כבר למעלה מעשור, קשה להשתחרר מהתחושה הקשה, כי אין דבר "טרנדי" יותר, מאשר להכות במתיישבים החקלאיים, בעיקר קיבוצים ומושבים, אשר פזורים בעיקר בפריפריה המוכה ממילא.

אילו כשלו בכך רק ציבורים חסרי ידע ומוסתים, יתכן שניתן היה להתנחם נחמת טיפשים. אלא שכשל נורא זה, הפך זה מכבר נחלתן של האליטות במדינה: שרים, חברי כנסת, פוליטיקאים, אישי ציבור, יועצים משפטיים לממשלה ולגופי סמך שלה, שופטים, עיתונאים, ומי לא. גם כל אלו, אינם חפים מהלכי רוח הנובעים מהסתה מתמשכת, מחוסר ידיעת העובדות ומחוסר הבנת הכשל הנורא; חלקם אף מונעים ע"י ציניות חריפה הנובעת משיקולים פוליטיים צרי אופקים.

מאותן אליטות יש לצפות להתנהלות אחרת, שכן מהן יש לדרוש גם את הבנת התוצאות הקשות, המסוכנות והרות הגורל, לעתידה של המדינה היהודית.

הבלוג של אברהם לוליאן

הכתובת רשומה על הקיר, ובאותיות קידוש לבנה: "ענף הפטם בדרך לקריסה!" ואני לא מאמין שקהו מִראות עיניהם של קובעי המדיניות במועצת הלול. 

07/08/2008

לפני כשבוע ימים נערך כינוס מועצת הכפרים באפעל.