ביום 13/4/16 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב פס"ד המציף את מערכת היחסים בין חקלאי יצרן למשווק יצואן.
מעשה שהיה כך היה, 6 יצרני פרי פיטאיה ממקומות שונים בארץ שלא היה בניהם קשר קודם (להלן "התובעים" או "החקלאים") התקשרו לאחר קריסת חברת אגרקסקו עם חברת אס. טי. אמ. יצוא חקלאי בע"מ (להלן "הנתבעת" או "החברה").
בין הצדדים נכרת הסכם לפיו התחייבה החברה לשווק את פירות התובעים בחו"ל ולהעביר לחקלאים תמורה בגין הפרי.
בגין המשלוחים, למעט המשלוח הראשון של פרי שסופק על ידי אחד החקלאים, לא שולמה לנתבעים תמורה כל שהיא.
המחלוקת בבית המשפט התמקדה ב-2 סוגיות, האחת האם הובטחה לחקלאים תמורה מוסכמת ללא קשר עם תוצאות השיווק בחו"ל כגרסתם, או שמא כגרסת הנתבעת התמורה אמורה היתה לשקף את התמורה שתתקבל בפועל בניכוי הוצאות ועמלת החברה.
הסוגיה השניה במחלוקת היתה באשר לתוצאות המכירה בפועל כאשר הנתבעת טוענת לכישלון השיווק עקב פגמים בפרי ופסילתו בחו"ל, בעוד התובעים טוענים להסתרת מידע והתעלמות מפניותיהם.
בית המשפט לא קיבל טענת התובעים אשר כל אחד מהם טען למחיר נטו שהובטח לו החל מ"לפחות 10 ₪ לק"ג" ועד "12.3 ₪ לק"ג" - מחיר שאיננו מותנה בתוצאות שיווק הפרי בחו"ל.
בית המשפט העדיף את גרסת החברה לפיה "היא בסך הכל ציינה בפני כל אחד מהתובעים את המחיר הצפוי בשווקי היעד בחו"ל אך כלל לא התחייבה למחיר קבוע מראש או למחיר מינימום".
בית המשפט קבע שגם בענף הפיטאיה, כמו בשיווק פירות אחרים "מרגע שנמסרה התוצרת החקלאית לנתבעת הרי שלנתבעת לבדה שליטה מלאה ומוחלטת על שיווק התוצרת החקלאית. שליטה הכוללת את בחירת המוביל, את בחירת הלקוח ואת קביעת המחיר מול הלקוח. בטרם מסירת התוצרת החקלאית לנתבעתהיא עוברת ביקורת איכות וממסירתה ואילך הנתבעת היא שאחראית על כל רשת השיווק". בהמשך קובע בית המשפט "כאשר נתון לגוף כח כֺה רב להשפיע על גורלו של אחר, הרי שמצופה ממנו לפעול באחריות .... מצב שכזה מקים "חובת אמון" של בעל הכח כלפי האחר".
"...החקלאים, משקיעים בגידול התוצרת החקלאית. הם המעבדים. הם הנוטעים. הם המשקים. הם הקוטפים. והם האורזים. אך במערכת ההתקשרות הזו עם הנתבעת לא להם השפעה כלשהי על התמורה שתתקבל".
בענייננו החברה קיבלה במספר מקרים ממספר חקלאים את הפרי לאחר שנבדקה איכותו, נטלה האחריות על הפרי, דאגה להובלתו, בחרה בלקוח לו יועד הפרי. לאחר שהלקוח הראשון בגרמניה סרב לקבל הפרי שלחה את הפרי ללקוח בהולנד. החברה לא טרחה ליידע לא בזמן אמת ולא מאוחר יותר את החקלאים אודות קשיים בשיווק ואף הזמינה מאלו עוד ועוד תוצרת לשיווק.
בית המשפט קבע כי במערכת יחסים שכזו שהיתה בין החברה לחקלאים ישנה חובת אמון בסטנדרט גבוה לא "של אדם לאדם-אדם" אלא בבחינת "אדם לאדם – מלאך".
חובה היתה על החברה ליידע את החקלאים בזמן אמת אודות קשיים על מנת "למנוע את הרע בטרם יארע".
טענות החברה בדבר פגמים בפרי בחו"ל ופסילתו נדחו על ידי בית המשפט, משהחברה לא יידעה את החקלאים ויתרה מכך התייחסה לכלל משווקי הפיטאיה כאילו חד הם "בלא כל ניסיון לשייך את הפרי למי מהתובעים ולאבחן בין מי מהתובעים שבפרי ששלח היה פגם לאַחֵר שלא היה כל פגם בפרי ששלח".
בית המשפט קיבל גרסת התובעים כי "הנתבעת לא העבירה לתובעים דיווח מלא על טרוניות הלקוח בגרמניה, לא דיווחה על העברת הפרי להולנד, לא דיווחה לתובעים על מצבו של הפרי בהגיעו לשווקים. רק בסופו של יום הודיעה הנתבעת לתובעים את השורה התחתונה מבחינתה שאין להם זכות לתמורה כלשהיא בעד הפרי".
בית המשפט סיכם: "התברר שכבר מלכתחילה איחדה הנתבעת את התובעים לקבוצה אחת מעין שותפים בהתחשבנות משותפת בלא ליידע את התובעים. התברר שהנתבעת המשיכה למנוע מידע מהתובעים ולקלוט מהם פרי גם לאחר שידעה על תלונות לפגמים וסירוב לקוחות לקבל הפרי, התברר שהנתבעת מסרה גרסה חלקית שלפיה נתגלו פגמים בפרי בכל המשלוחים בעוד שבפועל רק בחלק מהמשלוחים נתגלו פגמים".
בית המשפט הדגיש: "נקודת המוצא לבחינת התנהלות הנתבעת היתה לדרישה לתום לב עילאי: תום לב הכולל מתן דגש לאינטרסים של החקלאים, לגילוי מלא, מפורט, רצוף ובזמן אמת של כל הנתונים הרלוונטיים".
משהחברה לא נהגה כך כאמור לעיל הפרה החברה הפרה יסודית את חובתה על פי הסכם ההתקשרות עם החקלאים פסק בית המשפט כי "התוצאה ההולמת הינה העמדת התובעים במקום בו היו אילו אכן התקבל "המחיר הצפוי"". בית המשפט פסק כי התובעים יפוצו כל אחד לפי ערך תוצרתו שמסר לחברה סה"כ נפסק כי החברה תשלם לחקלאים 401,098 ₪ והפרשי ריבית והצמדה מ- 15.12.2011 כ"כ חויבה החברה לשאת בהוצאות התובעים ובשכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪.
בשולי פסק הדין יוער:
קבוצת חקלאים, "פליטי אגרסקו", מגדלי פיטאיה, התקשרו כל אחד בנפרד עם חברה העוסקת ביצוא תוצרת חקלאית, חתמו על חוזה שהוכן על ידי החברה. בהסכם לא הובהרה צורת ההתקשרות או התמורה. עבור המשלוח הראשון קיבל החקלאי המשווק תמורה כמצופה. בהמשך התעוררו קשיים בשיווק, החברה לא זו בלבד שלא יידעה את החקלאים על קשיי השיווק אלא המשיכה וקלטה תוצרת נוספת.
במועד שהיתה אמורה להתקבל התמורה בגין התוצרת הודיעה החברה כי בשל פגמים באיכות הפרי נגרמו הפסדים ולחקלאים לא שולמה תמורה כלל וכלל.
התנהלות מעין זו של חברות יצוא ו/או שיווק בתחום החקלאי אינן דבר יוצא דופן ואולם הפעם לשם שינוי עתרו החקלאים לבית המשפט וזה קבע שלא די שהחברה לא נהגה כפי שמצופה ממנה לנהוג כ- "אדם לאדם מלאך" אלא אף כאדם לאדם לא נהגה. בהתאם נפסק לתובעים את שציפו לקבל בזמן אמת.
