מטבע הדברים הן מושבים והן חברי מושב המנהלים את עסקם בכלל והחקלאי בפרט משמשים כמעסיקיהם של עובדים. כמי שמלווה מעסיקים אני מכירה מקרוב את הקשיים העולים בעת שנאלצים להתחיל בהליך פיטורין של עובד מסוים. פעמים רבות נסיבות סיום ההעסקה מובילות למתיחות בין העובד, שעומד בפני איבוד מקור פרנסתו, לבין המעסיק. ניסיוני מלמד כי מקרים אלו "מועדים לפורענות" ולכן יש לנהג בזהירות שמא תופנה טענה בדבר כפרסום לשון הרע על העובד. לאחרונה עסק בית המשפט השלום בתל אביב בסוגיית לשון הרע מול עובד לשעבר במסגרת פסק דין* שפורסם ביום 11.9.18 ולכן בחרתי לסקרו בפניכם, בתמצית.
באותו עניין עבדה סייעת בגן של הנתבעת עשרה חודשים. בראשיתו של חודש יוני 2017 נתגלע בין השתיים סכסוך פעוט בשאלה אם התובעת תוכל, לרגל יום-הולדתה, לצאת מוקדם יותר באותו יום. הנתבעת, שחששה להיוותר בלי כוח-עזר בשעות קשות של היום, הודיעה לתובעת כי אם תצא מוקדם "את יכולה לא לבוא בכלל, לא מחר ולא בכלל". התובעת, שמיאנה לוותר, לא באה עוד לעבודה.
ימים לא רבים חלפו והתובעת החליטה להקים פעוטון במרחק שני בתים מבית-העסק של הנתבעת. עקב כך פרסמה הנתבעת הודעה בקבוצת-הוואטסאפ של ההורים במסגרתה טענה כי הנתבעת "פוטרה בשל עבירות הקשורות ביחסה הקיצוני מבחינה משמעתית, שיטות חינוך קיצוניות שהם [במקור] בטח לא השקפת הגן שלי העלולות לעשות נזק ריגשי של הפחדות וטראומות בטווח הרחוק".
תביעת לשון הרע בשל הודעה זו לא איחרה לבוא. בכתב התביעה ביקשה התובעת את הפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, למפרסם לשון הרע כדי לפגוע, בסך של 100,000 ₪. התובעת ציינה את הפגיעה הניכרת, שנגרמה לה בשל הטלת-הדופי במקצועיותה ואת הנזק, שנעשה בכוונת-מכוון לבית-העסק שלה אשר זה מקרוב הוקם. הנתבעת, מצדה, גרסה כי היא אך מילאה את חובתה החינוכית כלפי ההורים, להעמידם על מצב-הדברים לאשורו. בעוד שהיא, הנתבעת, אוחזת בגישה הוליסטית, המטעימה את צרכיו הרגשיים והקוגניטיביים של הילד ואת חופש-הבחירה שלו, ראוי לדעתה לעדכן את ההורים על אודות דרכה החינוכית, השונה לחלוטין, של התובעת.
בפסק דינו קובע בית המשפט כי הוא מתקשה מאד לִתן אמון בטענות שהעלתה הנתבעת להגנתה. כך, מחילופי-ההודעות בין הצדדים, סביב הפרשה של יום-ההולדת ובסמוך לאחר מכן, ניכר בנתבעת כי היא רצתה בהמשך-עבודתה של התובעת אצלה. לדוגמא, לאחר שהתובעת הודיעה בכל זאת על עזיבתה, כתבה לה הנתבעת: "מקומך עדיין איתנו והינך מתבקשת להגיע בתקופת ההודעה המוקדמת. ל-16 ימים נוספים". בית המשפט מציין כי אמנם ניתן בהחלט להבין את מצוקתה של גננת, המגלה בעיצומה של שנת-הלימודים כי הסייעת לא תגיע החל מיום-המחרת. ניתן בהחלט לסבור כי דרך כלל, אפילו כשחתול שחור משחור עבר בין השתיים, תבקש הגננת אורכה לעצמה על מנת למצוא מחליפה. מה שלא ניתן לקבל הוא כי סייעת, שהתנהגותה היא כה פסולה וכה שלילית עד כי עלולה היא "לעשות נזק ריגשי של הפחדות וטראומות בטווח הרחוק" לפעוטות-הגן, תישאר עוד יום אחד בעבודתה והגננת אף תפציר בה ליישר את ההדורים ולשים, בהמשך-עבודתן המשותפת, את הפרשה מאחור, כפי שעלה מהתכתבויות אחרות.
יתרה מכך, בחקירתה הנגדית הוסיפה הנתבעת בעצמה שאמרה לתובעת: "בהצלחה בפרנסה, אני אשלח לכן לקוחות גם'". דברים אלה אינם מתיישבים, בשום פנים, עם הידיעה כי פנֵיה של התובעת לפתיחתו של פעוטון בסגנון סובייטי, שבו צפויים הפעוטות האומללים ליד קשה, כוחנית ואגרסיבית, העלולה להותיר צלקות בנפשם הרכה, כפי שטענה התובעת בכתב ההגנה.
לאור דברים אלו מגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי לנתבעת לא עומדת הגנה של פרסום-אמת. נקבע כי הנתבעת לא השמיעה דברים של ביקורת או עמדה מקצועית בתום-לב. כמו כן יש לייחס לנתבעת מאמץ לפגוע בבית-העסק של התובעת, ראש וראשונה, וקודם לטובת-הילדים, מתוך ראייה צרה של ענינה-היא. לפיכך, הדברים שפורסמו עולים כדי לשון-הרע, כהגדרתה בחוק, בשעה שהם עלולים היו "לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".
בית המשפט קובע כי הדברים שהושמעו כוונו, ואף עלולים היו, להזיק לתובעת ופגיעתם כפולה ומשולשת: בשמה הטוב, במוניטין המקצועי שלה ובכוחה להפעיל בית-עסק לפרנסתה. ריבוי זה של ממדי-הפגיעה הוא נסיבה להחמיר עם הנתבעת. יסוד נוסף להחמרה מצוי במסקנה כי הנתבעת ביקשה, בכוונת-מכוונת, לחבל בבית-העסק של התובעת אשר התחרה בזה שלה.
עם זאת קובע בית המשפט כי את הפיצוי המקסימאלי יש לשמור לנסיבות חמורות במיוחד, הנסיבות הקיצוניות ביותר שבהן מוּצאת דיבתו של אדם רעה. בענייננו מחייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לנתבעת פיצוי גבוה יחסית, ללא הוכחת נזק, בסך של 35 אלף ש"ח.
* ת"א (שלום ת"א) 43039-09-17 אירינה (אירה) עֶזר נ' מיכל קורן (פורסם בנבו, 11.09.2018)
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
