קואופרטיבים ראשוניים לאשראי ולחיסכון הוקמו באמצע המאה ה - 19, בעיקר בגרמניה. שני אנשים נחשבים כאבות התנועה הקואופרטיבית לאשראי, והם הרמן שולצה-דליצ'ה, אבי הקואופרטיב לאשראי בשביל בעלי-המלאכה הקטנים ומעמדות הביניים העירוניים, ופרידריך רייפאייזן, אבי הקואופרטיב לאשראי באזורי הכפר. לואיג'י לוצאטי הקים באיטליה קואופרטיבים לאשראי, שמיזגו אתרעיונות שני קודמיו.

הקואופרטיב לאשראי הוא, אחרי הקואופרטיב הצרכני, הנפוץ ביותר בעולם כיום. הוא קיים ברובן הגדול של מדינות העולם, כולל העולם השלישי. הוא נוסד בידי איגודים מקצועיים ובידי ארגונים אחרים, כולל ממשלתיים. הוא קיים באזורי הכפר ובערים. הוא כה נפוץ, מכיון שהוא עונה על צורך דחוף וחשוב ביותר של כה רבים: הצורך לקבל אשראי כספי למטרות שונות.

מחקר זה עוסק בתהליך שבו קואופרטיבים מסיימים את דרכם ועוברים תהליך המכונה בספרות המחקר באנגלית ובצרפתית demutualization, לכנותו ובעבודה זו מכונה 'דה-קואופרטיביזציה'. התהליך התרחש בקואופרטיבים רבים ובמדינות רבות, ובהן ישראל, ובמחקר זה נלמדו אירועי הדה-קואופרטיביזציה שעברו שני קואופרטיבים מרכזיים בישראל, 'תנובה' ו'המשביר המרכזי'.

שאלות המחקר המרכזיות הן: 1. מדוע איבדו שני קואופרטיבים מרכזיים את הקואופרטיביות שלהם? 2. מה היה תפקיד החברים בהקמת הקואופרטיב ובקיומו? 3. מהי בעלות החברים בקואופרטיב שלהם?

חיבור לשם קבלת התואר 'דוקטור לפילוסופיה' מאת: צבי גלאור-גולדגרט.
המחלקה לגאוגרפיה וסביבה. הוגש לסנט של אוניברסיטת בר-אילן.

שגב ירבעם מנכ"ל החברה לפיתוח הגליל בכנס קואופרציה חקלאית: "המציאות משתנה, באמצעות חדשנות ותעוזה עלינו להתאים עצמנו למצב החדש"

קרן שמורה מהווה מרכיב חשוב ביותר בקיומו של כל קואופרטיב. הקרן השמורה קיימת כמעט בכל הקואופרטיבים בעולם. הקרן השמורה נוצרת על ידי הקואופרטיב כאשר סכומים שנתיים מופרשים כל שנה לעבר קרן זו מתוך הרווחים השנתיים של אותו קואופרטיב (אגודות שיתופיות, 1933; רשם האגודות השיתופיות, 2014). הקרן השמורה אינה מתחלקת ואינה מחולקת ומיועדת למטרות של הצלת הקואופרטיב בעיתות משבר כלכלי (Schaars, 1980). אולם מסתבר כי היא משמשת גם עבור צרכים נוספים שונים שלו. היא משמשת לכיסוי הפסדים שוטפים של הקואופרטיב. היא מיועדת למימון פיתוח קיים בקואופרטיב, כלומר מימון בניית נכסי הקואופרטיב. הקרן השמורה מאפשרת לקואופרטיב לעמוד בפני שינויים כלכליים, וסיכונים עסקיים בפניהם עתיד הקואופרטיב לעמוד. הקרן השמורה מאפשרת הגדלת ההון החוזר של הקואופרטיב וכתשובה להפסדים עתידיים (Schaars, 1980; Jones and Svejnar, 1985).

הקרן השמורה בקואופרטיב נוצרת, כאמור, מהפרשות הנעשות על ידי הקואופרטיב מתוך הרווחים הנקיים של הקואופרטיב. המאמר המוצע להלן יבחן מקור המימון הזה של הקרן השמורה, וישאל כמובן את השאלה באם מטרת הקואופרטיב לשרת את החבר באופן הטוב ביותר האפשרי ובמחיר ההשתתפות הנמוך ביותר האפשרי, כלומר כאשר הקואופרטיב מסיים את שנת הכספים ללא יצירת רווחים. באם הקואופרטיב נוסד על ידי חבריו למען השרות במחיר הנמוך ביותר (רשם האגודות השיתופיות, 1976), כפי שטוען סעיף זה בפקודת האגודות השיתופיות, ובאם מיישמים סעיף זה, מהיכן אם כן נלקחים הרווחים מהם תיווצר הקרן השמורה. שאלות נוספות העולות מתוך המטרות של הקרן השמורה הן באיזו מידה כאשר משתמשים בכספי הקרן השמורה לבניית נכסי הקואופרטיב ובאותו זמן מאלצים את החברים להשתתף לא באופן שווה בבניית הנכס, המשמעות היא כי בונים נכסים אשר ישמשו חברים עתידיים אשר לא השתתפו כספית במימון בניית נכסים אלו (Jones and Svejnar, 1985), יוצרים אי צדק בין החברים, כפי שטוענים שני מחברים אלו. שאלה נוספת הקשורה לקרן השמורה נוגעת לשאלת ההון החוזר של הקואופרטיב ושאלת היחס בינו ולבין הקרן השמורה. הטיעון הרווח בין מנהיגי קואופרטיבים ובין חוקרים הוא כי הקרן השמורה הינה מקור מימון ותדלוק לצורכי ההון החוזר של הקואופרטיב, כפי שמציג לנו ארגון העבודה הבינלאומי (Tchami, 2007). השאלה היא מדוע עודפים של חברי קואופרטיבים משנים קודמות צריכים לשמש כמימון לעסקים שחברים עושים עם הקואופרטיב שלהם מספר ניכר של שנים מאוחר יותר. השאלה היא מדוע החברים העכשוויים לא משלמים את מחיר ההשתתפות הריאלי בקואופרטיב שלהם.

שאלות אלו ונוספות ישמשו אותי בניסיון להבין ולהכיר במאמר זה את הקרן השמורה בקואופרטיב.

הפרק הזה ינסה להסביר, להבהיר, לגלות ולפתוח צוהר בהבנת מהו הקואופרטיב, ומהו המפעל הקואופרטיבי. הבנת מהו הקואופרטיב,על כל המשמעויות של המושג, יעזור להבין גם את התוצאות של מהשקרה בישראל, וגם בעולם, כאשר קואופרטיבים פנו לעבר תהליךהדמוטואליזציה ולהפסקת קיומם כקואופרטיבים. הפרק הזה כוללאת הבנת מהו הקואופרטיב דרך סקירת ההגדרות השונות הקיימותבעולם לגבי מהו הקואופרטיב. אחת האפשרויות להבנת הסיבותלהפסקת קיומם של קואופרטיבים נמצא, אולי, גם בקשיים הקיימיםלהבנת מהו הקואופרטיב, דרך מבחר ההגדרות הקיימות, ומהצריכים להיות היחסים שבין החברים והקואופרטיב.

יחסי החברים עם הקואופרטיב מתפצלים לשני מרחבים. האחד נוגעלבעיית הבעלות על הקואופרטיב. החברים כיום אינם הבעליםהמלאים על רכוש הקואופרטיב, והפרק העוסק בנושא ומנתח את כלההיבטים השונים של בעיה זו. השאלה המרכזית היא, אם כן, האםהבעלות של החבר על הקואופרטיב שלו מתומצתת בעובדה כי הואשולט על מערכת קבלת ההחלטות של הקואופרטיב, או שהבעלותשל החבר על הקואופרטיב צריכה לקבל ביטוי גם בבעלותו על נכסיהקואופרטיב בייחוד כאשר כלל החברים משלם במלואו, דרךהשתתפותם בעסקי הקואופרטיב, עבור נכסים אלו.

המרחב השני בדיוננו על מהות הקואופרטיב ועל יחסי החבר עםהקואופרטיב שלו, נוגעים לשאלת המחיר שעל החבר לשלם עבורהשתתפותו בקואופרטיב. האם החבר מקים את הקואופרטיב שלו,יחד עם החברים האחרים, כדי לקבל ממנו את השרות הטוב ביותרהאפשרי ובמחיר הנמוך ביותר האפשרי. האם החבר צריך לשלםעבור מטלות חשובות במסגרת הקואופרטיב בו הוא חבר, כמו מימוןהשקעות בקואופרטיב, כמו הקמת קרן שמורה בקואופרטיב, במידהוהיא קיימת, כמו תשלום עבור חינוך החברים בקואופרטיב, כמותשלומי ריבית על ערך המניה שבידו, מתוך תשלומי השתתפותבקניית הפעולות הכלכליות שהוא עושה עם הקואופרטיב, או שעליולשלם עבור פעולות חשובות אלו, באופן שווה לשאר החברים.

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237