|
ביהמ"ש העליון דחה את ערעורם של קיבוץ החותרים ובית אורן כנגד חישוב הפיצוי המגיע להם עקב גריעת שטחים ע"י המינהל לפי החלטה 727.
לטענת הקיבוצים, הן על פי התוכנית, הן על פי החלטה 727 ותכליתה והן על פי לשון ההסכם, זכויותיהם היו צריכות להיגזר מזכויות הבנייה שנקבעו בתוכנית (בין היתר בשל כך שחלקם של הקיבוצים באחוזי הבנייה נקבע בתוכנית עצמה, וכי כי לאור ההחלטה הבסיס לחישוב הפיצוי היה אמור להיות תקבולי המינהל, כפי שיתקבלו בפועל משיווק הקרקע שיעודה שונה. עוד טענו כי מכיוון שלא הייתה כוונה להבחין בין פיצוי כספי לפיצוי בקרקע ומשעולה מסעיף זה כי פיצוי כספי מחושב על פי שווי המקרקעין כפי ששווקו בשוק, הרי שאופן החישוב צריך להיות דומה אף בעניינם וכי הכללת שטחים ציבוריים בחישוב זכויותיה של המערערת מביאה להתעלמות מהעובדה שהתוכנית לא שינתה את מעמדם התכנוני של אלה. לבסוף טענו גם הקיבוצים לאפליה (לאור הפסיקה במקרים אחרים).
ביהמ"ש דחה את כל הטענות בקובעו כי אמנם לאופן החישוב המוצע על ידי המערערת קיים עיגון לשוני מסוים הן בהסכם והן בהחלטה. ואולם גם ניתן לעגן אף את עמדתו של המינהל באמור בהם. משקיים עיגון לשוני אף לחלופה המוצעת על ידי המינהל, ולאור הצורך לפרש בצמצום את היקף הפיצוי שנקבע בהחלטה 727 ובהתאם לה, קבע ביהמ"ש כי אין מנוס מקבלת עמדתו של המינהל.
ע"א 10082/06 חברת הפארק להקמת פארק טכנולוגי ומשרדים בחוף הכרמל – חיפה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פס"ד מיום 09/07/08
|