חגיגות ה- 60 לפנינו ואולי הגיע הזמן לעשות חשבון נפש ולעצור לרגע ולראות לאן פנינו.
תחשבו על כך שפקידי האוצר, שבמדינתנו שולטים , לא נבחרים על ידי הציבור ובשל כך לא נדרשים וממילא גם לא משלמים אף פעם על המשגים שלהם!
נהפוך הוא, שימו לב איפה נמצאים מרבית פקידי האוצר עם סיום תפקידיהם השונים,....מרופדים בתפקידים אחרים כמו למשל מנכ"לים של תאגידים ממשלתיים, או של חברות ממשלתיות ועוד
והם דרך אגב לא נדרשים לתקופה של צינון לתפקידיהם החדשים שאליהם הגיעו בשל היותם באוצר
במדינה מתוקנת, כאשר הכנסת מאשרת תקציב, כל שר צריך לנהל את תקציבו באמצעות המנגנון שלו וזאת על פי חוק ומבלי להיות תלוי ,לא ביועץ המשפטי לממשלה ולא בפקידי האוצר.
המומחיות והמקצועיות של עובדי משרד זה או אחר מתכופפות למול פקידות שאינה מבינה בחינוך, תעסוקה , שיכון וכו', אלא מבינה באיך למנוע הוצאת כסף בשונה מאיך לחרוג מתקציב, או להוציאו על פי חוק שזה בהחלט דבר ראוי.
כך הגענו לדוגמא עכשווית ,למצב שהחינוך נראה כמו שהוא נראה- כי לשרה יש אחריות ללא סמכות וכמו גם בנושאים אחרים בשלטון המרכזי.
לפני מס' שנים (כבר שכחנו!), כמעט ולא היו מי שתייה, והכתובת אז הייתה על הקיר, וגם פתרונות, אך פקידי האוצר בשלהם- עד המשבר לא הביאו להקצאת משאבים, ורק בעקבות המשבר הביאו להקצאת משאבים להקמת מאגרים, לטיפול נאות בקולחין, במפעלים להמתקת מים ועוד. ואני מניח שכל אחד בתחום עיסוקו ימצא נושאים שבשל אוזלת היד של האוצר ופקידיו, הגענו למה שהגענו בתחום מסוים.
כל שנה, הם מוציאים מהמגירות תוכניות לגזירות של קיצוצים, הפרטות, איחוד רשויות ועוד.
האם מישהו בדק, מה קרה ומה ההשלכות של יישום ההחלטות הללו? ולא שאני נגד שינוי, אך איפה הבקרה והביקורת על החלטות הרות גורל שמשפיעים על חיינו? מישהו שכח...שגם אנחנו חיים פה!?
ראו למשל את המצב העגום בפריפריה, שבעת דיון בכנסת שיזם שר השיכון בועדת הכלכלה התברר שלמרות הצהרות חוזרות ונשנות כי הפריפריה חשובה, הרי שבחמש שנים האחרונות יש מאזן דמוגראפי שלילי של 5%- נתון חמור שיהיו לו השלכות חמורות על פניו של הגליל והנגב.
הגענו למצב, שמתמעטים הפקידים הערכיים, הרואים בעיסוקם שליחות ואין לי כל טענות אליהם, הם פשוט הגיעו למצב שבו במקום להיות יצירתיים ולקדם את התחום שעליו הם מופקדים, הם עסוקים בלהגן על האחוריים שלהם.
יש לשנות בדחיפות את המבנה השלטוני.
א. לצמצם את סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה- שיחזור להיות יועץ ויפסיק להורות . (כיאה ליועץ שיועץ!)
ב. לצמצם את תפקידם של פקידי האוצר ולהוציא מהמשרדים השונים את כל החשבים "הממונים" מטעם האוצר, זה יחסוך הרבה מאוד כסף. בעידן הנוכחי, בכל משרד צריכים ויכולים לנהל תקציב שאושר בכנסת. יש להטיל סמכות ואחריות על הנושאים בעול
ג. לבטל לחלוטין את חוק ההסדרים שדרכו מכניסים או מבטלים חוקים מבלי שיתקיים דיון אמיתי, כראוי למדינה דמוקרטית
ד. להקים מערכת שתכין תוכנית אב למדינה ובה ישבו מומחים בכל נושא , החל מחינוך והשכלה, פרנסה ותעסוקה, איכות סביבה ועד קידום אמיתי של אוכלוסיות חלשות. תוכנית כזו צריכה לכלול תקציב קשיח שאינו משתנה חדשות לבקרים בכל פעם שמתחלפת ממשלה. עם כל הכבוד, לכל שר באשר הוא שר- הם בד"כ רוצים להראות עשייה של כאן ועכשיו על חשבון חשיבה מערכתית שתהיה טובה לכולנו לטווח ארוך. זה התחיל טוב בכנסת עם מינוי "נציב הדורות הבאים", אך לצערי נגמר בכל ענות חלושה. תוכנית זו צריכה שתהיה לה בקרה מקצועית וביקורת ציבורית.
ה. לחזק את הפקידות המקצועית ולהביא לייעולה בכל התחומים, ע"י ייעוץ ארגוני, כך שההחלטות המתקבלות יהיו יעילות ומוגבלות בזמן וכל עיכוב יועלה אוטומטית לגורם ממונה שיבחן את הנסיבות לעיכוב וייתן הנחיות.
ו. להביא לתרומה משמעותית וערכית של כל אזרחי המדינה בשירות, בגיל שירות חובה לטובת החברה וליצור הפלייה מכוונת, כלפי כל מי שלא מוכן להשתלב באחת התוכניות. יש לייצור תוכניות מותאמות לבני נוער שבנסיבות שונות ומוגדרות, אינם יכולים לשרת בצבא. תוכניות אלו יוצאו רק לאותם בני נוער, שבנסיבות שיוגדרו אינם יכולים לשרת בצה"ל ולכן צריכים לבחור באחת מתוך אותם תוכניות אחרות. על המשתמטים לשם את מחיר החלטתם בהדרתם ע"י המדינה והחברה.
יתכן ויש רעיונות נוספים או אחרים במקום המוצעים, אך אין ספק שהגיע זמן מעשה.
הגיע הזמן לשינוי, זה הכל תלוי רק בנו!
דודו קוכמן