הבלוג של דוד אגמון http://www.ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/BlogId/9/Default.aspx he-IL יום ה, 09 פבר 2012 18:09:53 GMT יום ה, 09 פבר 2012 18:09:53 GMT http://backend.userland.com/rss Blog RSS Generator Version 4.1.0.0 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/74/Default.aspx <p><img border="0" hspace="8" alt="דוד אגמון" vspace="8" align="left" width="60" height="75" src="/Portals/0/image/pic/DavidAgmon.jpg" />רציתי הפעם לשתף אתכם בהגיגי ולספר דבר שוודאי לא הגיע עוד לאוזניכם ( כי שוועתו לא הגיעה עד השמים היא עדיין מרחפת מעל הארץ ) שהמדינה שלנו עוברת טלטלה לא קטנה. מהי, אתם שואלים? <br /> קוראים לה היום "מחאה". זו תנועה של צעירים שנמאס להם להיות הפריירים של המדינה, והחליטו לשים קץ לצביעות והעמדת הפנים של מנהיגינו, כאילו הכול בסדר. לכאורה באמת הכול מתנהל בסדר. גם החופשה של חברי הכנסת יצאה לדרך וגם הם . אבל בעצם הרבה מאוד לא בסדר. יותר מידי לא בסדר. <br /> לרגע אחד קטן , כשחשתי צורך לכתוב לכם, כל כך רציתי לבשר תקווה. לשם שינוי רציתי, בכל ליבי רציתי לספר לכם על דברים טובים שקורים לנו כאן. כמו למשל על הפרדס הירוק שמקיף את חצרנו שפירותיו גדלים לקראת עוד עונה חדשה של תנובה, על עצי התאנה המשמש האבוקדו המנגו והאתרוג שהוספנו אל עצי ההדרים שכל כך אהבתם. על רוחות של אופטימיות המפעמות בליבנו נוכח החלטות הבג"צ שפסק פסיקה שנותנות תקווה בעניין בעלותנו על האדמות שרכשתם והורשתם לנו , ועוד ועוד דברים יפים וטובים שמתרחשים ובאים עלינו.</p> http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/74/Default.aspx#Comments 0 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/74/Default.aspx Thu, 11 Aug 2011 09:35:00 GMT http://www.ihaklai.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=74 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/70/Default.aspx <p dir="rtl"><img border="0" hspace="8" alt="דוד אגמון" vspace="8" align="left" width="100" height="126" src="/Portals/0/image/pic/DavidAgmon.jpg" />אפשר להוסיף לכותרת המשנה " הרהורים נוגים" בעקבות חגיגות 75 להקמתו של מושב גן חיים, הכול בעיני המסתכל.</p> <p dir="rtl">כותב שורות אלה הינו דור שני למייסדי המושב, הוא עצמו שפר עליו גורלו והוא ממשיך להתגורר בבית גידולו מאז שהוקם המושב. הוא  רק עבר את "האין גדר" בין חצר משק בית הוריו לבית שכנתו רעייתו אשר אתו, והוא אתה עד עצם היום הזה, חווה על עורו ובשרו את מצוקות העיתים של ראשית ההתיישבות, כאב את כאבי הראשית, ושמח והתברך בתוצאותיה החיוביים של הדבקות במטרה. למותר להגיד שראה בהסתלקותו עד האחרון של דור המייסדים, ושל חלק מבני דורו שחלקם נפלו במלחמות ישראל וחלקם הלכו לעולמם ולא זכו להגיע עד לכאן.   ילדיו ונכדיו מתגוררים במושב ובסביבתו הקרובה. ועם זאת הדברים הנכתבים להלן נכתבים בלב קרוע. </p> <p dir="rtl">חגיגות 75 השנים לקיומו של המושב הותירו בו משקעים כבדים של מחשבות והרהורים באשר לגודלה ועומקה של "ההצלחה" שנחלנו בהטמעת הערכים היסודיים שהנחו את מקימי המושב, ושל הוגי התנועה ההתיישבותית ככלל. </p> <p dir="rtl">מחד, הייתה זאת חגיגה של ממש לעיניים וללב. אירוע מושקע  ומוצלח מכל בחינה אפשרית. כבר מזמן לא נראתה במקומותינו היענות גדולה שכזאת מצד כל החברים. אפשר היה רק לתמוה ולהתפעל מגודל ומעצמת<span>    ההתלהבות של עשייה הענקית, של התכנון, הארגון והביצוע  במיוחד של המופע המרשים שלא היה מבייש כל מקצוען, אם זה בשיר או במלל, אם בציור ואם במחול, וכל שנעשה נעשה בכוחות מקומיים של חברים, של משפחות שלמות שהתגייסו ונטלו חלק בביצוע המושלם והמוצלח.  </span></p> <p dir="rtl">מאידך, נתלוו לו לאירוע גילויים וטונים צורמים משהו, שאמנם  שמעתי וידעתי על קיומם, אבל זו פעם ראשונה שחשתי חבטתם במלוא עוצמתם על עורי ועל בשרי.</p> <p dir="rtl">המושב בישראל , כמו ההתיישבות העובדת כולה עובר כנראה שינוי אידיאולוגי וערכי, מן המורכבים והמסובכים שידעה ההתיישבות מעודה. המושב האידיאלי שראו לנגד עיניהם בני דור המייסדים משנה פניו במגוון תצורות ובמגוון רב של ביטויים.  ולא אחת משתרבב לו  כלאחר יד , בשקט ובאין רואים, מושג שהוא לא ממין העניין, לפחות לא היה מצוי בשיח של דור המייסדים. "קהילה" שמו בעת הזאת.</p> <p dir="rtl">המילה "קהילה" בהגדרתה המילונאית היא בעלת שני מובנים . האחד, "עדה – קהל מאורגן, ציבור מוגדר": והשני, "אנשים בעלי השקפה אחת מסוימת". שתי ההגדרות גם יחד קולעות לרעיון המקורי של המוצר אותו ראו המייסדים. לעיתים נוספה לו גם סיפא כמו  " מושב עובדים" או "מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ" או כל וריאנט אחר. <span>  לא מעניינינו בזה להעמיק במשמעויות המשפטיות העולות מעצם ההגדרה של צורת ההתיישבות שבה אנו עוסקים. אלא שעם השנים, בעיקר עם תוספת ההרחבות למיניהן, או כפי שהן מוכרות  בשם - "שיכוני הבנים" קרבו את המושב יותר ויותר אל המושג "קהילה", עד שהוא על סף מה שנהוג במקומותינו לכנותו   לפעמים גם "ישוב קהילתי" במקרים מרחיקי לכת. </span></p> <p dir="rtl">דא עקא, ששינוי צורני זה הוא הרבה יותר משינוי פנים גרידא. הוא הולך והופך משמעותי יותר ויותר והשפעתו על חיי היום יום במושב מוחשיים, והם מקבלים ביטויים מביטויים שונים בהתנהלות המוסדות הארגוניים והחברתיים, ביטויים  שכמותם לא ידע המושב מעולם.  מכך נובע שהוא טומן בחובו בלי ספק שינוי ערכי ממשי. אינני יכול להעריך את מידת החיוב או השלילה בשינוי הזה, ובטח לא לי לקבוע האם צורכי הזמן וחילופי העיתים הם המניעים תהליך זה, או שמא נפל פגם כשלהו בעת "היצור" המקורי. אולי לא ניתנה הדעת עד תום לוריאציות שעלולות להתפתח מו היצירה הנפלאה לשעתה ולא נחזו כל האפשרויות. מי חכם וידע.</p> <p dir="rtl">כל  שנאמר בזה עד כה לא היו רואה אור ( הגם שבלב פנימה הוא מכרסם רותח ומבעבע)  ולא היה בא לעולם אלמלא "ויכוח" - לכאורה שולי, אבל בבסיסו מהותי עד לכאב- שהתנהל מתחת לפני השטח בעת ההכנות לחגיגות מלאת היובל ומחציתו  לקיום המושב - בין המארגנים, הממונים על ארגון וביצוע המופע, לבין המנחה הפותח את הערב שנסוב על.... ממש לא להאמין למשמע אוזניים!!!  ( אני חייב להסתייג ולומר, אוזניו של כותב הדברים כמובן ) האם יש צורך לאזכר בפתח האירוע את המייסדים ובני הדור השני שהלכו לעולמם ולא זכו להגיע למעמד מכובד ומרגש זה.</p> <p dir="rtl">רק למשמע הטיעונים מדוע אין להשמיע את האזכור-  ולא אלאֶה את הקוראים במגוון הנימוקים-  צפה ועלתה חרדה  בליבי כשבצידה מנקרת השאלה: היכן טעינו.</p> <p dir="rtl">האם באמת שיקולי עריכה וטענות לרצף ולרוח "קלילה" והומוריסטית ההולמת ומדברת ו"מתחברת" אל הקהל הצעיר יותר, ואל המצטרפים החדשים שזה מקרוב חברו אל קהילת חברי המושב,  מצדיקים התעלמות מן הזורעים השותלים והמקימים של המפעל הזה ששמו התיישבות עובדת – במקרה שלנו המושב ?! </p> <p dir="rtl">תמהתי ביני לבין עצמי.</p> <p dir="rtl">אכן כן, המושב שינה פניו. מרבית המתגוררים בו היום אינם עוסקים יותר בחקלאות. איך אמר חבר ותיק בראיון שנערך עמו לקראת המופע: "פעם היו במושב 250 פרות שפרנסו את המושבניקים - ולא הייתה אף מכונית אחת. היום אין אף פרה אחת - ויש 250 מכוניות שמרוששות את המושבניקים".</p> <p dir="rtl">חלק אחר של השינוי  ניכר  בבניית "ארמונות פאר" כאלה שהשכנים יתפוצצו מקנאה, או שיירות כלי הרכב  הפלצניים המחליפות את קרקור התרנגולות וגעיית הפרות ופעיית הכבשים. ריח הפרדסים פינה מקומו לאבק  ענני הסולר השרוף הנפלט ממכוניות חולפות.</p> <p dir="rtl"> אם זה פרצופו של השינוי- אינני מאוהב בו.</p> <p dir="rtl"> אין עוררין על כך שזה אינו  אותו מושב של פעם. חלק לא מבוטל מהמושבים הפכו אובייקטים  נדלניים  פוטנציאליים  על כל המשתמע מכך לגבי המתגוררים בו היום. גם הוויה זאת מוכרת ידועה ונצטרך להמשיך לחיות עמה כנראה.  </p> <p dir="rtl">אפילו הטיעון של "פער הדורות" ידוע  ומוכר, ויש להסתגל אליו חרף אי הנחת שהוא משרה סביבו, כשביטויו הבוטה ביותר- ולא היחיד- שאינך מסוגל להבין את דבריהם של נכדותיך או נכדיך הדוברים אליך מכול הלב, בקצב רצחני וב-  "כאילו כזה".</p> <p dir="rtl"> אולם  הכול מתגמד מול  עיקשות מנומקת,  פסבדו רציונלית שלא  לאזכר את דור המייסדים באירוע מאין זה,  מה שמעורר מחשבות נוגות ביותר המלוות ביותר משמץ של צער ועם שובל ארוך וכבד של  תחושה כישלון.</p> <p dir="rtl"><span>                                                                                                            דוד אגמון </span></p> <p dir="rtl"><span>                                                                                                          מושב גו חיים </span></p> <p dir="rtl"> </p><br /><a href=http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/70/Default.aspx>More ...</a> http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/70/Default.aspx#Comments 0 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/70/Default.aspx Sun, 12 Jun 2011 06:11:00 GMT http://www.ihaklai.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=70 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/66/Default.aspx <p><strong>קו למושב 668 מיום 3.3.11 .</strong><br /> <img hspace="8" border="0" align="left" vspace="8" src="http://ihaklai.org.il/Portals/0/image/pic/DavidAgmon.jpg" alt="דוד אגמון" style="width: 91px; height: 115px;" />עו"ד <b>עמית יפרח,</b> יו"ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים, תולה את האשם בדימויה הירוד של תנועת ההתיישבות בישראל, בהתנהלותו הלקויה, או הבעייתי לפחות, של מנהל מקרקעי ישראל, וחוסר היציבות המתמשך השורר בין כתליו. ( הוא שכח גם את התקשורת וחוגים אחרים החוגגים על הנושא )</p> <p dir="rtl">נראה בעליל שהבעיה עמוקה הרבה יותר. - ואם להיות ספציפי יותר, מדינת ישראל -  סובלת מכשל מתמשך, כרוני ועמוק, שפשה והסתנן לכל חלקה טובה בה.</p> <p dir="rtl"> ההתיישבות בישראל ,על כל מגזריה, רואה בממ"י את הגורם לחולייה. ולא היא.  החולים בישראל סובלים מכשל מתמשך של משרד הבריאות, ותולים בו את סבלם ומכאוביהם. הקשישים סובלים מכשל מתמשך של משרד הרווחה, מוסדות חינוך וההשכלה הגבוהה סובלים  בגלל כשל מתמשך במשרד החינוך, משטרת ישראל מסבירה כשליה במחדלי משרד האוצר, ( אגב למי אין טענות למשרד האוצר)  ונראה שאין סוף לרשימת הכשלים שגוררות אחריהן  ממשלות ישראל ומשרדיה לדורותיהן.</p> <p dir="rtl">בחינת הכשלים מעידה ללא צל של ספק , על תקלה בסיסית- שורשית  ועמוקה .</p> <p dir="rtl">ויש לה שם לתקלה הזו. קוראים לה "חוסר משילות". </p> <p dir="rtl">אין משילות בישראל!!!</p> <p dir="rtl">האופן בו מתמנות ממשלות בישראל ,והדרך בה נבחר העומד בראשן -  כשהן בעצם אינן בהכרח מייצגות את רצונו הכן והאמיתי של ציבור הבוחרים, אלא הן תוצאה של קוניוקטורה זמנית-  יוצרים מצב שבו העומד בראשן, החל מיומו הראשון בתפקיד, אינו מסוגל לבצע את התכניות שבשמן  נבחר. כורח החזקתה של קואליציה בכל מחיר, על האתנן שהיא מחייבת את העומד בראשה, והצורך המתמשך והבלתי מסתיים של "הנשמתה" ( או אם תרצו, "שימונה" או "תחזוקתה" )  מעוותת בסופו של דבר  גם את הכוונות הטובות ביותר.</p> <p dir="rtl">אחת התוצאות הראשונות- והמתבקשות מין השיטה  היא: ה-"תן וקח" בהרכבת משרדי הממשלה ובחלוקת התיקים והמשרדים, שמביאה- לאו דווקא את הראויים ביותר לעמדות השפעה  ולדרג של מקבלי החלטות. שלא לדבר על חוסר הודאות המתלווה לתהליך מאין זה, והיא אם כל חטאת.  </p> <p dir="rtl">תוצאה אחרת היא: חוסר יכולת לגיבוש מדיניות מרחיקת ראות , הלוקחת בחשבון את צרכיו האמיתיים של משק המדינה וצורכי תושביה. בפולקולור הישראלי ידועה האמרה : "כל תכנית היא בסיס לשינויים" וזה- עושה רושם- המתכון לפעילותן של ממשלות בישראל.</p> <p dir="rtl">התחלופה הבלתי מתקבלת על הדעת בתכיפותה, של שרים מנכ"לים דוברים וממלאי תפקידם בכירים אחרים, שכל אחד ואחד מהם מייצג דעות פוליטיות והשקפות עולם שונות, גורמת בדיוק למה שחוסר משילות מצטיין בו, והוא בלשון העם: "בלגן".</p> <p dir="rtl">כך ולא אחרת , אנו מקבלים ממשלה שביום א' מקבלת החלטה אחת, וביום ד' של אותו שבוע משנה אותה, וביום ו' עושה בה מקצה שיפורים.</p> <p dir="rtl">על כך נאמר כבר: אם זה לא היה הטיפש שלי, גם אני הייתי צוחק.</p> <p dir="rtl">דרוש שידוד מערכות יסודי. ומי הפתי שיאמין שדבר כזה יוכל להתממש  ולהתבצע במתכונת השלטון הקיימת היום?</p> <p dir="rtl"> </p> <p dir="rtl"><span>דוד אגמון </span></p> <p dir="rtl"><span>מושב גן חיים </span></p><br /><a href=http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/66/Default.aspx>More ...</a> http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/66/Default.aspx#Comments 0 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/66/Default.aspx Sun, 06 Mar 2011 13:13:00 GMT http://www.ihaklai.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=66 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/64/Default.aspx <p><img hspace="8" height="82" border="0" align="left" width="65" vspace="8" src="http://ihaklai.org.il/Portals/0/image/pic/DavidAgmon.jpg" alt="" />בדרך כלל אני כותב  על הקורות אותי בילדותי.  איך והיכן גדלתי, וכיצד עוצבה אישיותי  בחלקת האלוהים שהורישו לי הורי  במושב .הפעם, אני מבקש להרהר עמכם על הוויית חיינו  וכיצד היא נראית בעיני, ממרומי גילי המופלג. </p> <p dir="rtl">ההיסטוריה  היהודית, מזמנת למתעניינים בה הפתעות רבות.  אני אחד משבוייה.  היא לטעמי מהות החיים בהתגלמותם הצרופה. להופכים בה יצמח רק רווח, ולעיתים אף הצלה.</p> <p dir="rtl">כדי לספוג משהו מן התובנות הנובעות מעיסוק בה, אין צורך  להפליג למחוזותיה הרחוקים בני אלפי השנים. די אם נתוודע להתרחשויות של 140- 150 השנים האחרונות בתולדותינו כעם, כדי ללמוד ולהסיק מסקנות, ולקבוע- שהן אינן מחמיאות לנו  במיוחד.</p> <p dir="rtl">על אחת התובנות אליה הגעתי באקראי , בעקבות התוודעות מאוחרת משהו ליצירה היידישאית של המאה ה- 19, אני מבקש לשתף אתכם  הקוראים .</p> <p dir="rtl">התנועה הציונית המתחדשת - זו של סוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20 -  שאבה את כוחותיה  והמריאה מתוך מציאות קשה של רדיפות וגזרות מחד,  והסתאבות חיי הקהילה היהודית במדינות מרכז ומזרח אירופה- מאידך. </p> <p dir="rtl">בסיפורנו היום, נדלג על קטע  של הרדיפות והגזרות, ונתרכז בתחום  המצומצם של חיי הקהילות היהודיות .  </p> <p dir="rtl">ההווי היהודי של אותה עת, מקבל ביטוי חד קולע ואף בוטה לא פעם, ביצירותיהם של הסופרים  של אותם הימים. צרכי הקיום הפיזי  והרוחני של היהודים בקהילותיהם, בהיותם גוף זר בקרב אוכלוסיה "הגויית" של סביבתם, הביאום לא פעם להכשרת כל דרך להתנהלות בחיי היום יום - ובלבד לשרוד. התנהלותו של כלל הציבור  היהודי, ושל הנהגתו בפרט, ספקו השראה לרבים מן הכותבים  באותם הימים. הידועים שבהם -ובהחלט לא היחידים - שלום עליכם, י.ל. פרץ, ומנדלה מוכר ספרים ביססו רבים מיצירותיהם על הווי חיי הקהילות בקרבם התגוררו . ויש שאף שלמו מחירים אישיים לא מבוטלים בעקבות כתיבתם והביקורת שהושמעה בדבריהם.  מנדלה מוכר ספרים, בהיותו סטיריקן  חד ושנון, היה אחד מהם.</p> <p dir="rtl">באחת מיצירותיו הנושאת את השם " די טאקסע" ( "המס" ) - שנכתבה  כמחזה- <span dir="ltr"> </span> הוא תקף בחריפות רבה  את הנהגת הקהילה היהודית  בעירו והעלה את שחיתותם לשיח הציבורי.  <span>בדרמה "</span><span dir="ltr">die takse</span>" מנדלה גינה את השחיתות בה מיסים שנגבו לצרכי  דת (למשל המס על בשר כשר) שמשו  לתועלתם ורווחתם של קהילת המנהיגים, תוך שהם מתעלמים  ממצבם של עניי העיר.. התגובה לא אחרה לבוא. מנדלה <span>  הוחרם  ונאלץ לעזוב את העיר ולברוח לעיר אחרת.   ולא זאת בלבד, אלא  שבתוקף הנסיבות הוא גם גזר על עצמו שתיקה  ספרותית למשך שנים אחדות מחשש שיפגע -  וחדל לכתוב. </span></p> <p dir="rtl">שנים אלה של סוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20,  הצמיחו תנועה של יהודים שמאסו בצורת החיים הזו.  למתבונן אל בין,  ובתוך דפי ההיסטוריה של אותה עת,<span>   הם מתגלים בדמותם של אבותיו מקימיו ומייסדיו  של הישוב היהודי בארץ ישראל, החל מן העלייה הראשונה דרך השנייה השלישית והרביעית . </span></p> <p dir="rtl"> עולים מתיישבים  אלה, ניסו לבנות ארץ חפה ומשוחררת  מכל אותן המחויבויות שגרמו לעוות נורמות התנהגות , כמו , החנופה לפריץ או,  הונאת  השלטון, מה שהביא בעקבותיו  ליצירת המאפיין השלילי של הדמות בה הצטייר  היהודי בעיני סביבתו.</p> <p dir="rtl">הישוב היהודי בארץ ישראל בראשיתו היה אם כן, במובנים רבים היפוכו הגמור של זה במזרח אירופה. זו הייתה שאיפתם, וככזה הם רצו לראותו.</p> <p dir="rtl">ובאמת, בבחינה אובייקטיבית , למסתכל על הבריאה החדשה שנוצרה בארץ באותם הימים, נראו המושבות , הקיבוצים והמושבים שהוקמו כאן, כהגשמת חזון של סולידאריות<span>   חברתית , על בסיס של יצירת יש מאין. עולם חדש, כך הוא כונה ע"י רבים וטובים .  לא לשווא קסמו להם סיסמאות כמו "אחוות עמים"  או "קום התנערה עם חלכה " ושירת האינטרנאציונאל שהייתה שגורה בפיהם ביטאה היטב את ההזדהות עם החזון.   המחויבויות האישיות כלפי השלטון וה"גבירים", התחלפו למחויבויות חברתיות לכלל הציבור, מה שידוע ומוכר כתנועה הסוציאליסטית של ראשית הישוב היהודי בארץ. </span></p> <p dir="rtl">רוח זאת שנשבה בארץ בתקופה של טרום המדינה, ובשנים הראשונות לאחר מכן , הפיחה תקוות לחברה שוויונית לעולם טוב יותר, המבטיח עתיד ורוד, חרף הקשיים הרבים והמחסור ממנו סבלו המתיישבים בראשית דרכם.</p> <p dir="rtl">" אני למען הכלל" לא הייתה אמירה ריקה.  זה היה עיקרון מנחה.  הפרט הוא חלק מן כלל , וחשיבותו ועצמתו של הפרט,  נגזרים מחוסנו של הכלל  .</p> <p dir="rtl">והנה - כמה אירוניה יש בה בהיסטוריה? היא  הֶתֶלה שוב ביהודים החדשים  שהתאמצו מאוד לשנות דימויים' ואף קראו לעצמם ישראלים. <span>  וכמו פעם , בימים הרחוקים של ההיסטוריה היהודית , החלה החברה החדשה משנה פניה. חֳלָיֵיה של הגולה החלו לבצבץ  ולהתגלות שוב. הפריץ חזר. הוא רק שינה את שמו ודמותו. הוא אינו עוד האיש הרע המסוגר בטירה מוקפת החומה. עכשיו הוא זה היושב במשרדים מפוארים, מוגן בסוללת משפטנים ומחוקקים.   "המצווה" לרמותו ולהוליכו שולל  נולדה מחדש. היא צברה תאוצה, ותוגברה בציניות הישראלית / הצברית שגייסה לעזרתה את החוצפה ועזות המצח עם  מיטב הטכנולוגיה של סוף המאה ה- 20 וראשית המאה ה- 21. </span></p> <p dir="rtl">במהרה חזרה החברה והפכה עורה.  היא יותר איננה קולקטיבית , אלא פרטנית. "איש לאוהליו ישראל". כל איש עושה לביתו, והחברה היא הפרה החולבת.  </p> <p dir="rtl">הקולקטיב התרסק, התפרק לגורמים  הסותרים זה את רצונו של זה , זה את מאווייו של זה, והמקורבים אל "הפריץ" החדש מנצלים כל פרצה להרחבת קשת טובות ההנאה שהם יכולים להפיק מן הכלל המתרסק.</p> <p dir="rtl">כמה קשה יומו של מי שגדל לאורה של התקווה , כשהוא צופה בגלגל בסיבובו כשראשו יורד למטה ומביא עימו את האכזבה הגדולה.  </p> <p dir="rtl"><span>                                                                                                דוד אגמון </span></p><br /><a href=http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/64/Default.aspx>More ...</a> http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/64/Default.aspx#Comments 0 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/64/Default.aspx Wed, 26 Jan 2011 11:14:00 GMT http://www.ihaklai.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=64 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/62/Default.aspx <p>הרי לפניכם סיפור מהחיים, שילמד אתכם פרק בהלכות התנהלותו של, האין ממשל ומשילות בישראל.</p> <p>בשנים 1998 – 1999 שמשתי בתפקיד מ"מ יו"ר "המועצה הלאומית למניעת תאונות בישראל".</p> <p>תקציב פעילותה של המועצה בא מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שתוקצבה מאגרות נהגים וממקורות ממשלתיים.</p> <p>מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, צמצמה הרשות את הקצבותיה ל"מועצה הלאומית למניעת תאונות" ( המלל"ת ) . עיקר פעילותה של המלל"ת הייתה התנדבותית בהפעלת אלפי מתנדבים ברחבי הארץ , בהדרכה ובהסברה בקרב הציבור הרחב ובבתי ספר, בחשיבות הצורך במניעת תאונות דרכים.</p> <p>נוכח צמצומי ההקצבות, ביקשה הנהלת המלל"ת פגישה עם שר התחבורה דאז, יצחק מרדכי, כשכוונתנו הייתה , לשכנעו בחשיבות הצורך בהמשך הפעלת המתנדבים שעמדה בפני קריסה וחידשו הזרמת תקציבים לפעילותם.</p> <p>לצורך הפגישה הוכנה על ידנו מצגת מרשימה ( כך הסתבר לנו בדיעבד ) שתיארה את פעילותה הענפה של המלל"ת .</p> <p>לזכותו של השר יאמר כאן, שלהפגישה ההיא הוא כינס את כל ראשי המשרד , לרבות רפרנט האוצר שכיהן אז במשרדו, וכן את המנכ"ל וכל הפקידות הבכירה.</p> <p>עם סיום הצגת טיעונינו, ולאחר דיון קצר, פסק השר כהאי לישנא, ואמר : " אני מבקש להחזיר לפעילות מידית את כל המתנדבים". החלטתו ואמירתו זו לוותה בדפיקה על השולחן לנתינת יתר תוקף לדרישתו.</p> <p>למותר לציין את גודל שמחתנו – שלנו המתנדבים שנכחנו באולם – לאור החלטתו זו של השר. בתמימותנו הרבה היינו בטוחים שאו טו טו , נפתח הכיס, הכסף מתחיל לזרום, ובא לציון ולמלל"ת גואל.</p> <p>כשיצאנו את חדר הישיבות, ניגש אלי בכיר- בכיר מאוד, במשרדו של השר, ולתדהמתי הרבה פנה אלי ואמר לי כך.</p> <p>אתה בתפקידך הרי יודע, ששרים באים והולכים- מתחלפים. אנחנו, הפקידות, נשארת. ולכן זה יישאר ויהיה בדיוק כמו שאנחנו קבענו, למרות החלטתו ואמירתו של השר.</p> <p>והוא צדק.</p> <p>השר התחלף, הפקידות נשארה, ו"המועצה הלאומית למניעת תאונות" שקעה ונמוגה.</p> <p>באופן כזה מצליחה הבירוקרטיה הישראלית להחניק ולהמית כל יוזמה וכל כוונה טובה של אזרחים תמימים שכוונותיהם טובות. אפילו דינם של מוסדות סטטוטוריים נחרץ משמפלצת הבירוקרטיה טורפת בהם בכל פה ובתיאבון חסר רסן. ואל תטעו לחשוב. לבירוקרטיה הזו יש שמות, וישנן כתובות, והן חקוקות וכתובות והיום הן נגישות לכל אחד , גם באינטרנט.</p> <p>דברי אלה נכתבים נוכח התרחשויות סוף השבוע האחרון שנתגלו לעינינו, על אזלת ידם של שירותי הכבאות בישראל , ועל הזדמנות הפז שנתגלגלה לו לראש ממשלתנו, להפגין יכולות מופרזות ווירטואוזיות של יחסי ציבור, כתחליף לכישלונה הקולוסאלי של המשילות בישראל לדורותיה , ושלו וממשלתו, שאחראים על פי כל דין , לספק לפחות את המינימום הדרוש לאזרחים לביטחונם האישי.</p> <p>דוד אגמון</p> <p> </p><br /><a href=http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/62/Default.aspx>More ...</a> http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/62/Default.aspx#Comments 0 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/62/Default.aspx Mon, 06 Dec 2010 14:36:00 GMT http://www.ihaklai.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=62 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/61/Default.aspx <p>אם נבחן את שביתת החקלאים, שכפי שמסתבר מהפרסומים האחרונים פסקה באחת, ואם זכרוני אינו מטעה אותי היא הראשונה מסוגה, דומני שלא אטעה אם אומר שהיא לא הייתה הצלחה יוצאת דופן ואני אומר זאת בלשון המעטה.</p> <p>משום שדומה יותר ויותר , שלא רק שלא הושג דבר בשביתה, אלא שבדעת הקהל בארץ פחתה הסימפטיה לחקלאים בעקבות השביתה ויצא שכרה בהפסדה.</p> <p>וכל כך למה ?</p> <p>כי לפתע פתאום עלו לכותרות, נושאי לוואי שאולי לא התכוונו השובתים להעלות, ופגמו ב"טוהר הדגל" שהונף.</p> <p>נושא כמו, תנאי המגורים המוקצים לעובדים התאילנדים, הכול כך מבוקשים, ע"י מעסיקיהם , אינו מצטלם טוב , וגם לא נשמע טוב.</p> <p>או כשלפתע פתאום הסתבר, שהעסקת הפועלים התאילנדים - מעבר לפרנסה שמספק הצורך בהם לחברות הקבלן שמייבאות עובדים אלה לחקלאות - החקלאים עצמם גוזרים קופון לא רע מכך.</p> <p>גם הצגת תלושי השכר שהונפקו לעובדים , ומספר שעות העבודה ליום עבור השכר המשולם להם , לא עשה טוב לשובתים ולחקלאים.</p> <p>אני מעדיף שלא לפרט יותר , כי ממילא אעלה את חמתם של החקלאים שיקראו את הדברים על כי "אחד מהם" יוצא כאילו כנגדם.</p> <p>אלא שאחטא לאמת אם אומר ששביתה זו השיגה תוצאות טובות. בדעת הציבור היא לא הייתה הצלחה גדולה. גם ההופעה בטלביזיה אמש, בתכניתם של לונדון וקירשנבאום, של נציג החקלאים , אל מול "עובדת ערביה" ( כי הגם שישבה שם על תקן של עובדת ערביה שמוכנה לעבוד בחממות בתנאים קשים , הסתבר שהיא כנראה כבר מזמן לא עבדה בחממות, ונושאת את שמם של הפועלים הערבים לשווא ) לא הוסיפה כבוד רב לחקלאים. הופעתו התוקפנית וחסרת הסבלנות לדעה אחרת, של החקלאי, לא הייתה משכנעת, והייתה נגועה בהתנשאות מיותרת.</p> <p>כצופה מן הצד, אני יכול לומר, שהמאבק על תוספת כוח אדם תאילנדי, לא עלה יפה, והציג את חקלאי ישראל כ"גרידיס" - כמי שרוצים לשלם פחות להשקיע פחות , ולקבל כמה שיותר. כל המאבק למרות המאמצים שהושקעו בו ורצונם העז להציגו כמאבק על "הלחם", ( לרבות התמונות על תוצרת שנרקבה, וחממות שיובשו ) התקבל יותר כמאבק על "החמאה" או "העוגה". וחבל שכך.</p> <p>דוד אגמון</p> <p>גן חיים</p><br /><a href=http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/61/Default.aspx>More ...</a> http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/61/Default.aspx#Comments 0 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/61/Default.aspx Wed, 24 Nov 2010 15:40:00 GMT http://www.ihaklai.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=61 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/33/Default.aspx <p style="text-align: justify;">המרפאה הכפרית , שעד לפני שנים אחדות הייתה חזון נפרץ במושבים ובקיבוצים, הולכת כנראה ומשנה פניה וכמוה, הקופה בכללותה.</p> <p style="text-align: justify;">"קופ"ח כללית", בשמה החדש "שרותי בריאות כללית" -שבשנה הבאה ימלאו מאה שנה להיווסדה (ראשיתה בחנוכה 1911 בעקבות תאונה שקרתה לפועל ברוך פריבר בה איבד את ידו בעבודתו בפרדס ) פרסה מאז היווסדה, רשת מפוארת של מרפאות ובתי חולים ברחבי הארץ. היא ספקה שירותי בריאות לחבריה, במאות מרפאות ועשרות בתי חולים. הרשת שמשה מופת ודוגמה לרפואה ציבורית מתקדמת בעולם כולו. מדינות גדולות ועשירות מתאוות לחקותה. והרשת הזו היום – חולה !!!</p> http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/33/Default.aspx#Comments 2 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/33/Default.aspx Thu, 20 May 2010 09:43:00 GMT http://www.ihaklai.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=33 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/19/Default.aspx <p dir="RTL">הבוקר אנו מתבשרים על החלטה שהתקבלה וזו לשונה. " התיכון החקלאי בפרדס חנה בסכנת סגירה . התאחדות האיכרים החליטה לסגור את ביה"ס והפנימייה ולמכור את האדמה ליזמים פרטיים " ....</p> <p dir="RTL">מעבר לעניינם של העובדים שייוותרו ללא פרנסה<span>   ( זו בעייתו של עופר עיני וההסתדרות הכללית  ) ," יזרקו לרחובות 100 תלמידים  קשי חינוך "!!! זו לשון ההודעה. שאלה בפני עצמה היא , מדוע ילדים קשי חינוך נמצאים במוסד המיועד להוראת מקצועות החקלאות. האין זה שמו . בית ספר חקלאי ? האם הוא הפך למעון יום לילדים קשי חינוך ושינה כבר מזמן את ייעודו  האמיתי ?   ממש מול עינינו    מתקדמת, עולה כפורחת וקונה לה שביתת קבע במקומותינו   המגמה המשתלטת במחוזותינו   בעת האחרונה, שכל חלקת אדמה שמתפנה, הופכת מיד לנכס נדל"ני מבוקש.  במיוחד אם המדובר  בקרקע בתחומי " מדינת תל אביב " -  בין גדרה לחדרה כלשונו של   פרופסור ארנון סופר <span>ראש קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה</span>. </span></p> http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/19/Default.aspx#Comments 0 http://ihaklai.org.il/ראשי/בלוגים/tabid/83/EntryId/19/Default.aspx Thu, 14 Jan 2010 16:57:00 GMT http://www.ihaklai.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=19