מראשית היוסדם, היוו המושבים והקיבוצים והמרחב הכפרי כולו, חוד החנית של הציונות המתחדשת בארץ ישראל.
התנועות המיישבות (כך הן נקראו פעם) היו אלה שיישבו את הארץ בכל מקום ואתר שאבות הציונות ביקשו להקים בו יישוב וראו בו חלק מהבית הלאומי של עם ישראל.
הציונות הייתה הדגל אליו נקראו הצעירים לבוא לארץ, בתנאים ובסביבה עוינת קשה מנשוא. אותם צעירים חלוצים נאחזו בקרקע "בעיקשות איכרים" ויצרו במו ידיהם תשתית התיישבותית ברחבי הארץ והיוו עוגן אליו הצטרפו רבבות עולים מגלויות אחרות, לרבות קליטת ניצולי השואה שהגיעו חסרי כל.
עם השנים כשהחלו במדינה שינויים פוליטיים ושינויים בגבולות המדינה, נדחקו המושבים והקיבוצים לקרן זווית, משברים כלכליים פגעו בחוסנם, מפלגות פוליטיות הפכו את ההתיישבות העובדת והיפה "לשק חבטות" ("המיליונרים המשכשכים את רגליהם בבריכות השחייה").
המדינה הייתה אמורה ליצור מצב של איזון בזכויות הקניין של המגורים בערים לאלה של המושבים והקיבוצים, ההתיישבות העובדת איבדה כוחה להוביל לשינוי המתבקש והצודק כל כך.
נוכח אוירה אנטגוניסטית בציבור כלפי המושבים והקיבוצים, ונוכח מצבה המתדרדר של החקלאות כולה (ביד מכוונת), על ההתיישבות העובדת להתאחד ולפעול ביצירתיות ובנחישות למען ההתיישבות כולה.
הגיעה השעה לחשב מסלול מחדש ולהשתנות עם רוח הזמן, מזה שנים ארוכות הוזנחנו ע"י הממסד, אין מקום יותר להיות בו "סתם כחולמים" ולבטח "ארץ ישראל של 2020" אינה זוכרת להתיישבות את חסד נעוריה.
בני הדור השני והשלישי לחלוצים שיישבו את הארץ עומדים בפני "שוקת שבורה" וזאת בשל העדר נציגות אפקטיבית בממשלה ובכנסת (שרים/ח"כ) שתציף את נושא ההתיישבות והמרחב הכפרי כולו על כל היבטיו והשלכותיו.
הדרך לשינוי המיוחל הוא לרכז מאמץ ולאחד כוחות של כל הגופים המיישבים (מושבים וקיבוצים) כדי לשנות את המגמות האנטי התיישבותיות ולהחזיר להתיישבות העובדת את מקומה בהמשך בנית הארץ בדרכם של אבות המייסדים שחלמו ועשו ובנו "יש מאין".
מן הראוי כדבר ראשון ועיקרי הוא לשנות ולחדש את ההתקשרות החוזית קניינית שבין המדינה לבין ההתיישבות החקלאית לכל גווניה באופן זהה ובהקבלה לזו שנעשתה בערים.
באם ההתיישבות כולה לא תשכיל ליצור מבנה ארגוני מאוחד שירכז תחת כנפיו את ההתיישבות העובדת ולא נשכיל להבין שהחקלאות היא אחת הסיבות החשובות לקיומה של המדינה המיישבת את בניה במושבים ובקיבוצים לארכה ולרוחבה של הארץ, יהיה בכך כדי לחתום סופית על ביטול קיומה של ההתיישבות על כל המשתמע מכך.
וכמו שכתב משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן – מולדת כאן".
