בפס"ד שניתן בבית הדין לעבודה בתביעת נזיקין חוייב עובד לפצות את מעסיקתו ב- 430,200 ₪ בעטיו של נזק שגרם העובד ביודעין
בפסק דין יוצא דופן שעסק בתביעת נזק של חברה כנגד עובד שלה שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ב-26.5.16 נפסק האמור בכותרת.
פסק הדין כאמור יוצא דופן הן בשל תוצאותיו והן בשל העובדה שניתן בבית דין לעבודה ולא בבית משפט אזרחי רגיל. חוק בית הדין לעבודה קובע שתביעות נזיקין ככלל יידונו בבית משפט אזרחי (ולא בבית דין לעבודה).
הכלל ביחסי עובד מעסיק הוא כי "מעסיק אמור לדעת שטעויות קורות, ואין לצפות מעובד כי יספוג על חשבונו הפסדים שנגרמים למעסיק בשל כך. עובד צריך להבין שעל טעות אפשר לסלוח כל עוד היא אינה כזו שיכול היה לגלותה בשקידה סבירה".
בעניינינו, להלן העובדות:
המדובר הוא בחברה העוסקת בגידול אריזה ושיווק של תוצרת חקלאית לרבות פירות הדר.
הנתבע היה עובד החברה ושימש כ"מנהל פרדסים", הארוע התרחש במרץ 2013.
לטענת החברה העובד גרם לפגיעה מכוונת בתוצרת מזן "אור" בכך שהשאיר בשטח 300 מיכלי פרי במשך 3 ימים מבלי לדאוג לשינועם לבית האריזה ואף מבלי לדאוג לכיסויים דבר שהביא לרקבון הפרי. החברה טענה כי הדבר נעשה על ידי העובד במתכוון לאחר שבקשתו להעלאת שכר נדחתה.
העובד הכחיש כי שינוע הפרי היה באחריותו וכי הנזק נגרם בשל התנהלותו.
משהגיע הפרי לבית האריזה לאחר 3 ימים בהם שהה בשטח חשוף לשמש, התברר כי הפרי רקוב ואינו ראוי לשיווק. יתרה מכך שיפוי מחברת הביטוח לא ניתן שכן נסיבות הנזק לא חסו תחת פוליסת הביטוח.
בית הדין לאחר ששמע עדויותיהם של עובדים בחברה קבע כי העובד "היה אחראי על תפעול הפרדסים והטיפול בפרי עד לשלב בו שונע לכיוון בית האריזה" וכן "כי העובד היה זה שדרש כי פרי ה"אור" הרגיש, יאוחסן במיכלים שאינם מכוסים".
בית הדין קבע "עת מדובר בפרי רגיש, שהשארתו בשטח לא מכוסה, במשך שלושה ימים מלמדת כי לא מדובר במקרה" קביעה זו נתמכה בין היתר גם על חוות דעתו של המומחה ד"ר משה תמים שהבהיר "כי הפגיעות שנצפו בפרי היו כאלו שנגרמו משהות ממושכת בשמש" ומכאן "העובד הפר ביודעין, באופן בוטה את מחויבותו הבסיסית כעובד (לטפל בפרי באופן ראוי ומקובל)".
החברה עתרה לפיצוי בשווי עלות הפרי שפוטנציאלית ניתן היה לשווקו (75% פרי ארוז לשיווק מתוך כלל הפרי שנקטף, כ-96 טון), לפי חישובי החברה שווי הפרי אילו שווק, היה מגיע לסכום של 430,200 ₪ סכום זה כולו הושת על העובד. תביעת החברה לפיצוי בסך כ-143,000 ₪ בגין עלות המיון הנוסף זה, שנעשה בניסיון להציל חלק מהפרי כאמור לא צלח, נדחתה.
בפסק הדין נידונה גם תביעתו שכנגד של העובד לתשלום פיצוי פיטורין וזכויות נוספות אלו נענו בחלקן.
לסיכום: בתביעת נזיקין שנדונה באופן חריג בבית דין לעבודה נקבע שאחריותו של עובד הינה חובה שאינה אות מתה ומהשפה ולחוץ ומקום שמתברר כי העובד בפעילותו יצר למעסיקתו נזק מכוון כי אז ישא העובד במלוא הנזק.
סע"ש (ב"ש) 35426-06-13 תעשיית תוצרת חקלאית אביטן בני בע"מ נ' יצחק כחלון
