איילת רייך מיכאלי, עו״ד

איילת רייך מיכאלי, עו״ד

מתמחה בקיבוצים ומושבים, משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

ayeletr@kv-yavne.co.il

לצד פעילויות חקלאיות מובהקות (רפת, לולים, גד"ש וכו'), מפעילים חברי מושב רבים עסקים שהינם בתחום "האפור", והשאלה אם ניתן להגדירם כ"פעילות חקלאית" מוטלת בספק. אין צורך לציין כי סיווגה של הפעילות הינו קריטי, בשעה שהן על פי דיני התכנון והבנייה והן על פי חוק ההתיישבות, שימוש שאינו חקלאי הנעשה על קרקע חקלאית, נחשב ל"שימוש חורג" ואסור ללא היתר, שבצדו סקציות חמורות. פסק דין* שניתן לאחרונה (12.9.18) בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה דן בהרחבה בסוגיית סיווג הפעילות בקרקע חקלאית, ומפאת חשיבותו בחרתי לסקרו בפניכם בתמצית.

* בב"נ (מקומיים חד') 42891-08-15 הוועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף (פורסם בנבו, 12.09.2018)

אצל מושבים וחברי מושבים העוסקים בפעילות חקלאית  קיים בלבול בשאלת חובת תשלום היטל בגין העסקת עובדים זרים בכלל ועובדים "מסתננים" בפרט. לכן הפעם אסקור בפניכם את עיקרי הדברים המתייחסים לסוגיה זו.

* ע"א 4946/16 שלמה סעד נ' פקיד שומה אשקלון (פורסם בנבו, 12.09.2017)

תקופה זו של השנה, סוף החופש הגדול ותחילת שנת הלימודים החדשה, מוכרת כתקופה של "מעברים". משפחות עוזבות ואחרות באות במקומן. לא אחת, בעיקר כאשר תקופת השכירות לא הוסדרה בחוזה שהוארך בכל פעם, פונים אלי בשאלות בעניין גובה דמי שכירות בתקופה בה לא היה חוזה בתוקף ולגבי פיצוי בגין אי פינוי הדירה או היחידה שהושכרה בזמן. פסק דין שניתן לאחרונה (17.7.18)* בבית משפט השלום בפתח תקווה עוסק בסוגיות אלו, ועל כן בחרתי לסקרו בפניכם, בתמצית.

תא"ק (שלום פ"ת) 65766-03-15 עו"ד גד שושני, מנהל עיזבון חיים מלמד ז"ל נ' דוד רוקח (פורסם בנבו, 17.07.2018)

תקנוניהם של מושבים כוללים מנגנון ליישוב סכסוכים בין חבר האגודה לאגודה, ולעיתים גם בין החברים לבין עצמם. ברובם המוחלט של המקרים קובע התקנון כי הסכסוכים יוכרעו בהליך בוררות. במסגרת הליכים אלו, עולה לעיתים קרובות שאלת סמכותו של הבורר לדון בסוגיה מסויימת או אפילו בהליך כולו. ואכן, חוק הבוררות קובע כי בית משפט רשאי לבטל פסק בוררות כאשר "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות".

פסק דין שניתן לאחרונה (27.6.18) בבית המשפט העליון אשר דן בשאלה האם במסגרת תביעה נזיקית שהגיש חבר אגודה (להלן: "החבר") נגד האגודה, מוסמך בורר לפרש צוואה שהאגודה אינה צד לה, ואשר הזוכים על פיה, בני משפחתו של אותו חבר, חלוקים ביניהם על פרשנותה.

נוכח חשיבותו של פסק הדין, לעניין סמכויותיו של הבורר, ראיתי לנכון לסקור את עיקריו בפניכם.

רע"א 3821/18 כפר ידידה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עצמון מלצר (פורסם בנבו, 27.06.2018)

סוגיית העסקתם של עובדים זרים רלוונטית למרבית העוסקים בענפי החקלאות. דומה כי נכון להיום מרבית החקלאים מודעים לכך כי בסיום העסקתם של העובדים הזרים, קיימת אפשרות, בסבירות גבוהה, כי תוגש תביעה לבית הדין לעבודה בדרישה לקבלת זכויות סוציאליות שלטענתם לא שולמו להם וזכויות מכח צו ההרחבה בענף החקלאות. את תופעת הגשת התביעות אנו חשים על בשרנו שעה שמשרדנו נדרש באופן יומיומי לטפל בתביעות המוגשות כנגד מעסיקים שהינם לקוחות המשרד.

כיוון שהתופעה כה נפוצה אנו ממליצים לחקלאים הנמנים על לקוחותינו להקדים תרופה למכה, וזאת, בין היתר, בשני אמצעים מרכזיים: האחד, בתחילת יחסי עובד מעביד לבנות את תלוש השכר באופן שימזער את החשיפה המשפטית, תוך שהתלוש מספק "תשובות" מבעוד מועד לטענות שכיחות של עובדים זרים ובמקביל להתאים את הסכם ההעסקה וההתנהלות למתחייב מהתלוש. השנייה, בסיום יחסי עובד מעביד, בטרם מבוצע גמר חשבון, לאשרר את כל ההסכמות מול העובד הזר באמצעות מתן תוקף של פסק דין בבית הדין לעבודה להסכם גישור. אנו מצאנו כי כדאי ורצוי לאמץ זאת.

לאור האמור והרלוונטיות לחקלאים הפעם בחרתי להביא בפניכם פסק דין אשר ניתן ממש לאחרונה כנגד חקלאי אשר העסיק שלושה עובדים זרים. פסק הדין ממחיש את החשיפה המשפטית הקנויה לחקלאים בעת העסקת עובדים זרים*. 

חשיבות העיסוק בחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") נובעת מכך שבשנים האחרונות חל שינוי דרמטי במדיניות הרשות, אשר אנו עדים לכך כי בעת האחרונה מגישה תביעות כנגד מי שעושה שימוש חורג בקרקע ללא קבלת היתר, בניגוד לחוק. אין להקל ראש בתביעות אלו, אשר לעיתים מובילות לתוצאה הקשה של הפקעת הקרקע מהחקלאי המפר. יתרה מכך, במאמר קודם שכתבתי הבאתי בפניכם את הכרעתו של בית המשפט העליון בעניין תלמי מנשה במסגרתו קבע בית המשפט באופן תקדימי כי הכלל הוא שיש להפקיע את הקרקע מהחקלאי המפר את הוראות החוק כבר מההפרה הראשונה (!) ואילו המרת ההפקעה בכופר כספי הוא החריג בלבד.  

פסק דין שניתן לפני מס' חודשים (23.10.17) דן בתביעה שהגישה הרשות המוסמכת נגד אגודה בגין שימוש חורג בקרקע. במסגרת פסק הדין ניתנה, לראשונה, הכרעה בטענת הרשות בדבר העדר האפשרות למתן היתר שימוש חורג לקרקע זמנית. נוכח ההכרעות החשובות בתיק בחרתי להביא בפניכם, בתמצית, את עיקרי פסק הדין.

אין זה סוד כי לעיתים קיים מתח בין אחד או יותר מחברי המושב לבין חבר או חברים המכהנים בוועד ההנהלה. במקרים מעין אלו אנו עלולים לפגוש בסוגיית לשון הרע. הפעם בחרתי לסקור בפניכם פסק דין העוסק בסוגיה זו. אמנם בפסק הדין הצדדים היו חבר קיבוץ מול מרכז המשק, אולם בהחלט ניתן ללמוד ולהשליך הימנו ליחסים בין חבר מושב ליו"ר ועד ההנהלה או חברי הנהלה. מדובר בפסק דין שניתן ממש לאחרונה בבית המשפט השלום באשדוד (10.10.17)* כאשר השאלות המרכזיות שעלו בפסק הדין היו האם מכתב ששלח מרכז משק למספר אנשים מהווה לשון הרע כנגד החבר? ואם כן, האם עומדת למרכז המשק הגנת "אמת דיברתי"?

באותו עניין הגיש חבר תביעה בגין עוולת לשון הרע כנגד מרכז המשק וכנגד הקיבוץ עצמו. על פי הנטען בתביעה, מרכז המשק שלח דוא"ל למספר מכותבים, ובו התייחס, בין השאר, לאירוע שבו על פי הטענה תקף אותו התובע, בעת פגישה במשרדו של מרכז המשק. בין השאר נכתב באותו דוא"ל: "הוא לקח אותי בצוורון, הרים אותי ולחץ אותי נגד הקיר וצעק בפנים ... פנים היו מעוקמות. הוא גרם להוצאת החולצה שלי מהמכנסיים שלי...".
יצוין כי פגישה זו נערכה על רקע מחלוקות שהתגלעו בין התובע למרכז המשק, באשר לאופן ניהול מעבדת המחשבים והאלקטרוניקה שפעלה בקיבוץ תחת ניהולו של התובע.

ת"א (שלום)(אשדוד) 40968-06-14 מיכאל טר קזריאן נ' קיבוץ יהל-אגודה שיתופית (פורסם בנבו, 10.10.2017)

מושבים רבים, שהחליטו ברבות השנים על בניית הרחבה וקבלת משפחות של תושבים, פעלו להקמת אגודה קהילתית - במטרה שתאגד הן את מי שהם חברי האגודה החקלאית והן את מי שאינם כאלה. מהר מאוד התברר כי קיים מתח בין שתי האגודות ולא אחת נדרשתי לגיבוש הסדרים על מנת שאלו ידורו בשלום זו עם זו. מתח נוסף קיים בסוגיית התשלומים אותם רשאית האגודה הקהילתית לגבות מחבריה ואף ממי שפרש מחברות בה אך נשאר להתגורר ביישוב. סוגייה זו העסיקה לא אחת את בתי המשפט וניתנו בה הכרעות שונות. מחלוקות אלו הגיעו עד לבית המשפט העליון אשר ממש לאחרונה (2.11.17) נתן את הכרעתו* אשר מעתה והלאה תהיה ההלכה המחייבת. נוכח חשיבותו של פסק הדין ראיתי לנכון להביא את עיקריו בפניכם.

*ע"א 2853/16 עו"ד גולן משעלי נ' מתיישבי שריד אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ (פורסם בנבו, 02.11.2017)

בכל מושב ישנם אנשי מפתח המהווים את שדרת מקבלי ההחלטות. אנשים אלו יושבים בדרך כלל גם בדירקטוריונים של התאגידים אשר בבעלות המושב ו/או תאגידים אשר המושב שותף בהם. על נושאי המשרה, נציגי המושב בדירקטוריון, לדעת חלה עליהם אחריות מתוקף תפקידם וכי לולא ינהגו על פי המתחייב בדין ובפסיקה עלולים להפנות כנגדם טענה שהם רשלנים. מכיוון שמדובר בנושא חשוב בחרתי להביא בפניכם את עיקרי החוק והפסיקה המתייחסים לנושא זה.

ראשית אציין כי הפסיקה מכירה ב"כלל שיקול הדעת העסקי". כלל זה מעניק הגנה לחברי דירקטוריון מפני ביקורת שיפוטית על תוכן החלטה שהתקבלה, ולמעשה מנחה את בית המשפט שלא להתערב בשיקול הדעת של נושאי המשרה בחברה, אפילו אם היה מוטעה. כלל זה נשען על התפיסה לפיה למערכת המשפט אין יתרון מוסדי בכל הנוגע להערכת סיכונים עסקיים, שהם חלק אינטגראלי מקבלת ההחלטות בשדה העסקי, המבוסס במידה רבה על התמודדות עם אי-ודאות. עם זאת, החסינות שכלל זה מקנה להחלטה העסקית אינה מוחלטת, ובניגוד לאי-ההתערבות בתוכן ההחלטה, בכל הנוגע לתהליך קבלת ההחלטות על-ידי נושאי המשרה בחברה, הדין מציב סטנדרטים ברורים וקובע מהם אמצעי הזהירות התהליכיים בהם עליהם לנקוט.

הלכה היא, כי חובת זהירות של דירקטור כלפי החברה מטילה על הדירקטור את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה. המבחן הקובע לעניין זה הוא מבחנו של הדירקטור הסביר (בשונה ממבחן "האדם הסביר"), במובן זה שכהונה כדירקטור מחייבת עמידה בתקן מיומנות תובעני של ניהול כמשלח-יד מקצועי. במילים אחרות, על כל דירקטור לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שדירקטור סביר היה נוקט בנסיבות העניין.

הקוראי הוותיקים וודאי כבר יודעים כי במסגרת הליווי המשפטי שמשרדי מעניק אגודות  אני מלווה התקשרויות בתחומי חקלאות מגוונים: גדשי"ם, מטעים, רפתות, ענף הלול, קנביס רפואי ועוד. לא אחת הדגשתי בפניכם את הצורך להסדרת השימושים החקלאיים על פי המתחייב מחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההתיישבות") ומעת לעת אני מביאה בפניכם דוגמאות למקרים שעלו בפסיקה. המציאות של חקלאי ארצנו ואף הפסיקה מלמדים על מגמה ברורה של הגברת אכיפה מצד הרשות המוסמכת ונקיטה בסנקציות חמורות כנגד מפרי החוק, ובניהן הפקעת הקרקע והחזרתה לרשות מקרקעי ישראל. לא אחת, אני נשאלת- נו מה, באמת עלולים לקחת לנו את הקרקע?- דעו שהתשובה לכך חיובית. ממש לאחרונה בית משפט העליון (2.10.17)* נגע בסוגיה והדגיש שהפקעת הקרקע היא הכלל, ואילו הקנס הכספי הוא החריג בלבד.

רע"א 3019/17 החקלאי "תלמי מנשה" אגודה שיתופית להתיישבות בע"מ נ' הרשות המוסמכת לפי חוק ההתיישבות החקלאית (פורסם בנבו, 02.10.2017)

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.