איילת רייך מיכאלי, עו״ד

איילת רייך מיכאלי, עו״ד

מתמחה בקיבוצים ומושבים, משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

ayeletr@kv-yavne.co.il

האם עת יגיע העובד לגיל 67 אין כל מניעה לפטרו? האם קיימת חובת שימוע לפני הפיטורין? סוגיות חשובות אלו ועוד נדונו במסגרת פסק דין שניתן ביום 14.12.17*, אשר עסק בגיל פרישת חובה, בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. נוכח חשיבותה של סוגיה זו, המעסיקה פעמים רבות את לקוחותיי, מצאתי לנכון להביא בפניכם את עיקריו של אותו פסק הדין.

*סע"ש (אזורי ת"א) 15975-05-15 נתן צאיג נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 14.12.2017)

**בג"צ 9134/12 גביש נ' הכנסת [פורסם בנבו] (21.04.16).

במרוצת השנים הפכו המעורבים בעולם העסקי מודעים למגבלות שמטיל עליהם חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, ובעיקרן האיסור על עשיית "הסדר כובל". חוק ההגבלים העסקיים קובע כי הסדר כובל הוא "הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר".

אני מבקשת להביא לידיעתכם כי ביום 1.1.19 אישרה הכנסת רפורמה בחוק ההגבלים העסקיים. בהצעת החוק, שאושרה כאמור, נאמר כי המטרה המרכזית שעומדת ביסוד תיקון החוק היא מיקוד האיסורים שבחוק בפעילויות שמטרתן להפחית את התחרות במשק. הצעת החוק באה לחזק את יכולתה של הרשות להגבלים עסקיים לפעול במלוא הכוח ובאפקטיביות לטובת קידום התחרות. בה בעת, יוסר נטל רגולטורי ובירוקרטי מיותר מפעילות עסקית שאינה מעלה חשש לפגיעה בתחרות, כדי לאפשר לעסקים הפועלים באופן תחרותי לקדם צמיחה במשק. 

ענף ההטלה (ביצי מאכל), לצד ענף החלב, הוא אחד משני ענפי החקלאות היחידים המוסדרים כיום תחת משטר של תכנון כולל תוך הקצאת מכסות ייצור. למעט מקרים חריגים שנקבעים בתקנות מידי שנה, לא יכול אדם מן היישוב לרכוש מכסה לגידול עופות להטלת ביצי מאכל. מכסות אלו ניתנות להעברה, ככלל, רק בין בעלי מכסות קיימים בלבד. לכן, היות וחל איסור על גידול עופות להטלה ללא קבלת מכסה, לפנינו שוק סגור שלא ניתן להיכנס אליו.

אולם, בשנת 2018 הייתה תקלה, והתקנות המסדירות את המכסות, המפורסמות לקראת כל שנה,  נכנסו לתוקף רק ביום 3.1.2018, כשלושה ימים לאחר שפג תוקף תקנות 2017, כך שלתקופה קצרה לא היו בתוקף תקנות הקובעות מכסה ארצית. בעלי חווה אורגנית באזור כפר ויתקין, ניצלו פער זמנים זה והעבירו בשעות הערב של ה-1.1.2018 חמש מאות מטילות ללול חופש שבנו מבעוד מועד ושאושר לגידול פטמים. זאת, לאחר שבשנים 2017-2016 נדחו בקשותיהם לקבלת מכסת גידול מטילות. כשפנו המגדלים אל המועצה לענף הלול על מנת לקבל "מספר מגדל" שיאפשר להם לשווק את הביצים, נענו כי אכלסו את הלול שלא כדין וכי בכוונת המועצה לפעול לפינויו.

בג"ץ 894/18 ירוק 2000 ד.ק - תשומות וידע לחקלאות בע"מ נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר (פורסם בנבו, 17.12.2018)

במסגרת הניהול השוטף של עסקי המושב או חבר המושב, נוהגים בעלי התפקידים, פעמים רבות, לערוך "זכרון דברים" שלעיתים מכונה "מסמך עקרונות" לעסקה שהם עתידים לבצע. לעיתים מדובר במסמך שנעשה על ידי הצדדים בספונטאניות וללא יעוץ משפטי קודם, ועל כן יש נטייה "לזלזל" במשמעותו המשפטית. אלא שכאשר "העניינים מסתבכים", והצדדים לא מצליחים לחתום בסופו של דברים על ההסכם המפורט והסופי, יכולה להתעורר שאלה האם אותו מסמך ראשוני אשר נחתם מקים למי מהצדדים זכויות או חובות כלפי הצד השני. בסוגיה חשובה זו עסק פסק דין* שניתן לאחרונה (20.11.18) בבית משפט השלום באשקלון, ועל כן בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.  

תא"מ (שלום)(אש') 7472-10-17 נתנאל טויזר נ' אברהם בטיטו (פורסם בנבו, 20.11.2018)

סוגיה שחוזרת ונשנית היא – מהן זכויות עובדת שחוזרת מחופשת לידה. בפרט מרבים לשאול על חובתם, כמעסיקים, להתאים את תנאי העבודה עבור העובדת, אשר בתום חופשת הלידה שבה לעבודתה. בסוגיה שכיחה זו עסק פסק דין* שניתן לאחרונה (25.10.18) על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, ואסקור בפניכם את עיקריו.

*סע"ש (אזורי ב"ש) 11838-01-15 שירן עבדיאן נ' שלג לבן (1986) בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.2018)

מושבים מנהלים מעת לעת הליכים משפטיים כנגד חברים, חברים לשעבר או אנשים וגופים אחרים. במקרים רבים זוכים הליכים אלו להתעניינות רבה מצד חברי המושב, המצפים מבעלי התפקידים לעדכן ולערב אותם בהתקדמות ההליך המשפטי ובנעשה בו. עדכונים אלו, שיש בהם נטייה כמובן לטובת גרסת המושב, חושפים את מושב ובעלי התפקידים בו לטענות בדבר הפצת לשון הרע על הצד שכנגד בהליך המשפטי. בסוגיה חשובה זו עסק פסק דין שניתן לאחרונה (14.10.18)* בבית משפט השלום בעפולה, ולכן בחרתי לסקור בפניכם, בתמצית, את עיקריו. אציין כי באותו מקרה היה מדובר במחלוקת בין חבר קיבוץ לשעבר לקיבוץ אולם כמובן שהדברים נכונים גם למערכת היחסים בין חבר מושב או חבר מושב לשעבר למושב.

באותו עניין היה התובע חבר בקיבוץ הנתבע משנת 1974 עד שנת 2007, במהלן נשא במספר תפקידים ציבוריים.  בהמשך החל התובע לעבוד מחוץ לקיבוץ בתפקידים מגוונים. לאחר זמן מה, התובע ביקש להפסיק להיות חבר הקיבוץ אך בד בבד נשאר להתגורר בקיבוץ. לאחר הפסקת חברותו של התובע בקיבוץ, התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בדבר זכויות אשר נצברו לתובע בזמן שעבד מחוץ לקיבוץ, אותן דרש הקיבוץ לקבל מאת התובע. מנגד, התובע דרש מהקיבוץ תשלום דמי עזיבה ופנסיה. 

*ת"א (שלום עפ') 27110-01-17 יוסף מלול נ' קיבוץ עין חרוד איחוד (פורסם בנבו, 14.10.2018)

לפני כשנה וחצי פנה למשרדי מגדל ביצי מאכל מהצפון וביקש ממני לנהל עבורו מערכה משפטית במטרה שיקבל תוספת למכסת ביצי המאכל שברשותו.

בדקתי את פרטי המקרה ואכן הסתבר כי במהלך שנת 2016 הוא שדרג את לול המטילות שברשותו והפך אותו ל"לול חופש".

המגדל סיפר לי כי בהתאם לתקנה 7(ב) לתקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2016), תשע"ו-2015 (להלן: "תקנות 2016") הוא פנה לועדת המכסות של המועצה לענף הלול וביקש תוספת של 100,000 ביצים למכסה שברשותו. אלא שבהחלטה מיום 11.1.17 דחתה ועדת המכסות את בקשת המגדל כאשר היא מנמקת את החלטתה בזו הלשון: "מאחר שקיבלת כבר הקצאה של 100,000 ₪ ביצי מאכל לפי החלטת ועדת המכסות מיום 28/10/15, בגין עמידתך בתנאים. לא ניתן להקצות פעם נוספת בגין אותה תקנה".

אנו סברנו כי החלטת הוועדה שגויה, שכן תוספת המכסה שקיבל ביום 28.10.15 מקורה בתקנה 7(ג) לתקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2015), תשע"ה-2014 (להלן: "תקנות 2015"), שעניינה השלמה למכסת הבסיס לסך של 500,000 ביצים, ולא בתקנה 7(ב) לתקנות שעניינה כאמור תוספת מכסה למי ששדרג את הלול והפך אותו ל"לול חופש". יוצא איפוא, כי אין כל בסיס לקביעת ועדת המכסות כי מדובר בתוספת "בגין אותה תקנה".

לפיכך קיבלתי את התיק לטיפול והגשתי ערר על ההחלטה לא ליתן את תוספת המכסה, לוועדת הערר על ועדת המכסות. 

דומה כי רובנו מקדישים חלק ניכר משעות היום לעבודה. מכאן שקיימת חשיבות רבה ביצירת סביבת עבודה נעימה בה ירגיש העובד לא רק שהוא מוערך מבחינה מקצועית, אלא גם מבחינה האישי, דבר שיגרום לעובד תחושה של שייכות למקום העבודה, המהווה מעין "משפחה". אלא שהמציאות לעיתים שונה בתכלית, ופעמים לא רק שהעובד לא מרגיש אהוב במקום העובדה, הוא חש התנכלות של ממש מצידם של עובדים אחרים, מצב המכונה "התעמרות תעסוקתית". פסק דין שניתן לאחרונה (4.10.18) בבית הדין לעבודה בנצרת, דן בשאלה מהי חובת המעביד במקרה כזה, והאם הוכחת התעמרות בעבודה מזכה את העובד בפיצוי מהמעביד. אסקור בפניכם את עיקרי פסק הדין.

 

*סע"ש (אזורי נצ') 31108-10-16 ילנה מיטרוב נ' בקרה גבע אגש"ח בע"מ (פורסם בנבו, 04.10.2018)

קוראיי הנאמנים וודאי כבר יודעים, כי השאלה אם ניתן להגדיר עסק כ"עסק חקלאי" אם לאו, אינה פשוטה לעיתים, ובתי המשפט נדרשו אליה לאחרונה לא אחת. לשאלה זו נודעת חשיבות רבה שכן הפעלת עסק שאינו חקלאי על קרקע חקלאית תיחשב הן ל"שימוש חורג" אסור על פי חוק ההתיישבות והן לעבירה על חוקי התכנון והבנייה. מלבד מישורים אלו, להגדרת העסק כ"חקלאי" חשיבות גם בפן הכספי. שכן, במערכת היחסים החוזית מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ככל שיקבע כי מדובר בעסק מסחרי, על בעליו לשלם בהתאם לשימוש המסחרי הנעשה בשטח, להבדיל מדמי חכירה בגין השימוש החקלאי. סוגיה זו נדונה לאחרונה (25.10.18) בבית משפט העליון, ומפאת חשיבותה לציבור החקלאים בחרתי להביא את עיקרי פסק הדין בפניכם.

באותו עניין הפעילו זוג ממושב בשרון במקרקעין שברשותם, בין השאר, פנסיון סוסים. השניים ניהלו נגד רמ"י הליכים משפטיים בעניין הפנסיון, כשתוך כדי ניהולם התפרסמה החלטה 1316 של מועצת מקרקעי ישראל. בעקבות החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי כי המחלוקת המשפטית בין הצדדים אינה רלוונטית יותר, שכן בהתאם להחלטה 1316 הפעלתו של פנסיון הסוסים במקרקעין נעשית כדין. על החלטה זו הגישה רמ"י ערעור לבית המשפט העליון. אציין כי החלטה 1316 חלה על אגודה שיתופית חקלאית שהיא מושב עובדים או כפר שיתופי אשר מושכרים או מוחכרים לה מקרקעין בתנאי נחלה.

המחלוקת בין הצדדים בערעור התמקדה ביחס להחזקת סוסים תמורת תשלום מצד בעליהם, באמצעות פעילות המכונה "פנסיון". מחד גיסא סברו בני הזוג כי מדובר בשימוש חקלאי, ומאידך גיסא טענה רמ"י כי פעילות זו נופלת בגדר "שימושים נלווים לגידול בעלי חיים". לשתי השיטות, אין מניעה עקרונית שבני הזוג ימשיכו להפעיל במקרקעין פנסיון סוסים, והנפקות של המחלוקת היא כספית: שאם מדובר בשימוש נלווה, נדרשים המתיישבים לעמוד בתנאי החלטה 1316, ובין היתר יידרשו לשלם לרמ"י סכומים גבוהים יותר עבור השימוש במקרקעין.

*ע"א 4925/14 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' דוד אהרוני (פורסם בנבו, 25.10.2018)

מטבע הדברים הן מושבים והן חברי מושב המנהלים את עסקם בכלל והחקלאי בפרט משמשים כמעסיקיהם של עובדים. כמי שמלווה מעסיקים אני מכירה מקרוב את הקשיים העולים בעת שנאלצים להתחיל בהליך פיטורין של עובד מסוים. פעמים רבות נסיבות סיום ההעסקה מובילות למתיחות בין העובד, שעומד בפני איבוד מקור פרנסתו, לבין המעסיק. ניסיוני מלמד כי מקרים אלו "מועדים לפורענות" ולכן יש לנהג בזהירות שמא תופנה טענה בדבר כפרסום לשון הרע על העובד. לאחרונה עסק בית המשפט השלום בתל אביב בסוגיית לשון הרע מול עובד לשעבר במסגרת פסק דין* שפורסם ביום 11.9.18 ולכן בחרתי לסקרו בפניכם, בתמצית.

* ת"א (שלום ת"א) 43039-09-17 אירינה (אירה) עֶזר נ' מיכל קורן (פורסם בנבו, 11.09.2018)

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.