המושב, כמעסיקם של עובדים, מחוייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בגין העובדים. יחד עם זאת חשוב לזכור, כי התשלום לביטוח הלאומי לא "מגן" על המושב מפני תביעה של עובד בגין תאונה שאירעה במקום העבודה. אדרבא, אם יימצא כי המושב התרשל באופן שגרם נזק לעובד יחוייב המושב (או חברת הביטוח שלו) לשפות את העובד על נזקו, כאשר התגמולים שקיבל העובד מביטוח לאומי, ככל שקיבל, יופחתו מהסכום בו יחוייב המושב.
דוגמא לכך ניתן למצוא בפסק דין שניתן לאחרונה* (18.3.19) בבית משפט השלום בחיפה.
באותו עניין עבד התובע כשכיר בנתבעת, חברה העוסקת בשיווק חיטה, שעורה ותוצרת חקלאית אחרת. התבואה של החברה נארזה בשקים בגודל של 1X1 מטר אשר נקשרו בחלקם העליון באמצעות שרוול על מנת למנוע גלישת תכולתם מחוץ לשק והם הונחו במחסן לצורך העמסתם. במסגרת עבודתו עסק התובע בהכנת והעמסת השקים על המשאיות.
בכתב התביעה טען התובע כי השקים הונחו בשתי שורות צמודות במחסן. לאורך השורה הראשונה הונחו השקים "בקומה אחת" בעוד כי בשורה שמאחוריה השקים הונחו האחד על השני בשתי קומות. במועד התאונה התובע הבחין כי בשק המכיל גרעיני חיטה ומונח בשורה העליונה השרוול אינו קשור, הוא הודיע על כך לנציג החברה שנכח במקום, והאחרון ביקש ממנו לקשור אותו. לצורך כך התובע עלה על שק סמוך בשורה הראשונה אך לא הצליח להגיע לשרוול השק הפתוח ולקשור אותו, ועל-כן הוא טיפס עליו וקשר אותו. במהלך הירידה, התובע איבד שיווי משקל, נפל, איבד הכרה והתעורר בבית החולים אליו הובהל. התובע טען כי הוא נפל מגובה העולה על 2 מ', כי הנתבעת לא הדריכה אותו בביצוע העבודה אשר במהלכה אירעה התאונה וכן לא סיפקה לו ציוד ואמצעים כלשהם לביצוע עבודה, בניגוד לדין.
מנגד טענה הנתבעת כי גרסת התובע כאילו היה עליו לקשור את השק ממנו נפל כדי למנוע גלישת תכולתו, אינה הגיונית שכן לו אמת בפיו, אזי ממילא לא ניתן היה להרים ולהניח אותו במחסן עובר לתאונה. מכל מקום טענה הנתבעת כי התובע יכול היה לקשור את השק באמצעות שימוש בסולם שהיה במקום ומשלא עשה זאת, הוא הסתכן מרצון באופן הפוטר אותה מכל חבות, ולחילופין יש להטיל על התובע "אשם תורם" בשיעור משמעותי. כן נטען כי התובע עבר הדרכות בטיחות.
יצוין כי בעקבות התאונה פנה התובע למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה, קבע לתובע נכות זמנית וצמיתה, וכן שילם לו תגמולים בסכום כולל של 98,419 ₪.
בפסק דינו מבהיר בית המשפט כי עדות התובע הותירה עליו רושם אמין והיא משתלבת עם גרסתו בתצהיר ובטופס בל/250 שהגיש. עם זאת, בית המשפט קובע כי טענת התובע כאילו הוא נפל מגובה העולה על 2 מ', לא הוכחה ואין לקבלה. אף התובע טען בעניין זה כי נפל "מגובה של כ-2 מטרים ונחבל בגופו" והרי נוסח זה אינו שולל את האפשרות כי הנפילה היתה מגובה הנמוך מ-2 מ'. מכאן, שאין לקבל את הטענה בדבר תחולת תקנה 5 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשט''ז-2007, העוסקת בעבודות המבוצעות בגובה העולה על 2 מ'.
בית המשפט ממשיך וקובע כי בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, על המעביד מוטלת חובה להדריך את עובדיו בביצוע העבודה בשיטות בטוחות, ולספק להם את הכלים והציוד הנדרש לצורך כך. כמו כן, על המעביד לנהל פנקס הדרכה בו ירשום שמות העובדים שהשתתפו בהדרכה, מועד מתן ההדרכה, סוג ונושא ההדרכה, ועוד.
בענייננו טענה הנתבעת, כי התובע הודרך בביצוע העבודה ואף הציגה "טופס רישום הדרכה", בחתימת התובע, ממנו עולה כי עבר הדרכה באמצעות המוסד לבטיחות וגיהות. אולם, בית המשפט קובע כי לא הוברר מה היה תוכן ההדרכה ומידת הרלוונטיות שלה לנסיבות התאונה, אם בכלל, מה גם שההדרכה ארכה רק שעתיים. לפיכך, הנתבעת הפרה את החובה המוטלת עליה להדריך את התובע בביצוע העבודה בשיטה בטוחה ולא הדריכה אותו בביצוע קשירת שקים בנסיבות בהן אירעה התאונה. כמו כן נקבע כי לתובע סופק סולם והוא לא הודרך להשתמש בו כדי לקשור את השק ממנו נפל.
בהתייחס לטענה כי לתובע "אשם תורם" לקרות התאונה, בית המשפט מפנה אל ההלכה לפיה רמת הזהירות הנדרשת ממעביד כלפי עובדו אינה נדרשת מעובד כלפי עצמו, ואין מקפידים עם העובד. הנטייה היא שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'האשם התורם', אלא במקרים ברורים, שבהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין. בענייננו, בית המשפט קובע כי הואיל ונדחו טענות הנתבעת לעניין מתן הדרכה ואספקת סולם, אין להטיל על התובע כל אשם תורם לאירוע התאונה.
בית המשפט דן בנזק שנגרם לתובע וקובע כי בסך הכל, בגין כאב וסבל והפסד השתכרות, מסתכם נזקו של התובע בסך של 219,955 ₪, ממנו יש להפחית את דמי הביטוח הלאומי ששולמו לתובע כאמור. בהפרש, לרבות בהוצאות המשפט והמומחים, תישא הנתבעת.
*ת"א (שלום) (חי') 19435-04-13 עראף אלטורי נ' גורן הנגב בע"מ (פס״ד מיום 18.03.2019)
