מוכר וידוע כי זכויות החברים בנחלות המושב מוסדרות ורשומות בספרי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ולעיתים גם בפנקסי הגורם המיישב. רישום זה מהווה אינדיקציה ברורה, לכאורה, לכך שבמידה ורמ"י רשמה את הזכויות בספריה, בעלי הזכויות הם כפי שמופיע במרשם.

מה יהיה הדין במקרה בו בת זוג נרשמה לאחר שנים רבות בזכויות המשק של בעלה, במשותף. האם הדבר יהווה ראיה מספקת כדי לזכותה במחצית הזכויות בעת גירושיהן? בכך דן לאחרונה בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפסק דינו והנה הדברים לפניכם בתמצית.

עמ"ש (משפחה) (ב"ש) 48646-12-15 ל.א נ' י.א),

בימים אלה אנו מתבשרים כי לאחר החגים רמ"י תחל ביישום החלטה 1311 (מעבר מ"בר רשות" ל"חכירה לדורות") והחלטה 1464 (היוון חלקת המגורים).

הרשות ביצעה תהליך ארוך של גיוס כח אדם והכשרתו, הכשרת מערכת מחשוב, ארגון המחוזות לקליטת העובדים של "אגף חוזים לדורות בהתיישבות" והיא נמצאת לקראת סיום תהליך הסדרת החוזים, נהלי העבודה והמסמכים הקשורים ליישום ההחלטות.

הכנת משבצת האגודה והנחלות ליישום ההחלטות

"נחלות לא מוכרים". כך אמרנו לחמישה יורשים שביקשו עזרה כיצד לנהוג בנחלה שהותירו ההורים לאחר שהלכו לעולמם.

בצוואת ההורים נכתב, כי הנחלה תחולק בין היורשים שווה בשווה כלומר 1/5 לכל יורש. בנחלה מתגורר דני האח הבוגר, בבית שנבנה על ידו לפני כשלושים שנה, והאחים האחרים מתגוררים מחוץ למושב.  בנחלה קיים בית ההורים וכן מספר מבנים חקלאיים. שני מבנים חקלאיים הוסבו על ידי ההורים למגורים ללא היתרי בניה לפני כעשר שנים והם מושכרים.

היורשים הגיעו לאחר שניסו להגיע להסכמות ביניהם כיצד לחלק את הזכויות בנחלה, מהלך שלא צלח במשך כשלוש שנים מאז אחרון ההורים נפטר. כאשר בחנו את רצונות היורשים מצאנו, כי דני דורש להישאר בנחלה ולפצל את בית המגורים. יורש אחד מעוניין למכור כי הוא זקוק לכסף ושלושה אחרים מעוניינים לקבל זכויות בנחלה.

הסיבה שהיורשים לא הגיעו להסכמות ביניהם היתה, מחד, הרצונות הנוגדים שלהם וחוסר ההבנה כיצד לבצע את החלוקה, מאידך, העובדה שההורים לא קבעו הוראות ברורות בצוואה כיצד לבצע את החלוקה כאשר כל אחד מהיורשים טוען שהוא יודע מה היה רצון ההורים.
ההורים לא קבעו בצוואה כי הזכויות יימכרו אלא שרצון ההורים היה שכל אחד מהיורשים יקבל 1/5 מהזכויות בנ

בעקבות החלטת ממשלת ישראל להגדיל את היצע הדיור על מנת להוזיל את מחירי הדיור נדרשו אגודת ישובים חקלאים (מושבים וקיבוצים) להפסיק חכירת קרקעות ולהשיבם לרשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") על מנת לפתח ולהקים שכונות מגורים ותעסוקה.

בעקבות ההחלטה ליישם את המדיניות הנ"ל התקבלה במועצת מקרקעי ישראל סדרת החלטות שהראשונה שבהן החלטה 1222 ולאחריה 1259, 1285, 1426 אשר תוקנה ועודכנה לאחרונה  בהחלטה 1470 "הפסקת חכירה בקרקע חקלאית שיעודה שונה למטרת מגורים או תעסוקה" (להלן: "ההחלטה"), לפיה תפקיע המדינה קרקעות ממשבצת נחלות של מושבים וקיבוצים בתמורה לפיצוי כספי ולזכויות נוספות.

בהתאם להחלטה, ומכוח שינוי הייעוד הופקעו קרקעות במושבים ובקיבוצים אשר דווחו לשלטונות מיסוי מקרקעין לצורך עריכת שומה במס שבח.

במגזר החקלאי היה מקובל מזה שנים להעביר את הנחלות במתנה לאחד מהילדים בכדי להתמודד עם הדרישה של החלטות רמ"י שלא לפצל את הזכויות בנחלה בין היורשים.

נבהיר, כי העברה במתנה ומינוי בן ממשיך אלו פעולות משפטיות שאין מהן חזרה (אלא במקרים נדירים) והתוצאה היא שהורים הופכים להיות תלויים בטוב ליבם של הילדים ובני זוגם שמתגוררים בסמוך להורים והתחייבו בהרבה מקרים לטפל בהורים עד סוף ימיהם, ובחלוף השנים מצאו ההורים שלא לכך הם ייחלו כאשר הם ביקשו שהילדים והנכדים יתגוררו לידם.

נחלה היא כוי: בפס"ד מדעי נ' מדעי עשה כב' השופט אנגלרד שימוש בביטוי 'כוי' (נשמעKOY), כדי לתאר את מעמדו המוזר של "בן ממשיך" בנחלה חקלאית.

עו"ד אפרת ואש מציעה כעת להרחיב את השימוש במושג זה על הנחלה כולה ועל יורשי המתיישב כולם.

בניגוד לתפיסה שהשתרשה בדור האחרון, כך היא מפרטת במאמר שהתפרסם לאחרונה בדו-ירחון המקצועי 'מקרקעין', ההסדרים של יורשי מתיישבים ביחס לנחלה אינם ראויים לחוב במיסוי מקרקעין. איסור פיצול הזכויות בנחלה גרם לבעלי הקרקע, באמצעות רמ"י,

לראות בזכות החכירה בנחלה ובוודאי בזכות של בר-רשות בלבד בנחלה, זכות החוזרת לבעלים עם פטירת המתיישב (ובן/בת זוגו).

הזכות מוקצית מחדש למתיישב אחר, בן משפחה או זר, לפי כללי הבעלים ע"י רמ"י.

לכן הזכות אינה נכנסת לסל נכסי העזבון, ואין חלוקה בין היורשים של "זכות" זו במישור הקרקעי. כל פעולה שהם נוקטים גם אם בתמורה - אינה עסקה ב"זכות במקרקעין".

יש הגורסים כי פעולה כזאת חבה במס אחר. אך אין להחיל עליה מיסוי מקרקעין: מס שבח ומס רכישה.

פורסם בירחון ״מקרקעין״ גיליון טו/3 יולי 2016

חוליות הביקורת מטעם מנהל ההסדרה והאכיפה שבמשרד הכלכלה והתעשייה המבקרות במשקים המעסיקים עובדים זרים בודקות בין היתר הפרשות לפנסיה עבור עובדים זרים כמתחייב מצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. (החובה קיימת עוד קודם מכֺח צו ההרחבה בחקלאות).

בהעדר הפרשות כמתחייב מהצו מושתות על מעסיקי עו"ז בחקלאות התראות מנהליות. משמעותה של התראה הניתנת מכֺח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה הינה למעשה היות המעסיק תחת איום "על תנאי", חזרה על אותה ההפרה בתוך שנתיים משמעה כפל קנס  ( 35,740 x 2 ₪).

נכון למועד כתיבת שורות אלו אין חשבון ייעודי אליו ניתן להפקיד כספי הפרשות לפנסיה ועל חשבון פיצוי פיטורים לטובת עובדים זרים בחקלאות. הממונה על שוק ההון החסכון והביטוח במשרד האוצר שסמכותו להתקין התקנות לא עשה כן לגבי עובדים בחקלאות, לא כאשר חוקק החוק ולא עד עצם יום זה.

המקרה הקשה בבית אלעזרי משקף את המצב בו הפשיעה חקלאית בישראל הפכה בשנים האחרונות למכת מדינה של ממש ושטחי החקלאות ובתי התושבים במושבים הפכו להפקר .

פשיעה חקלאית הפכה בשנים האחרונות לצערנו  לתופעה נפוצה בישראל. מדי שנה, חקלאים רבים מכל רחבי הארץ נאלצים להתמודד עם פשיעה חקלאית המהווה עבורם נזק כלכלי של ממש. בנוסף לגניבות החקלאיות קיימת תופעה לא פחות מדאיגה של פריצה מאסיבית לבתי המגורים במושבים המתרחשת ביישובים במרחב הכפרי  כדבר שבשגרה.

לאחרונה רמ"י החלה לפנות למושבים במטרה להסדיר את כלל שטחי המשבצת, הכוללים את האפשרות להגדיל את שטח המשבצת ולהסדיר את "עודף" המשבצת.

ביום 9.12.2014 ניתנה החלטת הנהלת רמ"י מס' 3666 "חידוש חוזי משבצת- הגדרת שטחים עודפים לקבע וזמני". ההחלטה קובעת מתווה עבודה להסדרת סוגיית השטחים "העודפים" ומתן פתרונות ויצירת אחידות להגדרת השטחים העודפים והפרדתם לשטחי קבע ושטחיים זמנים.

בין השאר קובעת החלטת הנהלת רמ"י, 3666, בסע' 8 תנאי ליישום החלטות מועצת מקרקעי ישראל כדלקמן:

"כל יישום של החלטות מועצה מטיבות יותנו בהגדרת שטחים עודפים, לרבות עסקות תעסוקה, אנרגיה סולארית ואיוש נחלות בהתאם להחלטות מועצה 1226, 1272 ו- 1317, שיוך וחתימה על חוזה לדורות על פי החלטות מועצה 1155 ו- 823. ככל שקיימות עסקות בשלבי הכנה מתקדמים, הרשות לא תעכב את אישור העסקה בהגדרת שטחים עודפים."