שוק המקרקעין בישראל אינו שוק משוכלל ודומה יותר לזה הנוהג, כפי שידוע לנו, רק בעוד שתי ארצות בעולם – קובה וצפון אפריקה.

מינהל מקרקעי ישראל המנהל למעלה מ – 90% מאדמות המדינה – פועל כמונופול בעת שיווק הקרקע – וכדרכם של מונופולים פועל בצורה לא יעילה ושרירותית. יתר על כן הוא מהווה אורגן רב תכליתי בשמשו גם כרשות מחוקקת שמקבלת החלטות, גם כרשות מבצעת כמשווק הקובע מחירים וכד' וגם כרשות שופטת שממנה ועדות ערר למיניהן.

ביד אחת הוא זה שמכתיב למעשה את היקפי הפיצוי הראויים בגין ה"רכישות הכפויות" – דהיינו את סכומים הפיצויים בגין ההפקעות. וביד השנייה כמנהל הקרקע הוא זה שמדריך ומנחה את הגופים הממשלתיים הזקוקים לקרקעות, כמה לשלם ולא פעם מתערב בתפקידן של רשויות אחרות כמו למשל מנהל התכנון במשרד הפנים, או הרשות לתכנון במשרד החקלאות.

בימים אלה פורסמה המלצת הצוות הבין משרדי לבחינת החלטה 969 העוסקת במתן פיצויים למתיישב הנדרש להשיב אדמתו שייעודה שונה למטרה אחרת.

החלטה זו שהוקפאה בעקבות הליכים משפטיים הובילה להקמתו של הצוות.

בחשיבה ארוכת טווח, אין ספק כי עבודת הצוות עושה שירות מצוין להתיישבות, שכן עתה יבינו גם אחרוני המאמינים, כי יצא המרצע מן השק ושלטון הפקידים ממליץ המלצות שציבור המתיישבים לא יוכל לעמוד בהם.