שנתיים לאחר שבית המשפט העליון הכריע בנוגע לחובת תשלום לאגודה שיתופית במקרה בו חבר האגודה הפסיק חברותו (ע"א2853/16, ע"א 2890/16 12568-03-1 משעלי ואח' נגד מתיישבי שריד אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ, "עניין שריד", וראו חוזר משרדנו 17/17 מחודש נובמבר 2017), נדרשה לנושא גם מנהלת מחלקת הבוררויות, עוזרת רשם האגודות השיתופיות, עו"ד דנה ביאלר.
כזכור, בית המשפט העליון קבע בעניין שריד את התנאים לפיהם אגודה קהילתית רשאית לחייב בתשלום מיסים קהילתיים גם אנשים שהפסיקו את חברותם באגודה:
- המדובר בשירותים המהווים תוספת לשירותים הניתנים על ידי המועצה האזורית והועד המקומי,
- השירותים הניתנים על ידי האגודה לכלל התושבים (גם אם תושב זה או אחר בוחר שלא להשתמש בשירותים או בחלקם),
- השירותים מהווים "טובין ציבוריים",
- יש הסכמה חוזית בין הצדדים, לשלם עבור השירותים הקהילתיים גם אם החברות באגודה הקהילתית תסתיים.
במקרה שעמד להכרעת עוזרת הרשם, תושבת הישוב, שהיתה חברה בו עשרות שנים, החליטה, משבגרו ילדיה, להפסיק את חברותה באגודה. עם הפסקת חברותה היא הודיעה לאגודה, שהיא לא נעזרת בשירותי האגודה, ולכן איננה משלמת כל תשלום לאגודה. בניגוד לנסיבות בעניין שריד, במקרה זה לא היה כל הסכם כתוב בין האגודה לבין החברה לשעבר, בו התחייבה החברה לשעבר להמשיך לשלם עבור שירותים קהילתיים שמספקת האגודה גם לאחר שתסתיים חברותה.
עו"ד ביאלר אימצה את קביעת בית המשפט העליון בעניין שריד, ובחנה את המקרה שלפניה לפי שני המבחנים שנקבעו בעניין שריד. ראשית היא, קבעה שמכיוון שמדובר במתן שירותים ציבוריים לכלל התושבים, מעבר לשירותים הניתנים על ידי הרשות המקומית, הגביה מותרת. שנית, ובכך החידוש, עוזרת הרשם בחנה את מכלול היחסים בין האגודה לבין החברה לשעבר, וקבעה שלמרות שלא היה חוזה כתוב בין הצדדים, ניתן להסיק הסכמה בין הצדדים, שכל עוד החברה מתגוררת בישוב, השירותים הקהילתיים ימשיכו לעמוד לשימושה, והיא תהיה חייבת להשתתף במימונם, גם אם היא תפסיק להיות חברה.
עו"ד ביאלר חוזרת ומדגישה את החשיבות בשמירה על האופי הקהילתי היחודי של הישוב, הנובע מההסכמה המשתמעת מעצם ההתיישבות בישוב.
תב' 2624/27/2016, טל אל ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ נ' אזרך איזולדה, בפני מנהלת מחלקת בוררויות, עוזרת רשם האגודות השיתופיות.
החוזר אינו חוות דעת משפטית אלא מידע כללי שאינו מהווה יעוץ משפטי מכל סוג שהוא.
חוזר מס׳ 14/19 של משרד עו״ד חגי שבתאי, שפירא
