מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי פנה לשר האוצר בבקשה לתקן את החלטת מועצת רמ"י הנוגעת להקצאת קרקע לאנרגיה מתחדשת- סולארית עליה מתעתדת  מועצת מקרקעי ישראל לדון היום.

 

מושבים, כמו גם חברי מושב, השכילו להבין כי הוראות חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז-1967, אינם בבחינת אות מתה וכי עברו חלפו הזמנים בהם ניתן היה להתעלם מהמתחייב על פי החוק. בקצרה, החוק קובע, בין היתר, מהי "קרקע חקלאית". סעיף 1 לחוק קובע כי "קרקע חקלאית" הינה "קרקע שנועדה לשמש לייצור תוצרת חקלאית, לגידול פרחים, למשתלה, לגידול בעלי חיים או להחזקתם או למרעה להם, או להחזקת ציוד חקלאי או מלאי חקלאי". בתוספת הראשונה לחוק נקבעו מספר שימושים בקרקע אשר ייחשבו כ"שימוש חורג". בסעיף 2 לחוק ההתיישבות נאסר שימוש חורג בקרקע ללא היתר מאת שר החקלאות או מי שהשר הסמיכו לכך.

רשות מקרקעי ישראל הכירה ברבות השנים החריגים המתירים שימושים לא חקלאיים בנחלה, בכפוף לתנאים ומגבלות שנקבעו.

ביהמ"ש העליון קיבל את  עמדת היועמש של רמ" י והיועץ המשפטי  לממשלה וקבע כי  החלטת מועצת מקרקעי, 1374 שהתקבלה לפני כשנתיים, בנושא  ואישרה הקמת מיזם סולארי בחוות השקמים  היא בלתי-חוקית – משום הפגמים שנפלו בהליך קבלתה  והיא חורגת ממתחם הסבירות.

כן שרטט  המשנה לנשיאה א' רובינשטיין את אופי פעילותה של המועצה ומערכת יחסיה עם היועץ המשפטי לממשלה.
״מקום שבו "שומרי הסף", היועצים המשפטיים,
מתריעים ואין שומע לקולם, חובתו של בית המשפט להתערב. מקרקעי ישראל, רכוש
הציבור, משאב לאומי ממעלה עליונה, ואשר שימוש בהם הוא טרף קל ומפתה –
הזהירות לגביהם צריך שתהא כפולה ומכופלת״

בג״ץ 5134/14 6151/14 7501/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח׳ נ׳ מועצת מקרקעי ישראל ואח׳, פס״ד מיום 14/11/2016

באדיבות דוברת רמ״י

בשנים האחרונות נוקטת רשות מקרקעי ישראל במדיניות של עיכובים במתן שירות כנגד ישובים אשר לא נכנסו למתווה הסדרה בקשר לשימושים הלא חקלאיים שלהם.

בין העיכובים אשר ננקטו על ידי חלק מהמרחבים העסקיים, ניתן לציין אי מתן שירותים לתאגידים הקשורים לישובים, אשר פעמים רבות הינם חוכרים בפני עצמם, במסגרת החלטות 717 על גלגוליהן. כך, לדוגמא, יכלו למצוא עצמן חברות בהן לקיבוץ יש 26% מהזכויות מנועות מלערוך עסקאות ענק כל עוד לא הוסדרו שירותי וטרינר והקוסמטיקאית בישוב, הליכים שמטבעם עלולים לארוך חודשים ארוכים ואף שנים.
מדיניות זו של רמ"י גרמה נזק ממשי לצדדים שאינם צד להסדרה: התאגידים על בעלי הזכויות בהם וכן לרמ"י עצמה אשר גרמה לעיכוב בשיווק קרקעות בהיקפים של עשרות ומאות מליוני ₪.

בישובים חקלאיים רבים קיימות "תחנות דלק פנימיות". בתחילה תחנות אלה שימשו לתדלוק רכבי האגודה, בעיקר  כלי רכב חקלאיים.

בחלק מן היישובים בוצע בתחנות הדלק שימוש החורג מההרשאה והתחנות שימשו לצרכים מסחריים או הופעלו על ידי תאגיד חיצוני כך שהשימוש שנעשה בהם בפועל כלל תדלוק של כלי רכב שאינם בהכרח חקלאיים, אינם של האגודה ואף של אנשים המתגוררים מחוץ ליישוב.

לאחרונה, בעקבות החלטת הנהלת רמ"י 3741, התקבל נוהל פנימי חדש, נוהל B 37.05, אשר עניינו "הסדרת תחנות דלק בישובים חקלאיים". הנוהל מבטל נהלים והוראות אגף קודמות בנושא.

להלן עיקרי הנוהל

רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") מתנה את מימוש החלטה 1458 "שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים" (להלן: "החלטה 1458") לבעלי חוזה חכירה "היסטורי" בנחלות בויתור על החוזה, בטענה שהחלטה 1458 לא חלה עליהם, וכי הם לא זכאים להקלות וההטבות בהחלטה 1458.

למעשה רמ"י כופה על בעלי החוזה ההיסטורי את החוזה החדש מכוח החלטה 1311 של מועצת מקרקעי ישראל "חוזה חכירה לדורות במושבי עובדים ובכפרים שיתופים", חוזה שפוגע קשות בזכויות החוזה ההיסטורי, לרבות בחוזה מכוח החלטה 416 של מועצת מקרקעי ישראל ("חוזה בן עמי").

"חריגות בניה ושימושים חורגים" אלו הנושאים שנמצאים כיום על סדר היום הציבורי כאשר לפתחנו עומד יישום החלטה 1311 העוסקת במעבר מ"בר רשות" ל"חכירה לדורות" והחלטה 1464 שמטרתה היוון חלקות המגורים בנחלות. 

במהלך השנים אגודות חתמו על הסכמי משבצת מתחדשים (דו צדדי ותלת צדדי) שהקנו להן זכויות "בר רשות" בשטחי המשבצת כאשר בעלי הנחלות הינם "ברי רשות" של האגודה ביחס לזכויות בנחלות.

המטרה במסגרת יישום ההחלטות שלעיל הינה, בשלב ראשון, להפוך את בעלי הנחלות לבעלי זכויות "חכירה לדורות" במסגרת חתימה על הסכמי חכירה (אין עלות בשלב זה) ובשלב שני, כל בעל נחלה יוכל לבחור אם ליישם על הזכויות בנחלה את החלטה 1464 במסגרת "דמי כניסה" לפי שווי של 3.75% + מע"מ משווי חלקת המגורים או בתשלום "דמי רכישה" לפי שווי של 33% + מע"מ מחלקת המגורים הכוללת זכויות בנייה קיימות ופוטנציאל עתידי ובכך להתנתק סופית מכבלי רמ"י בחלקת המגורים.

פעמים רבות פועלים מוסדות התכנון ו/או יזמים פרטיים לשינוי מדיניות תכנונית הקבועה בתכנית תקפה ("התכנית הישנה"), באמצעות קידומה של תכנית חדשה ("התכנית החדשה"). לדוגמה – התכנית הישנה קובעת ייעודו של שטח למטרת תעשיה; ואילו התכנית החדשה משנה את ייעודו של השטח למטרת מגורים.

הליך קידומה של תכנית עד אישורה הסופי למתן תוקף, עשוי לקחת מספר שנים. הליך זה כולל מספר שלבים. אחד מן השלבים המתקדמים הינו הפקדת התכנית להתנגדויות. בשלב זה, כבר עברו מסמכי התכנית דיונים רבים, ומדובר במדיניות תכנונית מגובשת.

על מנת למנוע את סיכול יישומה של המדיניות התכנונית המוצאת ביטויה בתכנית מופקדת (שטרם אושרה באופן סופי), חוקק המחוקק את סעיף 97 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ("החוק"). כותרתו של הסעיף: "הוראות לגבי מתן היתר שלא על פי תכנית מופקדת".

עת"מ (מרכז) 11624-04-15 א.נ.ג גוסטו נכסים בע"מ נ' ועדת המשנה לנושאים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובניה ואח'

במושב ניר ישראל פועלת תחנת דלק פנימית, על מקרקעין בעלי ייעוד חקלאי בהתאם להסכם המשבצת. בשל העובדה שתחנת הדלק משמשת לתדלוק רכבים פרטיים, הן של חברי המושב והן של אחרים, עתרה רמ"י לבימ"ש השלום למתן צו שיאסור על שימוש זה במקרקעין. בימ"ש השלום קיבל את תביעת רמ"י, ועל כך הגיש המושב ערעור בפני ביהמ"ש המחוזי

ע"א (ב״ש) 29023-02-15 ניר ישראל מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות שיתופית נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 03/07/16

בית המשפט קבע כי על חברה ששכרה קרקע בצומת הר טוב לשלם למושב העובדים "אשתאול", הוא בעל המקרקעין, סך כולל של 601,763 ₪. הסכום שנפסק מהווה שיפוי בגובה דמי השימוש הראויים שהמושב נאלץ לשאת בהם מול המנהל עקב שימוש חורג במקרקעין שנעשה על ידי החברה, וכן אי תשלום דמי שכירות ופיצוי מוסכם בגין אי פינוי המקרקעין המושכרים.

תא (שלום)(בית שמש) 1249-09 אשתאול-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שית נ' שיש ירושלים אהרן גרבלסקי ובנו בע"מ, פס״ד מיום 06/06/2016

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237