החקלאות בישראל מהווה כלי הסברה ממדרגה ראשונה לנציגיה של ישראל בעולם, וכך ברבים מהסיורים של מנהיגי המדינה בנכר, מהווים ההישגים בחקלאות הישראלית גשר ואמצעי לחימום יחסים עם מדינות שונות בעולם. בתחום זה, אנו עדיין אור לגויים ויש לנו בהחלט במה להתגאות, אך אין ביטחון שזה יקרה גם בעתיד.

 

פרשת הדרת הנשים שהגיעה לתקשורת ולציבור כולו אינה תופעה חדשה ולולא החליטו עיתונאים מסוימים להביאה לסלון ביתו של האזרח, מן הסתם תופעה זו הייתה ממשיכה להתקיים ולהתרחב אף בעתיד. תופעה דומה, בעניין שירת נשים אף היא עולה מעת לעת לכותרות, אך גם היא אינה זוכה למענה אמיתי.
מה קרה לתופעות אלו שלמרבה הצער אינן חדשות, שעד לפני מס' ימים אף אחד לא התייחס אליהן ופתאום מזעזעות את הציבור בכלל ואת ארגוני הנשים בפרט? מה קרה שמערכת החוק פתאום נזכרה כי הדרת נשים בינה עבירה שאין להם מקום בחברה הישראלית?

 

חלפו זה מספר חודשים מאז ששטף את ישראל גל מחאה מהגדולים שידעה המדינה מאז הקמתה, אם לא הגדול שבהם . לגל המחאה, שאפיין מעורבות של אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית הייתה תרומה מיידית בתחומים שונים, אך לכאורה הרושם המצטייר כי הגל חלף והאחראים על המדיניות בישראל בתחומיה השונים ולמרות שהביאו לפערים דרמטיים שלא נאמר מדאיגים , של פי 14 בין העשירון העליון לעשירון התחתון , ימשיכו בענייניהם. חלקם אף מצדיק מדיניות זו באיומים שלולא אותה מדיניות, היינו נמצאים במקום שאליו הידרדרו חלק ממדינות אירופה שמדיניותם המוניטארית הלא מרוסנת הביאה למצבם ומאידך חלקם של הפקידים אף ייצמדו לממצאי הסקרים המדווחים כי הישראלי הממוצע מרוצה מהחיים בישראל!.

 לאחרונה, הודיע בנימין נתניהו כי בסוף ינואר 2012 יערכו בחירות שבה יבחר ראש הליכוד ומועמדה לרשות הממשלה.

הכרזתו של נתניהו, והנסיבות לעיתוי הבחירות דווקא במועד זה, מעניין ויהיו נסיבותיו אשר יהיו, אך הדבר מעורר שאלה אחרת שלה השפעה על חלק ניכר מאזרחי המדינה והוא המעורבות של כל אחד מאיתנו במפלגות הדמוקרטיות, אלו אשר מקיימות הליכי בחירה בתוך מפלגותיהם.

המחאה החברתית שהציפה את הארץ בסוגיות שונות של החברה הישראלית המחייבות ליבון ודיון ציבורי , העלתה בין היתר את שאלת הריכוזיות במשק, שהביאה לכך שחברות מעטות שולטות בחלק ניכר מהכלכלה הישראלית ומפיקות משליטה זו יתרונות לבעלי המניות שלהן על חשבון הציבור.

לא בכדי הוקמה ועדת הריכוזיות עוד בטרם התעוררה המחאה הציבורית, ועדה שאמורה להציע פתרונות שיביאו לביזור של העושר על ידי צמצום כוחם של משפחות השולטות בתחומים שונים ואשר עצם מאפייני שליטתם עלול לפגוע ויש הטוענים שכבר פוגע בכלכלה והחברה הישראלית.

בימים אלה שבה חולפת שנה ומתחילה שנה חדשה, עושה כל יהודי חשבון נפש על השנה שחלפה ועל הדברים שעליו לעשות על מנת לשפר את דרכיו מתוך ניסיון העבר.

אתגרים רבים ניצבים לפני ההתיישבות, אתגרים המחייבים עבודה משותפת שמאפיינה המרכזי הוא השליחות שכל אחד ממנהיגי ההתיישבות קיבל על עצמו בכלל ובימים אלה בפרט.

התעוררות אזרחי ישראל בשעתם היפה כנגד התעמרות הממשלה באזרחיה מעודדת ויוצרת ציפיות שאולי האזימוט המעוות של המדיניות המתמשכת הרומסת את המעמד הבינוני, שלא נאמר הנמוך תשתנה.

מי שקורא, צופה ומאזין מבין כי מדובר בקהל מגוון מימין ומשמאל, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדיים, יהודים וערבים שהמצוקה האמיתית מהמצב העגום שנוצר הביאה את כולם לאוהלים ולמחאות וגרמה לפחות בשלב זה לאיחוד השסעים בחברה הישראלית.

קופת האוצר, היא הנהנית העיקרית מהמשבר המתמשך בשוק הנדל"ן ודמעות התנין של הממשלה לא יצליחו לעמעם עובדה זו.

מדינת ישראל מנהלת באמצעות מנהל מקרקעי ישראל 93% מקרקעות המדינה (יתר הקרקעות הן קרקעות פרטיות) ומשמעות הדבר שהמדינה כרגולטור יכולה בכוח שליטתה זה ליצר תכנון מושכל של שוק דיור שבו תהיה בניה מסובסדת למשפחות חסרי דיור, דיור להשכרה למיעוטי יכולת ולסטודנטים לצד בניה צמודת קרקע ומגדלי יוקרה לטייקונים.

בהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל, במאי 65 נקבע כי "ניתן למסור קרקע בתנאים שונים..באזורים שבהם תקבע הממשלה כי יש לה עניין מיוחד לעודד פיתוחם ויישובם" וברור כי זו הייתה אחת המטרות בהקמתו של מנהל מקרקעי ישראל, לקידום מטרות לאומיות לצד פיתוחה הכלכלי של המדינה.

מרכיב המס בשוק הדיור, אינו גזרה משמים, שכן הממשלה שולטת באמצעות הכנסת גם על הליכי החקיקה הקובעים את נטל המס המוטל על האזרח. 

אפשר להאשים את הבירוקרטיה, את הסחבת במוסדות התכנון, את חוסר היעילות של מנהל מקרקעי ישראל, אך לא ניתן להתעלם מהעבודה הברורה שכ- 60%-70% ממחירי הדירה נובעים ממכרזים על הקרקעות, ממיסים שמוטלים על רוכשי הדירות ומוכריהן בצורה ישירה ועקיפה.

...