פקיעת חברות בקיבוץ מחמת הודעת עזיבה / איתן מימוני, עו״ד

עניינה של הבקשה הינה טענה מטעם עופר טלר (להלן: "המבקש"), שעזב את הקיבוץ למשך תקופה ארוכה, כי על הקיבוץ לאשר את חברותו, מכיוון שלא ויתר עליה מעולם.

מנגד טוען קיבוץ כפר גלעדי (להלן: "הקיבוץ"), כי המבקש הודיע על עזיבתו את הקיבוץ ולכן לא קמה חובה לקבלו בחזרה כחבר.

רקע:

המבקש הגיע לקיבוץ עם הוריו בשנת 1980 בהיותו בן 13 ונתקבל כחבר קיבוץ. בסוף שנת 1999 יצא המבקש לחופשה שהתארכה עד שנת 2010 כאשר במהלך תקופה זו ניהלו הקיבוץ והמבקש דין ודברים לגבי המשך חברותו של המבקש בקיבוץ אך הדיון בין השניים נקטע.

אף על פי כן, לפי תקנון הקיבוץ, כאשר חבר קיבוץ בחופשה מאריך את חופשתו ללא קבלת אישור מהקיבוץ לכך, ייחשב החבר כמי שהודיע על עזיבת הקיבוץ.

אכן במקרה המדובר, לא פעל המבקש כנדרש על מנת להמשיך את חופשתו באישור ועקב זאת, מחק הקיבוץ את המבקש מספר החברים. בשנת 2010, שב המבקש לקיבוץ במעמד של "בר רשות", במהלך מספר שנים פנה המבקש לקיבוץ בבקשה להחזירו לספר החברים אך נענה בסירוב.

לכן, פנה המבקש לרשם האגודות השיתופיות להסדרת חברתו בקיבוץ. לטענת המבקש, הוא מעולם לא מסר הודעת עזיבה וגם הקיבוץ לא ראה בו כמי שמסר הודעה כאמור. בנוסף, טוען המבקש כי מעולם לא נעשה הליך עזיבה פורמלי וכן הקיבוץ גם לא העביר לידיו דמי עזיבה. לבסוף טוען המבקש לאפליה ביחס לחברים אחרים בכל הנוגע ליציאתו לחופשה ואי שימור זכויותיו בקיבוץ. מנגד טוען הקיבוץ כי לאחר שהמבקש חזר לגור בקיבוץ (בשנת 2010) הובהר לו שהוא אינו רשום עוד כחבר. בנוסף, במהלך שלוש ההכרעות הקודמות, נקבע כי חברותו של המבקש פקעה עקב הסעיף בתקנון הקיבוץ הנוגע לחופשת חבר קיבוץ שהוצג לעיל. לבסוף טוען הקיבוץ, כי לאור אדישות המבקש, מעמדו כאשר חזר לגור בקיבוץ וכן ההתדיינות שנקטעה במשך חופשת המבקש, הרי שכוונת הצדדים הייתה שחברותו של המבקש פקעה.

דיון:

רשמת האגודות השיתופיות קבעה כי חברותו של המבקש בקיבוץ פקעה בהתאם להוראות תקנון הקיבוץ שעניינו פקיעת חברות מחמת הודעת עזיבה. כיוון שהסעיף אינו קובע כיצד הודעת העזיבה צריכה להראות, הרי שלא קמה חובה שהודעה זו תהיה בצורה מסוימת.

בנוגע לטענת האפליה, נמצא כי המבקש לא הופלה לעומת חברים אחרים. בנוסף אין בעובדה שלמבקש לא שולמו דמי עזיבה בכדי להוות אסמכתא לפיה המבקש לא עזב את הקיבוץ מעולם- שכן בהתאם לעדויות והמסמכים אשר הוצגו ולאור העובדה כי הקיבוץ מימן את לימודיו של המבקש, הוא לא היה זכאי כלל לתשלום דמי עזיבה, שכן עלות שכר הלימוד אותו מימן הקיבוץ, עלתה על גובה דמי העזיבה.

סיכום:

על המבקש לשלם את הוצאות הקיבוץ בסך של 3,500 ₪.

זכות ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתוך 45 יום, בהתאם לסעיף 5(2) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס–2000 ובהתאם לתקנה 25 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי- דין), תשס"א–2000.

תיק מספר 20/1770/142 (רשם האג״ש) בעניין עופר טלר ובעניין קיבוץ כפר גלעדי, פס״ד מיום 01/08/22