הורים מנוחים ל-9 הותירו נחלה אשר לא מתקיימת בה פעילות חקלאית כבר שנים רבות, ההורים לא העבירו את זכויותיהם בנחלה במהלך חייהם ואף לא רשמו בן ממשיך. לאחר פטירת ההורים כל אחד מתשעת האחים ירש חלק שווה מהעזבון. הנתבע 1 חי במשך כל חייו במשק גם לאחר פטירת הוריו, הוא הקים שם משפחה יחד עם הנתבעת 2 וגידל שם את ילדיו. במהלך 14 שנים התובעים- אחיו של הנתבע דרשו ממנו לפצות אותם על חלקיהם בנחלה או לחלופין למכור את הנחלה ולחלק את התמורה. הנתבע 1 לא נענע לדרישותיהם.
שווי ה"ברוטו" של הזכויות במשק עומד על סך של כ-4,300,000 ש"ח. לאחר תשלומים צפויים ומיסים שווי ה"נטו" של הזכויות במשק עומד על כ- 1,870,000.
דיון והכרעה:
מאחר ולא נקבע למשק בן ממשיך, ההכרעה מי מן היורשים יזכה במשק נקבעת לפי הכללים של סעיף 114 לחוק הירושה. על פי סעיף זה היורש שמוכן ומסוגל לקיים את המשק, ירש אותו ובנוסף יפצה את היורשים האחרים בשווי המגיע להם מן העיזבון. במשק שאין בו פעילות חקלאית יכולת קיום המשק הינה היכולת לפצות את שאר היורשים בלבד.
התובעים טוענים כי שלא מתקיימת במשק פעילות חקלאית כבר שנים רבות, אין לנתבע 1 יתרון המצדיק את מסירת המשק לידיו. כמו כן התובעים טוענים כי הנתבע 1 אינו מסוגל לפצותם ומכך הוא חסר מסוגלות לקיום המשק. עקב כך מבקשים התובעים להורות על מכירת המשק בשוק החופשי על ידי כונס נכסים, וחלוקת התמורה עבור כלל היורשים. לחלופין דורשים התובעים כי במקרה ובית המשפט יקבע כי הנתבע 1 אכן מסוגל לרכוש את חלקם, יש לאמץ את שווי ה"ברוטו" של הנכס בניכוי תשלומים צפויים לרמ"י בלבד, בסך 1,425,000 ₪.
מנגד טוען הנתבע 1 כי הוא בעל מסוגלות לקיים את המשק, ויש לתת לו אפשרות לגייס תוך זמן קצוב מקורות למימון פיצוי התובעים. כמו כן טוען הנתבע כי יש לאמץ את שווי ה"נטו" בניכוי שווי השקעות שבוצעו על ידו בסך 60,000 ₪, חובות ששילם לאחר פטירת הוריו בצירוף הפרשי הצמדה על סך 52,000 ₪, ותשלומי היוון לרמ"י בצירוף הצמדה על סך 82,000 ₪.
בית המשפט קבע כי לנתבע 1 הזכות לרשת את המשק מכמה שיקולים: 1) הנתבע 1 הוא היחיד מבין היורשים המעוניין לרשת את המשק 2) הנתבע 1 גר במשך כל חייו במשק והקים שם את משפחתו 3) הנתבע נשא בהוצאות בית האבות לאביו והוצאות הבית והמשק. בית המשפט ראה לנכון את מחוייבותו של הנתבע לקיים את חייו במשק ובכך קבע כי הוא בעל הזיקה החזקה ביותר כלפיו.
בדבר שווי הנכס, בית המשפט קבע כי יש לאמץ את שווי ה"נטו" של המשק משני טעמים: הראשון הוא כי בלאו שווי ה"נטו" הינו הסכום אותו יקבלו התובעים ממכירת הנכס לאחר ניכויי כלל המיסים, ושנית התשלומים הצפויים ירבצו על הנתבע אם וכאשר יבקש למכור את הנכס. כמו כן בית המשפט קיבל את טענות הנתבע בדבר הניכויים שיש לבצע משווי הנטו של הנכס.
סיכום:
הסכום הכולל שעל הנתבע 1 לפצות את שאר התובעים עומד על סך 1,489,778 ₪. הפיצוי ישולם לכל התובעים לפי חלקם, תוך 4 חודשים מפסק הדין.
ככל ולא ישולם מלוא הפיצוי המגיע לתובעים תוך הזמן האמור, ימנה בית המשפט כונס נכסים למכירת הנכס בשוק החופשי, ויחלק התמורה בין כלל היורשים לפי חלקיהם בנכס.
הנתבעים 1 ו2 יגישו הודעה לתיק בתוך 45 ימים ובו יבהירו האם בידם אכן לעמוד בחובת הפיצוי שנקבע לעיל.
תמש (י-ם) 12739-11-18 פלוני נ' אלמוני, פס״ד מיום 09/11/22
