זכותו של "בן ממשיך" בנחלה הינה זכות ייחודית. מחד, מדובר בזכות שהיא מעין ירושה, שכן מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת של ההורים, בעלי הנחלה, להעברת המשק על שם הבן הממשיך לאחר פטירתם. מאידך, מדובר בעסקת מתנה עתידית אשר על מנת לבצע אותה יש צורך בהסכמת גורמים נוספים, כגון רשות מקרקעי ישראל, האגודה השיתופית (המושב) והסוכנות היהודית.
במקרה שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בקריות (כב' השופט ד"ר שלמה מיכאל ארדמן), עסק בית המשפט בשאלה האם נושה אשר מעוניין להיפרע מבעל חוב שלזכותו קיים מינוי בן ממשיך בנחלת הוריו, יכול להטיל עיקול על זכות הבן בנחלה ובדרך זו למנוע את העברת הזכויות בנחלה לאדם אחר ואולי אף לקבל תמורה ממכירת הנחלה לכשתימכר. על כך במאמר הבא.
רקע
בשנת 87' חתמה המנוחה הגב' ביטון מסעודה ז"ל על מסמך הסוכנות הממנה את בנה לבן ממשיך בנחלה שברשותה לאחר פטירתה. כמובן שהמינוי ניתן בהסכמתו של הבן ובאישורו וכן ניתנה הסכמת הגורמים הנוגעים בדבר והמינוי אושר ואף נרשם לאחר מכן במנהל מקרקעי ישראל. במקרים מעין אלה, כל עוד לא נמסרו הזכויות לבן הממשיך, בעלי הזכויות בנחלה הם ההורים, במקרה זה האם. אחרי פטירת האם, כאשר יהיה מעוניין הבן לממש את זכותו ולהירשם כבעל הזכויות במשק, על הסוכנות לפנות לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י, לשעבר המינהל) על מנת שזו תרשום את הזכויות על שם הבן הממשיך. בפועל, לא נעשתה כל פעולה פורמאלית להעברת הנחלה על שם הבן הממשיך ושום בקשה בעניין זה לא הועברה לרמ"י. הבן, אשר נקלע לחובות כבדים של למעלה מ- 300,000 ₪, מצא עצמו נרדף על ידיו נושיו, אשר ביקשו להטיל עיקול על הנחלה, ומשלא עלה בידם, מכיוון שהנחלה נותרה רשומה ע"ש האם, פנו לבית המשפט שיכריע בסוגיה.
הכרעת בית המשפט
בית המשפט נשען בהכרעתו על הלכה ידועה - "הלכת גלבוע" - שם נפסק כי נושה אינו יכול לקבל הצהרה על זכותו של יורש על נכס (לדוגמא, נכס מקרקעין), אפילו אם החייב-היורש אינו עושה דבר כדי למנוע את מימוש נכס העיזבון. המענה לכך טמון בחוק הירושה באמצעות התמנות כמנהל עיזבון. בענייננו, כל עוד לא פנה הבן אל רמ"י כדי שתכיר בו כבן ממשיך, זכות זו אינה קיימת וממילא גם לא ניתנת היא להצהרה אחרת או לעיקול. שהרי, הבן אינה עושה פעולה בעצמו לסיכול העיקול, אלא בוחר ב"שב ואל תעשה" ומותיר את מצב הזכויות באופן פסיבי, כיוון שרישום הזכויות על שמו מצריך פעולה יזומה וכן בחינה ואישור מחדש של האגודה ורמ"י. בית המשפט הוסיף כי למעשה מינוי בן ממשיך מהווה זכות חוזית - התחייבות של ההורים להעביר את הנחלה לבנם. לכן, במצב שכזה באפשרות הנושה לפעול מכח חוק ההוצאה לפועל ולהתמנות ככונס נכסים על זכותו הפוטנציאלית של הבן הממשיך. הדרך האחרת היא, כפי שהזכרנו לעיל, באמצעות מינוי מנהל עיזבון בהתאם להוראות חוק הירושה.
לסיכום הדברים, נוכחנו לראות מחד כי ישנה חשיבות רבה במינוי הבן הממשיך, על מנת שהנחלה תמשיך לעבור בדרך של העברה בין דורית מאב לבן. מאידך, זכות זו אינה זכות קניינית קלאסית, כפי שמהווה לדוגמא זכות על מקרקעין בטאבו, משכך אין תוקף קנייני ממשי לעצם רישומה, כל עוד לא הועברו הזכויות בפועל לידי הבן.
ת"א 20510-09-16 א.נ.ג.ר. ואח' נ' עיזבון ביטון ואח'
