בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה דחה עתירה לביטול החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, שאישרה תכנית בינוי שיזמו העותרים במקרקעיהם בפרדס חנה, בכפוף להותרת יעוד שתי חלקות מסך השטח לחקלאות, בקובעו כי יעוד שתי החלקות שבמחלוקת הינו הייעוד המקורי לפי התכנית החלה על המקרקעין, ואין מקום לשנות ממנו.

תכניתם של העותרים לשינוי יעוד מקרקעין שבבעלותם בפרדס חנה כרכור, לייעוד למגורים מייעוד קיים לחקלאות ולמוסד חינוכי התקבלה על ידי המשיבה, אך אישור זה ניתן בכפוף להותרת יעוד שתי חלקות בשטח בייעוד חקלאי.

לטענת העותרים, התניית אישור התכנית שיזמו להותרת שתי חלקות בייעוד חקלאי אינו סביר ואינו מידתי, מאחר והייעוד החקלאי של שתי החלקות שבמחלוקת מקורו בטעות שחלה בסימון בתשריט התכנית המקורית שחלה על המקרקעין. עוד נטען כי בפועל שתי חלקות אלו הינן מקרקעי יעוד, לנוכח השימוש בפועל שלהן כדרך לשימוש ולתועלת הציבור.

לטענת המשיבים, אין מקום להתערב בהחלטת מוסד תכנוני מקצועי כמו המשיבה, ובפרט כאשר מדובר בהחלטה שמקבעת את יעוד שתי החלקות לחקלאות, בדיוק כפי שהיה יעודן בתכנית המקורית שחלה עליהן.
 

עת"מ (חיפה) 645-08 ארנה אסתר לוקר ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה ואח', פס"ד מיום 27/08/10

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורן של שתי אגודות שיתופיות על החלטת רשם האגודות שלא להורות למשיבות להחזיר את שמן לפנקס החברים בהן בקובעו כי המשיבות הפרו את חובת השימוע כלפי המערערות בטרם הפסיקו את חברותן, ולכן החלטותיהן מבוטלות.

שתי המערערות הוצאו על ידי המשיבה 2 מפנקס חברי האגודה בה. לאחר שנים רבות מעת הפסקת חברותן עתרו המערערות להשבתן לפנקס, אולם בקשתן נדחתה על ידי המשיבה 2. גם הערעור על החלטה זו נדחתה על ידי רשם האגודות השיתופיות, שקבע כי החלטת הפסקת החברות ביחס לשתי המערערות הייתה כדין, מאחר ושתיהן הפסיקו את שיווק התוצרת השיתופית באמצעות המשיבה 2.

לטענת המערערות, רק בשנת 2002 גילו את דבר הפסקת חברותן במשיבה 2 שבוצעה בשנת 1978 ביחס לאגודת ישע, ובשנת 1981 אגודת שחר. לטענתן, הפסקה זו בוצעה מבלי שקיבלו הודעה על כך בטרם ביצועה, כמתחייב בתקנון אגודה המשיבה 2, ואף מבלי שניתנה להן זכות שימוע.

לטענת המשיבות, הפסקת החברות נעשתה מאחר והמערערות הפרו את חובתן לשיווק תוצרתן החקלאית באופן שיתופי באמצעותן, ולכן לפי הוראות התקנון הופסקה חברותן. כמו כן, המשיבות העלו טענות באשר להתיישנות ושיהוי ניכר בהגשת התביעות בעניין לאור העובדה שהפסקת החברות בוצעה לפני למעלה מעשרים שנים.

באדיבות עו"ד חיים פרוכטר ממשרד עו"ד אטיאס פרוכטר ושות'

עמנ (ירושלים) 347/05 "ישע" מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פס"ד מיום 11/08/10

פס"ד של בית המשפט העליון המחזק את הלכת "מפלסים", תוך קביעה כי רכישת שירותי בניה מ"יזם" הרחבה אינה רכישת זכויות במקרקעין. לפיכך, מס הרכישה נגזר מהעיסקה של דמי ההיוון למינהל.

ועדת הערר ניסתה לאבחן את המקרה ממקרה מפלסים, ע"י הפניה להוראות החוזה עם ה"יזם" שנותנות ל"יזם" סמכויות יתר ממוכר שירותי בניה כמקובל. בית המשפט העליון, דחה את האבחנה וקבע כי ע"פ דיני מינהל מקרקעי ישראל המוכר הוא המינהל ועל-כן לא ניתן להגדיר את המושב או ה"יזם" מטעמו כמוכר זכויות במקרקעין. זאת ועוד, שלאור פסק הדין במפלסים שניתן בעוד הערעור היה תלוי ועומד, דנה ועדת הערר בתיק בשנית וקבעה כי ה"יזם" לא רכש את הזכויות מהקבלן. אמנם לא רכש את הזכויות במקרקעין, אך לשיטת ועדת הערר, מכר אותם. בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן למכור זכויות שלא נרכשו.

 פס"ד מובא באדיבות עו"ד אורי בר-קמה

ע"א 5332/08 עמוס גולן ועוד 92 אח' נ' מנהל מס שבח שבח, פס"ד מיום 16/08/10

ביהמ"ש העליון קיבל ערעורים של בעלי זכויות במקרקעין שליד נמל התעופה בן גוריון על הפיצוי המופחת בגין הנזקים הסביבתיים שנפסקו לטובתם בועדות הערר.

על פי החלטות ועדת הערר נדחו חלק ניכר מתביעות הפיצויים של בעלי הזכויות במקרקעין, חלקן ע"י קביעת סף רעש, שתחתיו לא יינתן פיצוי וחלקן על ידי מתן פטור מפיצוי על פי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה. הועדה החליטה למנות שמאי להערכת ירידת הערך, רק לגבי חלק קטן מהישובים, תוך שנקבע כי על השמאי לבצע הערכתו בכפוף להנחיות שקבעה ועדת הערר ובכפוף לרעש החזוי שיקבע על ידי מומחה אקוסטיקה

עמ"נ 318/07 וערעור שכנגד 159/08; עמ"נ 150/08 וערעור שכנגד 191/08; עמ"נ 109/08 וערעור שכנגד 192/08; עמ"נ 320/07 וערעור שכנגד 190/08; עמ"נ 113/08 וערעור שכנגד 231/08; עמ"נ 146/08 וערעור שכנגד 232/08; עמ"נ 165/08 וערעור שכנגד 298/08 298/08 אליהו טויטו ואח' נ' רשות שדות התעופה ואח', פס"ד מיום 16/08/10

הזוג לסקוב והזוג מלר הם בעלי זכויות במשקים שכנים במושב כפר אביב אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות בע"מ (להלן : האגודה). הבעלות במקרקעין שייכת "לרשות הפיתוח ו/או למדינת ישראל ו/או לקרן הקיימת", הם מנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל אשר השכיר אותם לכפר אביב. בגבול בין שני המשקים עוברת דרך עפר, והיא דרך הגישה למשקם של בני הזוג מלר. כדי למקסם את אפשרויות הבנייה במשקם, עתרו בני הזוג לסקוב לסילוק יד של בני הזוג מלר מחלק הדרך שעובר (כנטען) במשקם. בני הזוג מלר טענו לזיקת הנאה מכוח שנים

באדיבות משרד עו"ד מימוני שלוש ושות'

רע"א 1722/10 יעקב וזהבה לסקוב נ' יוסף ומרים מלר, מינהל מקרקעי ישראל וכפר אביב. פס"ד מיום 29/06/10

בית המשפט המחוזי בת"א קיבל תביעה לאכיפת הסכם מכר בכפר מונאש כנגד האגודה השיתופית ומינהל מקרקעי ישראל וקבע כי האגודה הפרה הסכם מכר מקרקעין שכרתה עם התובעים; חרף שינוי החלטות המינהל בנוגע להקצאת המקרקעין, הרי שנכון למועד שכלול החוזה, כל הצדדים עמדו בתנאי הדין, והזכויות לא נרשמו אך בשל הנתבעת, ולכן אל למינהל לסגת מהתחייבותו ללא שיקול דעת פרטני

במסגרת ההחלטה כותבת  שופטת כי הפעלה של שיקול דעת מינהלי משמעה לא רק חזרה על המנטרה שהמדיניות שונתה, אלא בפועל בדיקת נסיבות המקרה, התייחסות אליהן, התייחסות לציפיית האזרח, להסתמכותו על התנהלות הרשות

זוהי כמובן מושכלת יסוד, אולם מאז הבג"צ בנושא הוראות המעבר של 717, 737, 727 לא חלה על חקלאים...

ת"א (ת"א) 1244-05דניאל שיטרית ואח' נ' כפר מונאש-אגודה שיתופית להתיישבות בע"מ ואח', פס"ד מיום08/08/10

 

הועד המקומי של המושבה יוקנעם, השוכנת בשיפוליה של העיר יוקנעם עילית, ביקש להקים מחסום בכביש המוליך אל תוך המושבה. פעולה זו הייתה לצנינים בעיני העותרת (עיריית יוקנעם עילית) אשר התנגדה ליתן היתר להקמת המחסום. ועדת הערר דחתה את התנגדות העותרת ועל כך הוגשה עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה וקבע כי:

בית המשפט לעניינים מנהליים לא ימהר להתערב בקביעות תכנוניות של מוסד תכנון ובניה, וועדת ערר בפרט. שכן, מוסדות אלה הינם גופים בעלי בקיאות ומומחיות בתחום התכנון והבניה.

בחינת החלטתה הראשונה של הועדה מלמדת כי החלטה זו נבחנה תחת עינה המקצועיות הבוחנת של ועדת הערר, אשר בחנה אותה מבעד למשקפיים מקצועיות - תכנוניות, בלא ששקלה כל שיקולים זרים.

נקבע, כי אף לגוף העניין, משהורחק המחסום מן הצומת, באופן שהוא הוסט אל תוך המושבה, הרי שוב אין בהתקנתו כל פגיעה בזכויותיהם של העותרת ותושביה. המחסום נועד לצרכי בטחון - לשם שמירה על מבואות המושבה, כמקובל בישובים חקלאיים רבים באזור הצפון. הועדה לא מצאה כל דופי בהתקנת המחסום, ואף בית משפט זה אינו רואה מה פסול נפל במחסום, המותקן בכניסה לישוב חקלאי, בימים אלה, בהם נפוץ נגע הגניבות החקלאיות.

על העותרת הוטלו הוצאות משפט בסך 9,000 ₪.

באדיבות משרד עו"ד ויינברגר ברטנטל ושות'

עתמ (נצרת) 40-10 עיריית יוקנעם עלית נ' ועד מקומי יוקנעם מושבה , פס"ד מיום 21/07/10

עובד תאילנדי הגיע למעסיק דרך חברת כ'א. החברה טענה כי לעובד רשיון נהיגה על טרקטור, והציגה למעסיק רשיון נהיגה תאילנדי, בתאילנדית.

העובד נהג בטרקטור והיה מעורב בתאונה בה נפגעו 2 עובדים זרים אחרים.
הנפגעים תבעו את ביטוח החובה של הטרקטור. חברת הביטוח בדקה בשגרירות את רשיון הנהיגה התאילנדי של הנהג והסתבר כי הרשיון אינו תקף לטרקטור.
ביהמ'ש אישר כי אין כסוי ביטוחי, ועל כן על קרנית- חב' הביטוח הממשלתית לשלם. קרנית שילמה לנפגעים ותבעה את המעסיק בתביעת שיבוב.

בית המשפט המחוזי, קבע כי המעסיק התרשל בכך שלא בדק את תקפות המסמך התאילנדי, ועל כן הוא מחוייב בפצויים ששילמה קרנית לשני הנפגעים.
ביהמ'ש העליון, אישר ב 21/7/2010 את הפסיקה (דחה את ערעור המעסיק).

מסקנות:
הבטחות של גורמים אחרים יש לקבל בערבון מוגבל מאד [פגשנו גם אירוע בו פרמיית ביטוח בריאות שקיבוץ העביר לחב' כ'א לא הועבר לחברת הביטוח, בשעת אירוע לא היה ביטוח בריאות].
חובה לוודא כי לכל עובד [ ולא רק זר גם עובדי קבלן מקומי] יש רשיון תקף לכלי עליו הוא עובד. אי בדיקה היא רשלנות המעסיק.
עובדים זרים ראוי להעבירם טסט ברשות הרשוי המקומית ושיהיה בידם רשיון ישראלי.
מסמכים בשפות זרות (רשיונות, ביטוח) חובה לקבל אימות משפטי (באמצעות השגרירות או תרגום רשמי וחתימת נוטריון).

פסה"ד באדיבות עמי כהנא

רע"א 3221/09 יצחק רוזנברג נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פס"ד מיום 21/07/10