דומה שעניין חבות המס על שני הרכיבים שבכותרת כבר בוּרר ונקבע בעבר ואין הוא מעסיק יותר את המעסיקים ואת שלטונות המס.

ברם, להפתעתי בימים האחרונים הוסבה תשומת ליבי לכך שביקורת מטעם רשויות המס באחד ממשקי העמקים הצפוניים העלתה כי קיבוץ שהעסיק עובדים זרים בחקלאות לא ניכה מס במקור בגין ההטבה ממנה "נהנו" העובדים הזרים. לטענת המבקרים בניגוד לחובה לעשות כן.

כזכור, החוק מאפשר ניכוי מהעובד בשיעור חלקי בלבד של עלויות המגורים ושל הביטוח הרפואי.

חוק עובדים זרים מחייב מעסיקי עובדים זרים בחקלאות להעמיד לרשות העובדים מגורים הולמים. תנאי המגורים נקבעו בפירוט ובדיוק בתקנות כך גם הסכום המותר לחיוב העובדים הזרים בגין תשלום הביטוח הרפואי אותו חייב המעסיק לערוך לעובד (שליש מהעלות בעובדים בחקלאות ובבניין חצי מהעלות בעובדי סיעוד).

בעקבות הביקורת, בעטייה נכתב מאמר זה, נצרכתי לפסק דין שניתן באותו עניין בדיוק, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

פסק הדין עוסק בערעור אותו הגישה חברה העוסקת בהעסקת עובדים זרים בענף הבניה. שלטונות המס חייבו את החברה במס בגין ההפרש שבין עלות העמדת המגורים כפי שעלתה לחברה ורכישת הביטוח הרפואי לבין הסכום שניכתה החברה מהעובדים בגין אלה   (בחקלאות הסכום המותר לניכוי בגין מגורים עומד על סך 530 ₪ (לפי סקר שנעשה העלות האמיתית גבוהה מ-1,000 ₪ לחודש)). פקיד השומה טען שמדובר בהכנסה של העובדים וממנה היתה החברה אמורה לנכות מס במקור.

8096-11-14 צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ נ' פקיד שומה חולון –ניתן 20.8.19

מי שמעסיק עובדים פלסטינאים, מודע לתופעת התביעות מטעמם כנגד מעסיקיהם, גם החקלאים.

שטף התביעות שהתפשט כאש בשדה קוצים, מלובה כבר מעצמו בעקבות אין-ספור פסקי דין שבהם נתבעים חקלאים בעניינים שונים, וביניהם בענייני זכויות המוקנות מכ̇ח צו ההרחבה בחקלאות.

אחד מרכיבי התביעה הנפוצים מתייחס להחזר דמי נסיעות בשטח הרשות הפלסטינאית.

יובהר כי לפי צו ההרחבה בענף החקלאות, עובד חקלאי קבוע וזמני זכאי להחזר הוצאות נסיעותיו (לפי עלותם) מביתו וחזרה⁽²⁾.

יתרה מכך הצו קובע: "במקום שאין תחבורה ציבורית סדירה, יסיע המעסיק את העובדים הלוך ושוב".

סע״ש (עבודה)(אילת) 26498-11-16 אל קראלה רמזי נ׳ מיקי את עודד בע״מ, פס״ד מיום 30/04/19

החובה לערוך שימוע לעובד טרם פיטורים הינה חובה שהוחלה גם בסקטור הפרטי.

והיא חובה החלה גם על חקלאים מעסיקי עובדים זרים ועובדים מהשטחים.

המטרה העיקרית לעריכת שימוע היא לאפשר לעובד שיש כוונה לפטרו להגיב לטענות המהוות את העילה לפטרו. על המעסיק מבחינתו להיות קשוב לטענות העובד ולהגיע לפגישת השימוע "בלב פתוח ובנפש חפצה".

בפסיקות המובאות מהעת האחרונה זכתה עובדת עקב פגמים בהליך השימוע  ב-50,000 ₪ (ובסה"כ ב-180,000 ₪) ובמקרה אחר זכתה עובדת ב-30,000 ₪ (+10,000 ₪).

פס"ד 32654-05-16 ר.מ.ט.ל. נ' דרך המעבדה בע"מ ניתן ב-10.3.2019.

סע"ש 10512-12-16 ז.ג. נ' סטודיו קרמיקה בע"מ ניתן ב-19.6.2018

הליך בוררות ממושך שהחל בבית המשפט המחוזי הועבר להכרעה בפני בורֶרֶת אחת נמשך אצל בורר שני, הגיע שוב לבית המשפט המחוזי ואף לבית המשפט העליון.

תובנות:

• לא כל מחלוקת ראוי שתהפוך מיד "למלחמת עולם" ותגרור פניה להליכים משפטיים. נכון יותר לנהוג כמנהג אהרון הכהן...
• הליך שנמשך כ-10 שנים, (ולא ברור אם הסתיים) יכול היה להתברר בפורום אחר, במהירות, ביעילות ובהוצאות מינימליות. בתנועות ועדות משפטיות הפועלות כך.
• מתבקש היה שהסכסוך יתברר בפני הועדה המשפטית בתנועת המושבים או במסגרת ניר שיתופי ולא בפני עו"ד פרטי שאינו מצוי בהוויה המושבית.

הפ 49476-06-17 חנה קרבקי, רחמים קרבקי נ' עו"ד זכי כמאל, עופר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ – ניתן ב-15.3.2018.

עא 2970/18 זכי כאמל עו"ד נ' חנה קרבקי, רחמים קרבקי, אלי שטיינר ואח' – ניתן ב-22.8.2018.

במשק הישראלי, בדרך כלל, משולמים דמי ההבראה בחודשי הקיץ. פרקטיקה רבת שנים זו נהוגה מתקופה בה מקובל היה שעובדים שכירים יוצאים ל"בית הבראה"/ "בית מרגוע" והמעסיק נשא בעלות "ההבראה" /"המרגוע".
כיום הנוהג של הוצאתו בפועל של עובד ע"י מעסיקו לנופש ע"ח המעסיק, כמעט שאינה קיימת. במקום שיש למעסיק עניין לנהוג כך הדבר אפשרי ובתנאי שהעובד נתן לכך הסכמתו מראש.

בחקלאות נוהגים מעסיקים רבים לשלם לעובדיהם את דמי ההבראה בתשלומים חודשיים. כך בעיקר לגבי עובדים זרים ופלסטינאים. התנהלות זו, אף שהיא מותרת, אינה מומלצת ברוב המקרים.

משלוח בוטנים מהודו שיועד למפעל קפה ופיצוחים בשפרעם הגיע לנמל ב-7.1.2019.

המשלוח היה מלווה ב'תעודת בריאות' מטעם משרד החקלאות בהודו. התעודה כללה הודעה כי הבוטנים נבדקו בהודו בהתאם לפרוצדורה הנדרשת ונמצאו נקיים ממזיקים כמו כן אושר כי מספר ימים קודם למשלוח בוצע בו אידוי במתיל ברומיד.

עתמ 6676-03-19 סובחי נח'לה ובניו בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד החקלאות.

תנאים לזכאות בדמי חג

אחת הסוגיות העולות כמעט בכל הדיונים העוסקים בתביעות של עובדים זרים ופלסטינאים בבתי הדין לעבודה הינה סוגיית הזכאות לדמי חגים.

על פי הדין הכללי עובד זכאי ל-9 ימי חג בשנה בתשלום (2 ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון של סוכות, שמחת תורה, ראשון ושביעי של פסח, יום העצמאות ושבועות). צו ההרחבה בחקלאות מעניק לעובד עוד יום חג (יום בחירה) בתשלום.

שוב, כמו ביום הבחירות לרשויות המקומיות עולה שאלת העסקת עובדים זרים ביום הבחירות לכנסת. גם כאן אותה דילמה ...

ברי, שעובדים זרים, מסתננים, משתלמים וכיוצא באלה אינם מופיעים בפנקס הבוחרים ואינם בעלי זכות בחירה. למרות זאת החוק אינו מחריג אותם לעניין תשלום שכר ביום הבחירות. כנחזה לעיל, החוק אינו מסייג את העובדים הזרים לעניין שבתון בתשלום ביום הבחירות.

על פניו, עילת יום שבתון ביום הבחירות אינה רלוונטית למי שאין לו זכות בחירה. יחד עם זאת, אולי מחמת חוסר תשומת לב, לא הוחרגו בחוק מי שאינם בעלי זכות בחירה. במציאות זו קיימת סתירה בין לשון החוק לתכליתו.

עובד זר ממולדובה שהועסק בענף הבניה הגיש בבית הדין האזורי לעבודה תביעה בה תבע פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוד, במאמר זה נעסוק בשאלת הפסקת עבודתו של התובע ונסיבות פיטוריו / התפטרותו.

בע"מ 8132/17 ש.פ. וז.פ. נגד א.ס.ש., רשות מקרקעי ישראל, הריף – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ והסוכנות היהודית לארץ ישראל – ניתן ביום 11.12.2018

ניסיון בגילגול שלישי לבטל מינוי בן ממשיך נדחה על ידי בית המשפט העליון.

'הדבר היה ככה': הורים ממושב כפר הרי"ף מינו בשנת 1986 את בנם כבן ממשיך במשקם. המינוי אושר ע"י האגודה החקלאית, ע"י הסוכנות היהודית ונרשם במנהל מקרקעי ישראל. כעבור שנתיים נישא הבן ובנה את ביתו במשק. בשנת 2004 נפטר הבן והכלה וחלק מילדיה נותרו גרים בביתם שבמשק.

בשנת 2011 ביקשו ההורים להעביר את הזכויות במשק לבן אחר שלהם תוך טענה שבשעתו נתנו לבן המנוח הסכמתם לבניית הבית ולא יותר מכך.

בקשתם לרשום את המשק על שם הבן האחר שלהם סורבה בשל המינוי הקודם שהושלם כאמור ברישום. עקב כך פנו לבית המשפט לענייני משפחה.

בע"מ 8132/17 ש.פ. וז.פ. נגד א.ס.ש., רשות מקרקעי ישראל, הריף – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ והסוכנות היהודית לארץ ישראל – ניתן ביום 11.12.2018