ביהמ״ש העליון דחה עתירה להורות על בטלות ההסדר של תכנית השתלמות לסטודנטים זרים ממדינות מתפתחות המגיעים לישראל לשם הכשרה עיונית ומעשית בענף החקלאות. העותרת טענה כי ההסדר משמש כערוץ בלתי-מפוקח לגיוס עובדים זרים בכסות של לימודים, הוא סותר את דיני הגירת העבודה לישראל וכי הוא בלתי סביר ובלתי מידתי באופן קיצוני.
ביהמ״ש קבע כי לא נפל פגם בהנפקת רישיונות א/2 למשתלמים, ומשאין טעם מבורר אחר המצדיק התערבות בשיקול הדעת של הגורמים המוסמכים ביחס לסוג הרישיון המונפק למשתלמים אין מקום לקבל את טענת העותרת לפיה תקנה 5)א( לתקנות הכניסה לישראל מחייבת שיונפקו למשתלמים.
גמו כן דחה ביהמ״ש את הטענה כי שכר הלימוד מהווה למעשה דמי תיווך בשיעור החורג מהמותר על פי תקנות שירות התעסוקה, או תשלום שלשכה פרטית או אדם העוסק בתיווך עבודה אינם רשאים לגבות לפי סעיפים 69ג-69ד לחוק שירות התעסוקה.
לבסוף, קבע ביהמ״ש כי בשלב זה הקשיים הקיימים ביישום התכנית ובפרט במערך הפיקוח, אינם מצדיקים להורות על בטלות התכנית כולה.
בג"ץ 3717/21 קו לעובד נ׳ ממשלת ישראל ואח׳, פס״ד מיום 03/07/23
