בבואם של רוכשי נחלה לממן את רכישתה, נעזרים הם לא אחת בגופים מוסדיים דוגמת בנקים למשכנתאות בלקיחת הלוואת מימון – המוכרת בשמה כהלוואת משכנתא.

העדפה בלקיחת הלוואת משכנתא, על פני בחירת מקורות מימון אחרים, נעוצה בתנאים המיטיבים ובריביות הנוחות אשר מעניקים הבנקים לרוכשים לשם רכישת הנכס, תנאים עדיפים על פני הלוואות רגילות הניתנים בשוק ההלוואות

להבנתי, לא ניתן לערער על העיקרון שבבסיס השומה: דהיינו, שומת קרקע ללא ציפיות לשינוי ייעוד. עקרון זה נשען, כידוע, על התפיסה הרווחת כיום (בניגוד לעבר) כפירוש נגזר מבג"צ הקשת המזרחית, תפיסה שלהבנתי קטן ביותר כיום הסיכוי שנצליח לערער אותה. לעומת זאת, ראוי לערער על הנחת יסוד של השמאי לגבי משמעות כל יחידת הקרקע המסוימת לחקלאי:

הנחת היסוד עליה נבנו ההוראות: "יתרה יחסית נמוכה לגורם הייצור הקרקעי ביחס לפדיון השנתי הכולל"...מסקנה ברורה (כהדגמה בלבד!): לקרקע החקלאית יש משקל פעיל, אקטיבי ייחוד, בתהליך הייצור החקלאי הרבה מעבר ל"מקום" שעליו הוא מתנהל הייצור החקלאי אינו מתנהל כ"מבנן של בית חרושת" בלבד ולא כפי שנובע לכאורה מהנחיות השמאי. לעובדה זאת חייב להיות ביטוי בערך הקרקע המפוצה- גם ללא ציפיות לשינוי ייעוד.

הכלל הוא שדי לבעל המקרקעין להוכיח עובדת בעלותו במקרקעין על מנת שיעבור הנטל לנתבע להוכיח את זכותו להמשיך ולהחזיק במקרקעין.
פסק הדין מדגיש את חשיבות רישום הזכויות הקנייניות ואת חולשתם של מחזיקים במקרקעין הטוענים כנגד מי שהינו בעל הזכויות בהם.