לקראת החתימה על חוזי החכירה לדורות עם המושבים וחבריהם ומימוש זכויות בחלקת המגורים בנחלה על פי החלטה 1399, קיימת חשיבות רבה לקבלת אישורי המיסים הדרושים ליישום הפעולות דלעיל.

בעקבות פניות רבות של קיבוצים ומושבים למשרדנו, נבקש להפנות תשומת ליבכם לנוהל (הפשוט) לקבלת אישור להקצאת מים בתעריף מופחת לגינון ציבורי:

בימים אלה ניתנה החלטה של ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז חיפה בערר שהגישה נשר מפעלי מלט ישראליים על חיובה בהיטל השבחה אותו נדרשה לשלם בגין שטח שהיא איננה רשומה כבעלים שלו.

העוררת, נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ, (להלן: "העוררת" ו/או "נשר"), הינה הבעלים של חלק מהמקרקעין המצויים במתחם מפעלי נשר (להלן: "השטח שבבעלות נשר"). בסמוך לשטח שבבעלות נשר, נמצא שטח אשר יועד בעבר למסילת רכבת העמק ואשר בוטל ייעודו במסגרת אישור התוואי החדש של הרכבת.  שטח זה עבר בסוף שנת 2013 שינוי יעוד במסגרת תוכנית מתאר מכ/784 החלה הן על השטח שבבעלות נשר והן על שטח המסילה. בהתאם לתוכנית פורסם לוח שומה לפיו יחול היטל השבחה בגין התוכנית המשביחה על נשר וזאת הן על השטח שבבעלות נשר והן על שטח המסילה, שהינו בבעלות מדינת ישראל, כאמור.

דילמה נפוצה בה מתחבטים בעלי נחלות היא: האם להעביר את הנחלה במתנה לאחד הילדים בעודם בחיים או למנות "בן ממשיך"?

כפי שכתבנו רבות בעבר, ההמלצה היא לא להעביר את הנחלה במתנה לילדים ולא למנות בן ממשיך במושב עם הסכם משולש (מינוי בן ממשיך במקרה של מושב עם הסכם דו-צדדי אינו מקנה זכויות בנחלה), אלא להותיר צוואה ולקבוע את זכויות ההורשה בצוואה.

המציאות מראה, כי הורים שמעבירים את הנחלה במתנה לילדים, נמצאים בסיכון, לאחר שהנכס היחיד שנותר בידיהם בכדי להבטיח את עתידם הכללי עד יומם האחרון, עבר לאחד הילדים והותיר אותם נתונים לחסדיו ולרצונו הטוב של הילד/ה ובן/בת הזוג שיאפשרו להם מגורים בכבוד בנחלה ויטפלו בהם עד סוף ימיהם.

שימו לב - בהעברה במתנה, כמו במקרה של מינוי בן ממשיך, אין התחייבות מובנית של הילד לדאוג, לזון ולפרנס את הוריו עד סף ימיהם והדבר נתון לרצונו הטוב של הילד. הורים שמעבירים את הנחלה במתנה נתונים לחסדי הילד שברצותו יטפל בהם וברצותו יזנח אותם ואולי יפנה אותם מהנחלה

על פי הגדרת "חכירה לדורות" בסעיף 1 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 ועל פי הנוסח הקיים של סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק, על מרבית מקרקעי ישראל החכורים לדורות לרבות קרקעות שיש למחזיקיהם הזכות להתקשר עם רשות מקרקעי ישראל (להלן רמ"י) בחוזי חכירה לדורות לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל - לא חל היטל השבחה, במקום זאת מעבירה רשות מקרקעי ישראל חלף היטל השבחה בשיעור 12% מתשלומי דמי החכירה המהוונים.

בישיבת מועצת מקרקעי ישראל שהתקיימה ב- 13.1.2016 אושרה הצעת החלטה המתייחסת לרשויות מקומיות בהן ניתנה הנחה בהקצאת קרקע במסלול "מחיר למשתכן" וכתוצאה מכך יופחתו תקבולי הרשות מחלף היטל השבחה בשיעור 12% מסכומי ההנחה.

המפגש ה- 14 של השולחן עגול של המרחב הכפרי שהתקיים ביום  13/12/15 עסק בבתידו של המשק המשפחתי, הנמצא במשבר עמוק.

השולחן העגול הפעם נערך  במסגרת הכנס השנתי של האגודה הגאוגרפית הישראלית. ובארגון המפגש השתתפו יחד עם האיחוד החקלאי פרופ' מיכאל סופר  מאוניברסיטת בר אילן ופרופ' רחל אלתרמן.

במפגש השתתפו פרופ' ערן פייטלסון, דני עטר, יו"ר קק"ל, פרופ' קמחי אייל, ד"ר לירון אמדור, ד"ר אייל בלום – ראש מועצה אזורית ערבה תיכונה, פרופ' אייל קמחי, אבי לפידות, פרופ' משה שוורץ, ד"ר שרה אדום, עו״ד רון רוגין, ד"ר זאב זיוון וירון סולומון.

הצורך במדריך התעורר בעקבות הכנתן של תכניות מתאר רבות לוועדות מקומיות, שהחלקה זה מכבר ביוזמה של מנהל התכנון במשרד הפנים. כמו כן ישנן רשויות מקומיות שיוזמות את הכנתן של תכניות מתאר מקומיות עדכניות כחלק משאיפתן להגיע לעצמאות תכנונית ולהיות מוסכמת לאשר תכניות מפורטות בתחומן. מדריך זה מתייחס בעיקרו לתהליך של הכנת תכנית מתארית לשטח של רשות מקומית /מועצה אזוכית כולה או לחלק עיקרי ממנה.

החלטות מועצת מקרקעי ישראל קובעות כי גודל השטח שיוחכר לדורות לקיבוץ או מושב הינו מכפלה של תקן הנחלות בגודל הנחלה המאושרים. בנוסף, נקבעו הסדרים פרטניים לתוספת קרקע. כהכנה לקראת חתימת חוזה החכירה לדורות שבין כל ישוב לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), אמורה האגודה להודיע אילו קרקעות יכללו בהסדר של חכירה לדורות ואילו יועברו למעמד של חוזה אחר.

בשנים האחרונות פועלת רשות מקרקעי ישראל (ובעבר מינהל מקרקעי ישראל, ממ"י) להסדיר את נושא גודל משבצת הקרקעות המוחזקת וזאת מבלי שנעשו פעולות רציניות להסדיר את החכירה לדורות של הישובים. פעולה זו משתלבת בפעולות נוספות אשר מקטינות את זכויות האגודות בקרקע כמו ניסיונות רמ"י לפגוע בזכויות האגודות במקרקעין בייעודי ציבור שבישובים.

אחד הנדבכים בהסדרת גודל המשבצת הינה החלטה מס' 3666 של הנהלת רשות מקרקעי ישראל העוסקת בנושא חידוש חוזי משבצת והגדרת שטחים עודפים לקבע וזמני.

קרן שמורה מהווה מרכיב חשוב ביותר בקיומו של כל קואופרטיב. הקרן השמורה קיימת כמעט בכל הקואופרטיבים בעולם. הקרן השמורה נוצרת על ידי הקואופרטיב כאשר סכומים שנתיים מופרשים כל שנה לעבר קרן זו מתוך הרווחים השנתיים של אותו קואופרטיב (אגודות שיתופיות, 1933; רשם האגודות השיתופיות, 2014). הקרן השמורה אינה מתחלקת ואינה מחולקת ומיועדת למטרות של הצלת הקואופרטיב בעיתות משבר כלכלי (Schaars, 1980). אולם מסתבר כי היא משמשת גם עבור צרכים נוספים שונים שלו. היא משמשת לכיסוי הפסדים שוטפים של הקואופרטיב. היא מיועדת למימון פיתוח קיים בקואופרטיב, כלומר מימון בניית נכסי הקואופרטיב. הקרן השמורה מאפשרת לקואופרטיב לעמוד בפני שינויים כלכליים, וסיכונים עסקיים בפניהם עתיד הקואופרטיב לעמוד. הקרן השמורה מאפשרת הגדלת ההון החוזר של הקואופרטיב וכתשובה להפסדים עתידיים (Schaars, 1980; Jones and Svejnar, 1985).

הקרן השמורה בקואופרטיב נוצרת, כאמור, מהפרשות הנעשות על ידי הקואופרטיב מתוך הרווחים הנקיים של הקואופרטיב. המאמר המוצע להלן יבחן מקור המימון הזה של הקרן השמורה, וישאל כמובן את השאלה באם מטרת הקואופרטיב לשרת את החבר באופן הטוב ביותר האפשרי ובמחיר ההשתתפות הנמוך ביותר האפשרי, כלומר כאשר הקואופרטיב מסיים את שנת הכספים ללא יצירת רווחים. באם הקואופרטיב נוסד על ידי חבריו למען השרות במחיר הנמוך ביותר (רשם האגודות השיתופיות, 1976), כפי שטוען סעיף זה בפקודת האגודות השיתופיות, ובאם מיישמים סעיף זה, מהיכן אם כן נלקחים הרווחים מהם תיווצר הקרן השמורה. שאלות נוספות העולות מתוך המטרות של הקרן השמורה הן באיזו מידה כאשר משתמשים בכספי הקרן השמורה לבניית נכסי הקואופרטיב ובאותו זמן מאלצים את החברים להשתתף לא באופן שווה בבניית הנכס, המשמעות היא כי בונים נכסים אשר ישמשו חברים עתידיים אשר לא השתתפו כספית במימון בניית נכסים אלו (Jones and Svejnar, 1985), יוצרים אי צדק בין החברים, כפי שטוענים שני מחברים אלו. שאלה נוספת הקשורה לקרן השמורה נוגעת לשאלת ההון החוזר של הקואופרטיב ושאלת היחס בינו ולבין הקרן השמורה. הטיעון הרווח בין מנהיגי קואופרטיבים ובין חוקרים הוא כי הקרן השמורה הינה מקור מימון ותדלוק לצורכי ההון החוזר של הקואופרטיב, כפי שמציג לנו ארגון העבודה הבינלאומי (Tchami, 2007). השאלה היא מדוע עודפים של חברי קואופרטיבים משנים קודמות צריכים לשמש כמימון לעסקים שחברים עושים עם הקואופרטיב שלהם מספר ניכר של שנים מאוחר יותר. השאלה היא מדוע החברים העכשוויים לא משלמים את מחיר ההשתתפות הריאלי בקואופרטיב שלהם.

שאלות אלו ונוספות ישמשו אותי בניסיון להבין ולהכיר במאמר זה את הקרן השמורה בקואופרטיב.