האם רשאית רשות מקרקעי ישראל להוסיף בעת חידוש הסכם חכירה תניית "שינוי יעוד" הקובעת שלרמ"י זכות לדרוש את השבת הקרקע בעת שינוי יעוד?
כבוד בית המשפט העליון קבע בעניין חברת הדרי החוף מספר 63 בע"מ (ע"א 465/12), כי במקרה שבו תקופת החכירה בחוזה החכירה בין חוכר לרשות מקרקעי ישראל נקבעה ל- 49 שנים עם אפשרות להארכתה ל- 49 שנים נוספת, ונכתב בחוזה כי זכות החידוש תינתן "לפי תנאי החכירה שיהיו נהוגים בחכירות של אדמות הקרן הקיימת לישראל בע"מ לגבי קרקעות" מהסוג הרלוונטי (ובמקרה האמור דובר על שימוש חקלאי (מטעי הדר)), אזי יש לפרש תניה זו ככזו המאפשרת למינהל לקבוע תניית שינוי יעוד בחוזה המחודש. כלומר, לפי קביעתו של כבוד בית המשפט העליון המינהל אינו מחויב להאריך את חוזה החכירה ב- 49 שנים נוספות בתנאים זהים לאלו שנקבעו בחוזה החכירה המקורי.
בקביעתו זו השתמש כבוד בית המשפט בעקרונות שנקבעו בעניין מהדרין (ע"א 8325/12) ובעניין נורדמן (ע"א 5376/11), ובכללם העקרון שיש לפרש את החוזה בהתאם לתכליתו, והיות שתכלית החכירה היתה חקלאית, הרי שהצדדים לא נתנו דעתם לאפשרות שיהיה בעתיד שינוי יעוד בקרקע המוחכרת, ועל כן יש לאפשר למינהל להוסיף תניית שינוי יעוד בעת חידוש החוזה. עקרון נוסף בו השתמש כבוד בית המשפט הינו העקרון לפיו יש לפרש את חוזה החכירה שהינו חוזה רשות באופן שיש לקרוא לתוכו תנייה לפיה הצדדים לא התכוונו לשלול את שיקול דעת הרשות ביחס לתקופת החידוש.
עוד קבע כבוד בית המשפט העליון, כי בנוסף לעקרונות דלעיל, הרי ממילא היות והוספת תנית שינוי יעוד הינה חלק מתנאי החכירה הנהוגים בעת הרלוונטית, יש להתיר הוספת תניה כזו בעת החידוש, הגם שתניה כאמור אינה נוגעת לעניינים טכניים. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של המינהל.
נראה אם כך, כי פסק הדין האמור אישש פעם נוספת את ההלכה שנקבעה בעניין מהדרין, ובמקום בו ניתנה בחוזה החכירה אפשרות לחידוש (להבדיל מהארכה בתנאים הקיימים בחוזה), המינהל רשאי להכניס "תניית שינוי יעוד".
האמור בחוזר אינו בגדר חוות דעת משפטית אלא מידע כללי שאינו מהווה ייעוץ משפטי מכל סוג.
