כיצד יש להתייחס להוראות צוואתו של הראשון מבין שני בן הזוג בעלי זכויות בנחלה שנפטר?
בשאלה זו עסק פסק דין חדש ותקדימי שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקרית גת אשר התייחס גם לעובדה שברבות מהנחלות בישראל רשומות הזכויות רק על שמו של אחד מבני הזוג למרות ששני בני הזוג חברי אגודה.
במשך למעלה מ- 50 שנה התגוררו בני זוג בנחלה, היו רשומים כחברי אגודה, עבדו במשותף בהפעלת המשק החקלאי, התפרנסו ממנו במשותף אולם רישום הזכויות בנחלה נותר על שמו של הבעל בלבד.
לבני הזוג נולדו 2 ילדים. עוד בחייהם של ההורים נפטר בנם והותיר אחריו צאצא אחד.
מכיוון שהזכויות בנחלה היו רשומות ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י) על שמו של האב בלבד, ערך האב צוואה ובה כתב שהוא מוריש את כל זכויותיו בנחלה לבת זוגו כזוכה ראשונה ולאחר פטירתה יעברו הזכויות לבתם היחידה כזוכה שניה - "יורש אחר יורש". האב הוסיף וציווה שהזוכה הראשונה לא תהא רשאית להעביר את הנחלה לאחר אלא להותירה לזוכה השניה.
ואכן לאחר פטירתו של האב המנוח בשנת 1988 ניתן תוקף לצוואתו ע"י בית המשפט והזכויות בנחלה עברו על שמה של אשתו ברמ"י על פי הוראות הצוואה.
יצוין, כי אשתו של המנוח נמנעה מלערוך צוואה, ולאחר שגם היא נפטרה בשנת 2014 פנתה בתה לרמ"י והציגה בפניהם את צוואתו של האב ובקשה להעביר את הנחלה על שמה מכח הוראת הצוואה, לפיה היא היורשת השניה.
למרבה ההפתעה, ברמ"י לא דרשו צו ירושה של האם המנוחה או צו קיום צוואה והסתפקו בצוואתו של האב המנוח ובהתאם לצוואה זו, העבירו את הנחלה על שמה של הבת עפ"י בקשתה.
הבת לא יידעה את האחיין (בנו היחיד של אחיה המנוח), שהיא פועלת להעביר את הזכויות בנחלה על שמה והעברת הזכויות נודעה לאחיין במקרה בעקבות תביעה אחרת שהגישה הבת לבית המשפט. האחיין פנה למשרדנו ולאחר שנבחנה צוואתו של האב המנוח, הוגשה תביעה למתן פסק דין הצהרתי לבטלות העברת הזכויות בנחלה לבת.
בטרם הוגשה התביעה, הוגשה בקשה להוצאת צו ירושה לאם המנוחה, צו אשר קבע שיורשיה של האם הם הנכד והבת בחלקים שווים ביניהם.
התובע אשר יוצג ע"י משרדנו טען שצוואתו של האב המנוח כלל אינה רלבנטית לצורך קביעת זכויותיה של אשתו המנוחה מכיוון שעל פי הוראות הסכם המשבצת (הסכם החכירה של נחלות המושב שבין האגודה לרמ"י) בפטירת בן הזוג הראשון תעבורנה מלוא הזכויות לבן/בת הזוג שנותרו בחיים, כמו כן למרות העובדה שהנחלה היתה רשומה רק על שמו של האב לרעייתו היו מחצית מהזכויות בה מכח הילכת השיתוף בין בני זוג.
הנתבעת טענה כי המשק אינו חלק מעזבונה של האם והוא חלק מעזבונו של האב בלבד אשר קבע בצוואתו הוראת יורש אחר יורש, לפיה קודם יועברו הזכויות לאשתו ואחר כך לבתו. כמו כן מכיוון שהוראות הסכם המשבצת מאפשרות להורות בצוואה למי תעבורנה הזכויות, קבע האב למי תעבורנה הזכויות כפי שראה לנכון וכך צריך להתבצע.
בסופו של יום בית המשפט קיבל את תביעת התובע במלואה, והורה על ביטול העברת הזכויות בנחלה כפי שנעשה ע"י רשות מקרקעי ישראל אשר העביר את הזכויות מהאם לבת. בית המשפט קבע כי:
"זכויות המנוח כבר רשות במשק אינן ניתנות להעברה לאחר מותו לכל דיכפין וכאוות נפשו אלא שהעברתן כפופה להסכם המשבצת" ומכיוון שהוראותיו של הסכם המשבצת קובעות שבפטירתו של חבר אגודה תועברנה זכויותיו במשק לבן הזוג שנותר בחיים, "אין אפשרות לעקוף הוראה זו באמצעות צוואה".
בית המשפט קיבל במלואה את עמדת התובע לפיה זכויות בר רשות במשק אינן חלק מעזבונו של חבר אגודה שנפטר ולכן כאשר בעל זכויות בנחלה משאיר אחריו בת זוג הוא לא יוכל לצוות בצוואה שערך מה יעשה בעזבונו שכן זכויותיו כפופות להסכם המשבצת.
אומנם בר רשות זכאי עקרונית לקבוע בצוואתו את זהות היורש אך הוראות הצוואה כפופות לעולם להוראות הסכם המשבצת.
השופטת פאני גילת כהן ניתחה בפסק הדין את הוראות הסכם המשבצת במושב וקבעה שאכן צדק ב"כ התובע כאשר טען שהעברת הזכויות בנחלה בין הבעל לאשה נעשתה מכח הסכם המשבצת ולא מכח הצוואה שערך האב!
מכיוון ששני בני הזוג התקבלו במשותף לאגודה כבר בשנת 1960 כמתיישבים, פשוט הדבר ששניהם קיבלו את הזכויות במשק כברי רשות ובהיותם בני זוג נשואים הנחת היסוד היא שאין לבעל כל עדיפות על פני אשתו.
כך, קבע בית המשפט שהלכת השיתוף בין בני זוג, מעמידה את זכויותיה של האשה במעמד שווה לזכויותיו של הבעל וכבר ממועד קבלתם של בני הזוג לחברות באגודה, מחצית מהזכויות בנחלה היו שייכות לאשה.
בהתייחס לעקרון העל בדיני הירושה לפיו "מצווה לקיים את דברי המת" השופטת מציינת בפסק הדין את סעיף 34 לחוק הירושה הקובע שהוראת צוואה שלא ניתן לבצעה דינה בטלות, אומנם ערך נעלה הוא לקיים את רצון המת אך כאשר לא ניתן לעשות זאת כאשר לשון הצוואה עומדת בסתירה להוראות הסכם המשבצת, יאלץ בית המשפט להתעלם ממה שנכתב בצוואה.
לפיכך, העברת הזכויות שבוצעה מהאם לבת בהסתמך על צוואת האב מבוטלת והזכויות בנחלה ישובו להירשם על שמה של האם המנוחה בלבד.
מעבר לעובדה שבית המשפט מאשר את האופן שבו מועברות זכויות בהתאם להוראות הסכם המשבצת גם אם הדבר סותר הוראות צוואה, חשיבותו של פסק דין זה הינה בכך שבית המשפט מכיר בזכויותיה של בת הזוג בנחלה הגם שאלו לא היו רשומות בספרי רשות מקרקעי ישראל.
