מספר החקלאים בארצנו הולך ומתמעט - זו עובדה ידועה. גם עם החקלאים הנותרים, הרשויות לא תמיד עושות את שניתן על מנת להקל ופעמים אף מכבידות את ידיהן על החקלאי אשר עובד לפרנסתו.
מקרה אשר אולי ממחיש זאת מעט ראינו בתחילת חודש נובמבר בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה ע"י כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון, במסגרתו זכתה רשות מקרקעי ישראל ('רמ"י') בתביעת פינוי מטעים חקלאיים ממקרקעין אשר טענה כי הם אדמות מינהל. להלן פרטי המקרה.
רקע
גורי רוזן הוא חקלאי, בעל נחלה וחבר מושב עמיקם- שכנו של שר השיכון דהיום, האלוף (במיל') יואב גלנט. רוזן נטע מטעי פירות על שטח של כ- 20 דונמים המצויים בסמיכות למושב, מחוץ למשבצת המושב. מפקח מטעם רמ"י אשר ביקר במקום דיווח על פלישה למקרקעין בבעלות המדינה ומכאן החלה חלופת מכתבים ופניות בין רמ"י למר רוזן בדרישה שיפנה את הקרקע. בהמשך המשא ומתן אף נעשה ניסיון להגיע לפשרה ביחס למקרקעין אליהן פלש מר רוזן, אך זה לא צלח.
מאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ביניהן, פנתה רמ"י לביהמ"ש בתביעה על הסגת גבול, פלישה למקרקעיה, עיבוד ושימוש בקרקע שלא כדין ודרשה את סילוק ידו של מר רוזן מהקרקע. עוד דרשה כי יינתן צו המונע ממר רוזן להיכנס למקרקעין וכן כי הוצאות הפינוי תחולנה עליו במידה שלא יפעל לפינוי הקרקע.
טענות הצדדים
רמ"י טענה כי לא נתנה מעולם אישור להחזיק ולהשתמש בקרקע. היא טענה כי רוזן אישר את הצעתה לפנות את הקרקע בתוך 3 שנים בנוסף לתשלום חובותיו, אך לא עמד בכך.
רוזן טען כי הקרקע נמסרה לו לעיבוד ו"צורפה" למשבצת המושב. עיקר טענותיו התבססו על תביעות נוספות של רמ"י כנגד חברי המושב בטענות דומות, אשר במסגרת בירורן הוגשה מפה שהציעה החלפת שטחים לשם הכשרת החריגות, אך לא הושגה הסכמה ביחס לכך. רוזן הוסיף כי חוזה המשבצת הוא שמחייב את שני הצדדים והוא כולל תוספת שטח של 224 דונם למושב עמיקם, עליהם משלם המושב, אך רמ"י אינה מוסרת אותה למושב. רוזן טען עוד כי עצם העובדה שהקרקע אינה חלק ממשבצת המושב אינה מונעת ממנו כחבר אגודה לעבדה ואף אינה מהווה עילה לפינוי. הוא נימק את טענתו במקרה של שכנו, יואב גלנט, לו הותר לעבד 35 דונם תוך צירוף השטח למשבצת המושב, ודרש כי יש לנהוג בו דין שווה.
הכרעת בית המשפט
בית המשפט קיבל את התביעה ונימק את הכרעתו בטעמים הבאים:
משבצת גבולות המושב נקבעת בהתאם לתקן הנחלות אשר נקבע לכל מושב בידי משרד החקלאות. הסכם המשבצת משנת 2005 עליו חתום המושב הוא הקובע ולא הסכמים אחרים אשר הוחלפו במסגרת משא ומתן בין המושב לרמ"י. לפי הסכם המשבצת, הקרקע אותה מעבד רוזן נמצאת מחוץ לקו המשבצת של המושב. לעניין 224 הדונמים אותם לטענת רוזן רמ"י לא מוסרת, קבע בית המשפט כי בעל הדין אשר עליו היה לטעון לכך הוא המושב ומכיוון שלא נטענה הטענה על ידו, אין עוד מה לדון בה.
באשר לטענתו לדין שווה למקרה של השר גלנט, קבע בית המשפט כי שם היה מדובר במקרה שונה בתכלית מכיוון שנטען כי המושב לא הקצה לו את מלוא שטח הנחלה לו הוא זכאי ואכן רמ"י החליטה להוסיף את 35 הדונמים למשבצת המושב, על חשבון התקן ובידיעת המושב.
בית המשפט לא קיבל את טענת מר רוזן כי הקרקע נמסרה לו בידיעת ובהסכמת רמ"י והתרשם כי ההיפך הוא הנכון, רמ"י פעלה כל השנים להרחקתו או לכל הפחות להגעה עימו להסדר מוסכם, אך זה לא צלח, כאמור, ולכן החזקתו בקרקע במשך השנים אינה מכשירה את פלישתו למקרקעי ציבור. עוד קבע בית המשפט כי גם אם יקבל את טענתו של מר רוזן כי הוא מחזיק בקרקע ברשות, אזי רשות זו ניתנה על דעת שיעמוד בתשלומים עבור השימוש בקרקע, אך אלה לא שולמו לרמ"י.
לבסוף, הורה בית המשפט למר רוזן לפנות את הקרקע, להרוס ולעקור על חשבונו כל מחובר ונטוע ולהשיבה לרמ"י כשהיא נקיה מכל חפץ ואדם בתוך 60 ימים. בנוסף נענה בית המשפט לבקשת רמ"י למתן צו מניעה וכן חייב את מר רוזן בתשלום הוצאות ההליך ושכ"ט עורך דינה של רמ"י בסך 9,500 ₪.
זוהי דוגמא למקרה בו עקב אי הסדרה של זכויות בקרקע חקלאית מעובדת, יורדת השקעתו הרבה של החקלאי לטמיון. בכדי להימנע ממצב שכזה יש לכלכל צעדים ולהיות מודעים למצב זכויות הקרקע החקלאית לאשורו. לשם כך, מומלץ ורצוי להיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום המגזר החקלאי והאגודות השיתופיות, מכיר לעומק את צרכיהם של החברים ואף בקיא בפסיקה הרלוונטית בתחום זה.
ת"א 18735-12-13 רשות הפיתוח נ' גורי רוזן, פס״ד מיום 06/11/2016
