עובדת שעבדה כשנתיים בחנות פוטרה ובעקבות כך עתרה לבית הדין האזורי לעבודה(1) לקבלת פיצויי פיטורים, פיצויים בשל פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות, אי מתן הודעה לעובד, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצויי הלנה.
כאן נעסוק רק ברכיב אחד שהוא רכיב הפיצויים בגין מתן תלושי שכר שלא שיקפו את ששולם ושלא היה בהם פירוט רכיבים נדרשים לפי חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן "החוק").
התובעת עתרה לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין כל תלוש שכר. לטענתה תלושי השכר שקיבלה לאורך כל תקופת עבודתה היו פיקטיביים ולא שיקפו את שכרה בפועל. התובעת טענה כי במהלך עבודתה נרשם בתלושי השכר שהיא השתכרה סך של 3,500 ₪ כאשר בפועל קיבלה שכר גבוה יותר.
התובעת סמכה תביעתה על האמור בחוק "מצא בית הדין....כי המעסיק מסר לעובדיו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם.... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה) בשל כל תלוש שכר...".
בית הדין האזורי קבע שאכן נכונה טענת התובעת ותלושי השכר לא שיקפו את נתוני העבודה האמיתיים והשכר שקיבלה התובעת בפועל. ב-22 תלושים צויין כי השכר עומד על 3,500 ₪ ובכולם אותו מספר שעות עבודה 166.7 וכן אותו מספר ימי עבודה בחודש:24.
בית הדין האזורי פסק כי התביעה לפיצוי בסך 5,000 ₪ עבור כל תלוש הינה מוגזמת (למרות שאפשרית על פי החוק) ופסק לתובעת פיצוי כולל בסך 5,000 ₪.
בהערת אגב יוער כי במצרף כל הסכומים שנפסקו לטובת התובעת בכל רכיבי התביעה הגיעו כדי 104,843 ₪ ועוד 10,000 ₪ הוצאות משפט.
על פסק דינו זה של בית הדין האזורי הגישה העובדת ערעור שנדון בבית הדין הארצי.(3) גם כאן לא נעסוק במלוא רכיבי הערעור ונדון רק בעניין "הפיצויים לדוגמה" בשל הפגמים בתלושי השכר.
יובהר החוק מאפשר פיצויים לדוגמא במספר מצומצם של מקרים – מסירת תלוש שכר שלא עונה על דרישות החוק הינו אחד מהם.
בית הדין הארצי קבע שלתלושי השכר אותם קיבלה העובדת לא היה כל ערך שכן לא שיקפו "את השתכרותה או את הבסיס לחישוב שכרה" בית הדין הארצי קבע "דינו של תלוש השכר הנוקב בשכר שאין לו קשר לשכר המשולם בפועל, שונה מדינו של תלוש שכר שנתוניו הכלליים (כגון פרטי הצדדים, מספר ימי העבודה במקום העבודה וכיוצא באלה פרטים כלליים) אינם מדוייקים".
כוונת המחוקק היתה לדקדק בפירוט זכויותיו של העובד, בית הדין העיר כי בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות החוק.
"משלא פורטו הזכויות המהותיות ולמערערת נגרם נזק עת פנתה למוסד לביטוח לאומי למימוש זכויותיה הרי שצודקת דרישתה לעדכן את הפיצוי בגין אי עריכת תלוש שכר כנדרש בחוק".
בית הדין קבע "בעניינינו יש ליתן דגש על חומרת ההפרה שהביאה אי התקינות של החלק הארי של התלושים שנמסרו למערערת, מספר התלושים הלא תקינים (22 מתוך 24 תלושים שנמסרו למערערת), הפגיעה המיידית במערערת בעת מתן התלושים (הזכויות הנלוות של המערערת נגזרו מהסכומים הנקובים) והפגיעה המסתברת והמובנת מאליה בעת מימוש זכויותיה על פי חוק הביטוח הלאומי". לא עמדה לנתבע טענתו כי התלושים כפי שנרשמו הועילו לעובדת על ידי כך שבִתה ניצלה את הסכומים הנמוכים הנקובים בתלושים על מנת להשיג אישור עבודה בעת שירותה הצבאי.
סוף דבר העמיד בית הדין הארצי את הפיצוי לדוגמא בשל תלושי שכר לא תקינים על סך 40,000 ₪. בנוסף לסכומים נוספים אותם השית בית הדין על הנתבע ברכיבי ערעור אחרים.
הנה כי כן, למדנו, אי ההקפדה על רישום מפורט של ימי עבודה שעות עבודה והשכר המשולם – אינה משתלמת.
- סע"ש 1596-09-12 לוקס נ' זיסמן ניתן ב-17.2.15.
- חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 סעיף 26א(ב)(1)
- ע"ע 28228-03-15 לוקס נ' זיסמן ניתן ב-31.10.16.
