תביעה ותביעה שכנגד של בת זוג של בן לאם ברת רשות בנחלה במושב, שעניינה רישום בן ממשיך בנחלה. בנה של האם התגורר במשק הוריו יחד עם בת זוגתו. משנפטר הבן, דרשה בת הזוג לרשום את המשק על שמה כבת ממשיכה בטענה כי בן זוגה מונה לבן ממשיך. מנגד טוענת האם, כי אין להכיר בה כבת ממשיכה, כיוון ובנה לא מונה לבן ממשיך, ומשכך על בת הזוג לפנות את המשק.
הרקע
בנחלה במושב התגוררה משפחה, לימים הבן הביא את בת זוגתו להתגורר אתו בנחלה, בבית נוסף אשר בנו בנחלה. בעקבות מחלה נפטר הבן. לטענת בת הזוג יש למנותה כבת ממשיכה, מכוח כך שבעלה מונה לבן ממשיך. מנגד, טוענת אימו של הבן כי בנה מעולם לא מונה לבן ממשיך בנחלה.
בת הזוג טענה, כי בכדי שיכירו בבן ממשיך נדרשת הכרה בשני מישורים, ראשית במישור הפנימי התוך משפחתי, ושנית במישור החיצוני למול המוסדות המיישבים. במישור החיצוני טענה, כי הורי הבן הגישו יחד עם הבן בקשה למינויו כבן ממשיך לוועד האגודה במושב וזה אישר את הבקשה. כמו כן, לטענתה היא ובעלה תפעלו את המשק, דבר המעיד על ההכרה במישור הפנימי. לפיכך, התקיימה ההסכמה בשני המישורים.
עוד טענה האישה, כי בעלה המשיך במשך כל השנים להתגורר בנחלה ולא עזב אותה, בשל היותו בן ממשיך. כמו כן, השקיע הבן סכומי כסף להקמת בית מגורים בנחלה, תוך שהוא מודע לעובדה כי הינו בן ממשיך.
מנגד טענה האם, כי אפשרה לבנה לבנות את הבית בנחלה באופן זמני, ומתוך רצון לסייע לו. באשר לטענה כי הסכם הבן הממשיך קוים בשני המישורים, טענה האם כי במישור החיצוני, רמ"י והסוכנות מעולם לא אישרו כי קיים בידם רישום בדבר מינויו של הבן כבן ממשיך, ואף לא ניתנה כל התחייבות למנותו כבן ממשיך בעתיד. באשר למישור הפנימי, נאמר כי מעולם לא הייתה כוונה למנות את הבן כבן ממשיך.
כמו כן, הוסיפה האם כי המסמכים אותם צירפה בת הזוג מזויפים ומעולם לא אומתו למול הגורמים הרלוונטיים. עוד הוסיפה, כי יש לחייב את בת הזוג בתשלום עבור פינוי המבנה אותו הם בנו במשק.
דיון והכרעה
בפתח דבריו מבהיר ביהמ"ש כי כאמור, הפסיקה אישרה כי מינוי בן ממשיך צריך כי יאושר בשני מישורים, הן במישור הפנימי והן במישור החיצוני.
ביהמ"ש קבע, כי מבחינת אומד דעתה של האם, רצונה הוא לחלק את המשק בירושה בין שלושת ילדיה באופן שווה ללא יוצא דופן. הדבר אף התבטא בצוואה אותה ערכה האם. בנוסף, בת הזוג העידה גם היא כי ידעה, שהנחלה עתידה להתחלק בין בן זוגה לשני אחיו.
ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי גם במישור החיצוני לא התקיים רישום הבן הממשיך. כיוון ונדרשת התחייבות בכתב של ההורים המבקשים למנות את בנם, אישור האספה הכללית במושב, פניה בטופס מיוחד לסוכנות ורישום ברמ"י. ביהמ"ש קובע, כי דרישות אלו אינן מתיישבות עם טענת בת הזוג, כי האישור היחידי לבן ממשיך צריך להינתן ע"י האגודה.
לפיכך ביהמ"ש קובע, כי הואיל והאם ביקשה לקבל צו פנוי לבת הזוג, על בת הזוג לפנות את הנחלה. כמו כן, מוסיף ביהמ"ש וקובע כי מכוח עשיית עושר ולא במשפט זכאית בת הזוג לקבל כספים אותם השקיעה במשק. ברם, בת הזוג לא הצליחה להוכיח כי אכן השקיעה סכום של קרוב למיליון ₪ במשק אשר טענה כי השקיע במשק, משכך, קובע ביהמ"ש על דרך האומדנה את שווי המבנה אשר בנתה במשק בסך של 60,000 ₪ וכן מוסיף גם קבלות אשר צירפה בת הזוג בסך של 5,390 ₪.
ביהמ"ש דחה את בקשת האם לתשלום עבור דמי השימוש בזמן בו התגוררה בת הזוג במשק, וזאת בשל העובדה כי בת הזוג סייעה למשפחה לאורך הזמן בתחזוקת המשק. כמו כן, דחה ביהמ"ש את בקשת האם לחייב את בת הזוג בתשלומי מים בגין התקופה בה התגוררה במשק, הסיבה לכך היא כי האם לא תמכה את טענותיה בהוכחות.
סיכום
ביהמ"ש קובע כי על בת הזוג לפנות את המשק בתוך 60 ימים. כמו כן, מחייב ביהמ"ש לשלם לבת הזוג פיצוי בסך 65,390 בגין הוצאות שהוציאה לבניית בית המגורים. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.
תמש (נצ') 36032-04-15 – צ.ש נ' פ.ש,, פס״ד מיום 18/01/2019
