הדפס עמוד זה

על לשון הרע במקום העבודה / שמואל גלנץ, עו״ד

18 יונ 2018 המחברת/ת:
שמואל גלנץ, עו"ד שמואל גלנץ, עו"ד

מה מותר ומה אסור לומר

דיון בתביעה שהוגשה ע"י רכזת רישוי עסקים במועצה האזורית מגידו כנגד המועצה ואישית כנגד מנהלה הישיר אוחדה עם תביעה קודמת שהגיש המנהל כנגד הרכזת בעילה של לשון הרע(1) .

הרכזת הגישה תביעה לתשלום פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע ועוד ביקשה לחייב את המועצה והמנהל בסך 140,000 ₪ בגין העסקה פוגענית.

בענייננו טרם ניתן פסק דין ואולם נתקבלה החלטה מפורטת בטענות המנהל לפיהן קיימת לגביו חסינות כעובד ציבור. המועצה מצידה טענה כי למנהל לא עומדת החסינות הנטענת.

המנהל בטיעוניו טען כי כל מעשיו והחלטותיו ביחס לתובעת נעשו במסגרת תפקידו השלטוני כעובד ציבור וכי מעשיו נעשו בתום לב ולא בכוונת זדון.

התובעת מצידת טענה כי המנהל פעל כנגדה בצורה גסה ומשפילה התבטא באופן שיש בו משום לשון הרע.

בית הדין נצרך לפקודת הנזיקין עליה נסמך המנהל. לפי האמור בפקודת הנזיקין – "מעשה שעושה עובד ציבור תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני מאיין את הזכות להגשת תביעה. כך, כל עוד לא נעשה המעשה מתוך כוונה לגרום נזק או בשיוויון נפש לגרימת נזק ומתוך התרשלות".

בחוק בית הדין לעבודה נקבע כי הוא הוא הגורם המוסמך לדון במקום בו מנהל פעיל בתאגיד, ממונה על עובד ופקיד אחראי מטעם התאגיד עיוול בעוולת לשון הרע בקשר ליחסי עבודה.

בהחלטת בית הדין התייחסות לתכתובת דוא"ל בה כתב המנהל על התובעת "היא לא עובד ראוי להיות מנהל במועצה או לתת שירותים, יחסי האנוש שלה והפטפטנות שלה פוגעים ומפריעים".

המועצה הצטרפה למעשה לטענות התובעת וטענה כי אמירות אלה נועדו לכאורה לפגוע בתובעת, לבזותה ולהשפילה תוך הטלת דופי בהתנהגותה, מקצועיותה ומסירותה ואין הן חלק מתפקידו של המנהל.

בית הדין קבע כי אמירותיו של המנהל יש בהם לפחות שיוויון נפש לאפשרות גרימת נזק לתובעת וחוסר תום לב.

בהליך דנא טרם ניתן פסק דין ובשלב זה נדחתה הטענה לחסינות לה טען המנהל.

אחריותו של נושא משרה בתאגיד נידונה גם בבית הדין הארצי לעבודה בפס"ד(2) אחר בו נטען כי נושאת משרה בתאגיד הממונה על התובע הטיחה בנוכחות עובדים אחרים "אתה לא עושה שום דבר חוץ מלהתלונן. אני אפטר אותך" ו- "אתה לא שווה כלום, תעוף מפה, לך הביתה".

גם כאן טענה המנהלת כי יש לסלק את התביעה כנגדה בשל כך שפעלה במסגרת תפקידה כמנהלת בתאגיד ואם וככל שהתובע זכאי לסעד הרי שזה יבוא מהתאגיד ולא ממנה. בית הדין קבע כי "העובדה שהאמירות נאמרו במקום העבודה ובמסגרת העבודה אינה שוללת כי תקום אחריות אישית של 'נושא משרה'" וכי התובע רשאי לתבוע הן את מקום העבודה, התאגיד, והן את המנהלת ואין לשלול את האפשרות שהם נושאים באחריות יחד ולחוד.

לא למותר להוסיף את שנקבע בבית הדין הארצי לעבודה במקרה אחר(3).

"קיימת חשיבות לכך שמקום העבודה יהא נקי מחשש – מצד עובדים ומעסיקים כאחד – לומר את אשר על ליבם, בלא צנזורה עצמית ובלא עננה של חשש מתביעות תלויה מעליהם. מאידך לא ניתן להתעלם מכך שדווקא במערכת של יחסי עבודה, פגיעה בשם הטוב עלולה להיות כואבת ומזיקה במיוחד. יש לשמור לפיכך על מידתיות בהתבטאויות".

רשם: שמואל גלנץ, עו"ד

  • סע"ש 18110-03-16 סע"ש 48956-05-16 ניתן 25.4.2018.
  • ע"ר 46763-02-14.
  • ע"ע (ארצי) 46548-09-12.
שמואל גלנץ, עו״ד

עודכן לאחרונה על ידי שמואל גלנץ, עו״ד

פריטים קשורים