק בסוגיה זו ניתן לאחרונה (21.8.20) בבית משפט השלום בטבריה ובשל חשיבותו אסקור בפניכם את עיקריו.

*  ת"א (שלום טב') 39241-02-17 גיא ירמק נ' משה וינשטיין (פורסם בנבו, 21.08.2020)

בתי המשפט נדרשו בשנים האחרונות, ולא אחת, לסוגיית זכותו של חבר אגודה לפרוש ממנה ולהמשיך להתגורר בביתו ביישוב. במסגרת פסיקות אלו אף בוטלו סעיפים בתקנוני האגודות אשר התנו את הפרישה מהאגודה בויתור על זכות הקניין ביישוב או בסילוק חובות לאגודה. במסגרת טור זה נסקרה בעבר החלטה שניתנה בעניין זה, ביום 12.11.19*, על ידי סגן רשם האגודות השיתופיות, עו"ד שאול גורדון. על החלטה זו הוגשה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים**, ופסק הדין בערעור ניתן לאחרונה (31.8.20). מפאת חשיבותו של פסק הדין לקיבוצים בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

*18-6463-2861  איתן הלפרין  'חרמש - כפר שיתופי להתיישבות בע״מ.

** עמ"נ (מינהליים י-ם) 47074-12-19 איתן הלפרין נ' חרמש -כפר שיתופי להתיישבות בע"מ (פורסם בנבו, 31.08.2020)

האם אופייה הייחודי של אגודה מצדיק את הגבלת זכותו של חבר לפרוש מהאגודה ולהמשיך להתגורר ביישוב? שאלה זו, שטרם נדונה בבתי המשפט, הוכרעה לראשונה בפסק דין תקדימי שניתן לאחרונה (5.10.20)* בבית המשפט המחוזי בנצרת. מפאת חשיבותו של פסק הדין בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו

*ה"פ (מחוזי נצ') 2056-02-19 מרדכי כהן נ' אמירים- מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 05.10.2020)

סוגיית זכאותו של עובד לתמורה בגין שעות שהייה במקום העבודה, בגדרן אין הוא נדרש לעבודתו הרגילה, נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין ואף במסגרת טור זה עסקתי בכך. אך מה הדין כאשר לא ניתן להבחין בין השעות בהן עבד העובד לבין השעות בהן נח?. בסוגיה זו דן לאחרונה (31.8.20) בית הדין הארצי, ובשל חשיבות הדברים בחרתי להביא בפניכם את עיקרי הכרעתו.

באותו עניין עבד התובע אצל הנתבעת, חברה העוסקת במתן שירותי גרר בכל רחבי הארץ. עבודתו של התובע התבצעה במגרש אחסון בירושלים המופעל על ידי החברה. למגרש נגררו רכבים על ידי החברה הנתבעת וגורמים נוספים (המשטרה, חברות ביטוח, הוצאה לפועל וכיוצ"ב). תפקידו של התובע הוגדר כ"שומר", אך לגישת החברה הוא שימש כסדרן ולא כשומר.

במסגרת תביעתו דרש התובע כי החברה תשלם לו פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות שונות בסך של כ-600,000 ₪, כאשר במרכזה של התביעה עמדה דרישה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. התובע טען כי הועסק במשך כל השבוע בין השעות 18:00 עד לשעה 9:00 בבוקר. מנגד טענה החברה כי התובע אמנם שהה במגרש עד הבוקר אך עבודתו הסתיימה בכל יום בשעה 1:00.

*ע"ע (ארצי ) 38154-03-20 גרר שי כהן בע"מ - סעדי דוויק (פורסם בנבו, 31.08.2020)

נושא זה רלוונטי למושבים וחברי מושבים מהם נגבו לאורך השנים דמי טיפול, שלא כדין, למרות הפטור הקבוע בחוק.

החובה לתשלום דמי טיפול ארגוני קבועה בסעיף 1(א) לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977, הקובע: "מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי". מכח סעיף זה שולחים ארגוני מעבידים שונים, ביניהם התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בישראל, לאלפי מעבידים, בכל שנה, דרישות תשלום דמי טיפול ארגוני. מעבידים אלו אינם חברים בהתאחדות אך חייבים לשלם לה דמי טיפול ארגוני מכח ההוראה הנ"ל. התקנות קובעות כי דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה שמשלם המעביד לעובדיו. עוד אציין כי בפסיקה נקבע כי חובת תשלום דמי הטיפול הארגוני הינה חובה על פי חוק.

דעו כי מושב עובדים או חבר בו פטורים מתשלום דמי הטיפול הארגוני. סעיף 3 לתקנות קובע רשימת מעבידים עליהם לא חלות התקנות וממילא לא חלה החובה לתשלום דמי טיפול ארגוני. בין רשימת הפטורים מנויים גם "תנועה מושבית, מושב עובדים או חבר בו", כלומר, ככל שנגבו ממושב שיתופי, מושב עובדים או חבר בו דמי טיפול ארגוני הדבר נעשה בניגוד לדין.

הסכם טוב הוא הסכם אשר צופה פני עתיד ומספק כבר היום, כשהכל הולך כשורה, פתרונות למחלוקות אשר עלולות להתגלע בין הצדדים בהמשך הקשר העסקי. דעו כי כאשר לשון ההסכם לא ברורה דיה, כל צד עתיד לפרש אותה בצורה אחרת ומכאן הדרך לבית המשפט קצרה.

במקרים אלו, בית המשפט מנסה להבין מה הייתה כוונת הצדדים בעת חתימת ההסכם, "אומד דעתם", בשפה משפטית. פסק דין שניתן לאחרונה (2.9.20)* בבית משפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כערכאת ערעור, דן בסוגיה זו ומפאת חשיבתו בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

ע"א (מחוזי ת"א) 6042-07-19 צפריה-מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ נ' אופריין תחנות דלק בע"מ (פורסם בנבו, 02.09.2020)