רציתי הפעם לשתף אתכם בהגיגי ולספר דבר שוודאי לא הגיע עוד לאוזניכם ( כי שוועתו לא הגיעה עד השמים היא עדיין מרחפת מעל הארץ ) שהמדינה שלנו עוברת טלטלה לא קטנה. מהי, אתם שואלים? קוראים לה היום "מחאה". זו תנועה של צעירים שנמאס להם להיות הפריירים של המדינה, והחליטו לשים קץ לצביעות והעמדת הפנים של מנהיגינו, כאילו הכול בסדר. לכאורה באמת הכול מתנהל בסדר. גם החופשה של חברי הכנסת יצאה לדרך וגם הם . אבל בעצם הרבה מאוד לא בסדר. יותר מידי לא בסדר. לרגע אחד קטן , כשחשתי צורך לכתוב לכם, כל כך רציתי לבשר תקווה. לשם שינוי רציתי, בכל ליבי רציתי לספר לכם על דברים טובים שקורים לנו כאן. כמו למשל על הפרדס הירוק שמקיף את חצרנו שפירותיו גדלים לקראת עוד עונה חדשה של תנובה, על עצי התאנה המשמש האבוקדו המנגו והאתרוג שהוספנו אל עצי ההדרים שכל כך אהבתם. על רוחות של אופטימיות המפעמות בליבנו נוכח החלטות הבג"צ שפסק פסיקה שנותנות תקווה בעניין בעלותנו על האדמות שרכשתם והורשתם לנו , ועוד ועוד...

אפשר להוסיף לכותרת המשנה " הרהורים נוגים" בעקבות חגיגות 75 להקמתו של מושב גן חיים, הכול בעיני המסתכל.

כותב שורות אלה הינו דור שני למייסדי המושב, הוא עצמו שפר עליו גורלו והוא ממשיך להתגורר בבית גידולו מאז שהוקם המושב. הוא  רק עבר את "האין גדר" בין חצר משק בית הוריו לבית שכנתו רעייתו אשר אתו, והוא אתה עד עצם היום הזה, חווה על עורו ובשרו את מצוקות העיתים של ראשית ההתיישבות, כאב את כאבי הראשית, ושמח והתברך בתוצאותיה החיוביים של הדבקות במטרה. למותר להגיד שראה בהסתלקותו עד האחרון של דור המייסדים, ושל חלק מבני דורו שחלקם נפלו במלחמות ישראל וחלקם הלכו לעולמם ולא זכו להגיע עד לכאן.   ילדיו ונכדיו מתגוררים במושב ובסביבתו הקרובה. ועם זאת הדברים הנכתבים להלן נכתבים בלב קרוע. 

חגיגות 75 השנים לקיומו של המושב הותירו בו משקעים כבדים של מחשבות והרהורים באשר לגודלה ועומקה של "ההצלחה" שנחלנו בהטמעת הערכים היסודיים שהנחו את מקימי המושב, ושל הוגי התנועה ההתיישבותית...

קו למושב 668 מיום 3.3.11 . עו"ד עמית יפרח, יו"ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים, תולה את האשם בדימויה הירוד של תנועת ההתיישבות בישראל, בהתנהלותו הלקויה, או הבעייתי לפחות, של מנהל מקרקעי ישראל, וחוסר היציבות המתמשך השורר בין כתליו. ( הוא שכח גם את התקשורת וחוגים אחרים החוגגים על הנושא )

נראה בעליל שהבעיה עמוקה הרבה יותר. - ואם להיות ספציפי יותר, מדינת ישראל -  סובלת מכשל מתמשך, כרוני ועמוק, שפשה והסתנן לכל חלקה טובה בה.

 ההתיישבות בישראל ,על כל מגזריה, רואה בממ"י את הגורם לחולייה. ולא היא.  החולים בישראל סובלים מכשל מתמשך של משרד הבריאות, ותולים בו את סבלם ומכאוביהם. הקשישים סובלים מכשל מתמשך של משרד הרווחה, מוסדות חינוך וההשכלה הגבוהה סובלים  בגלל כשל מתמשך במשרד החינוך, משטרת ישראל מסבירה כשליה במחדלי משרד האוצר, ( אגב למי אין טענות למשרד האוצר)  ונראה שאין סוף לרשימת הכשלים שגוררות אחריהן  ממשלות ישראל ומשרדיה לדורותיהן.

בחינת הכשלים מעידה ללא צל של ספק , על תקלה בסיסית- שורשית  ועמוקה .

ויש לה שם לתקלה הזו. קוראים לה "חוסר משילות". 

אין משילות בישראל!!!

האופן בו מתמנות ממשלות בישראל ,והדרך בה נבחר העומד בראשן -  כשהן בעצם אינן בהכרח מייצגות את רצונו הכן והאמיתי של ציבור הבוחרים, אלא הן תוצאה של קוניוקטורה זמנית-  יוצרים מצב שבו העומד בראשן, החל מיומו הראשון בתפקיד, אינו מסוגל לבצע את התכניות שבשמן  נבחר. כורח החזקתה של קואליציה בכל מחיר, על האתנן שהיא מחייבת את העומד בראשה, והצורך המתמשך והבלתי מסתיים של "הנשמתה" ( או אם תרצו, "שימונה" או "תחזוקתה" )  מעוותת בסופו של דבר  גם את הכוונות הטובות ביותר.

...

בדרך כלל אני כותב  על הקורות אותי בילדותי.  איך והיכן גדלתי, וכיצד עוצבה אישיותי  בחלקת האלוהים שהורישו לי הורי  במושב .הפעם, אני מבקש להרהר עמכם על הוויית חיינו  וכיצד היא נראית בעיני, ממרומי גילי המופלג. 

ההיסטוריה  היהודית, מזמנת למתעניינים בה הפתעות רבות.  אני אחד משבוייה.  היא לטעמי מהות החיים בהתגלמותם הצרופה. להופכים בה יצמח רק רווח, ולעיתים אף הצלה.

כדי לספוג משהו מן התובנות הנובעות מעיסוק בה, אין צורך  להפליג למחוזותיה הרחוקים בני אלפי השנים. די אם נתוודע להתרחשויות של 140- 150 השנים האחרונות בתולדותינו כעם, כדי ללמוד ולהסיק מסקנות, ולקבוע- שהן אינן מחמיאות לנו  במיוחד.

על אחת התובנות אליה הגעתי באקראי , בעקבות התוודעות מאוחרת משהו ליצירה היידישאית של המאה ה- 19, אני מבקש לשתף אתכם  הקוראים .

התנועה הציונית המתחדשת - זו של סוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20 -  שאבה את כוחותיה  והמריאה מתוך מציאות קשה של רדיפות וגזרות מחד,  והסתאבות חיי הקהילה היהודית במדינות מרכז ומזרח אירופה- מאידך. 

בסיפורנו היום, נדלג על קטע  של הרדיפות והגזרות, ונתרכז בתחום  המצומצם של חיי הקהילות היהודיות .  

...

הרי לפניכם סיפור מהחיים, שילמד אתכם פרק בהלכות התנהלותו של, האין ממשל ומשילות בישראל.

בשנים 1998 – 1999 שמשתי בתפקיד מ"מ יו"ר "המועצה הלאומית למניעת תאונות בישראל".

תקציב פעילותה של המועצה בא מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שתוקצבה מאגרות נהגים וממקורות ממשלתיים.

מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, צמצמה הרשות את הקצבותיה ל"מועצה הלאומית למניעת תאונות" ( המלל"ת ) . עיקר פעילותה של המלל"ת הייתה התנדבותית בהפעלת אלפי מתנדבים ברחבי הארץ , בהדרכה ובהסברה בקרב הציבור הרחב ובבתי ספר, בחשיבות הצורך במניעת תאונות דרכים.

נוכח צמצומי ההקצבות, ביקשה הנהלת המלל"ת פגישה עם שר התחבורה דאז, יצחק מרדכי, כשכוונתנו הייתה , לשכנעו בחשיבות הצורך בהמשך הפעלת המתנדבים שעמדה בפני קריסה וחידשו הזרמת תקציבים לפעילותם.

לצורך הפגישה הוכנה על ידנו מצגת מרשימה ( כך הסתבר לנו בדיעבד ) שתיארה את פעילותה הענפה של המלל"ת .

לזכותו של השר יאמר כאן, שלהפגישה ההיא הוא כינס את כל ראשי המשרד , לרבות רפרנט האוצר שכיהן אז במשרדו, וכן את המנכ"ל וכל הפקידות הבכירה.

עם סיום הצגת טיעונינו, ולאחר דיון קצר, פסק השר כהאי...

אם נבחן את שביתת החקלאים, שכפי שמסתבר מהפרסומים האחרונים פסקה באחת, ואם זכרוני אינו מטעה אותי היא הראשונה מסוגה, דומני שלא אטעה אם אומר שהיא לא הייתה הצלחה יוצאת דופן ואני אומר זאת בלשון המעטה.

משום שדומה יותר ויותר , שלא רק שלא הושג דבר בשביתה, אלא שבדעת הקהל בארץ פחתה הסימפטיה לחקלאים בעקבות השביתה ויצא שכרה בהפסדה.

וכל כך למה ?

כי לפתע פתאום עלו לכותרות, נושאי לוואי שאולי לא התכוונו השובתים להעלות, ופגמו ב"טוהר הדגל" שהונף.

נושא כמו, תנאי המגורים המוקצים לעובדים התאילנדים, הכול כך מבוקשים, ע"י מעסיקיהם , אינו מצטלם טוב , וגם לא נשמע טוב.

או כשלפתע פתאום הסתבר, שהעסקת הפועלים התאילנדים - מעבר לפרנסה שמספק הצורך בהם לחברות הקבלן שמייבאות עובדים אלה לחקלאות - החקלאים עצמם גוזרים קופון לא רע מכך.

גם הצגת תלושי השכר שהונפקו לעובדים , ומספר שעות העבודה ליום עבור השכר המשולם להם , לא עשה טוב לשובתים ולחקלאים.

אני מעדיף שלא לפרט יותר , כי ממילא אעלה את חמתם של החקלאים שיקראו את הדברים על כי "אחד מהם" יוצא כאילו כנגדם.

אלא שאחטא...

המרפאה הכפרית , שעד לפני שנים אחדות הייתה חזון נפרץ במושבים ובקיבוצים, הולכת כנראה ומשנה פניה וכמוה, הקופה בכללותה.

"קופ"ח כללית", בשמה החדש "שרותי בריאות כללית" -שבשנה הבאה ימלאו מאה שנה להיווסדה (ראשיתה בחנוכה 1911 בעקבות תאונה שקרתה לפועל ברוך פריבר בה איבד את ידו בעבודתו בפרדס ) פרסה מאז היווסדה, רשת מפוארת של מרפאות ובתי חולים ברחבי הארץ. היא ספקה שירותי בריאות לחבריה, במאות מרפאות ועשרות בתי חולים. הרשת שמשה מופת ודוגמה לרפואה ציבורית מתקדמת בעולם כולו. מדינות גדולות ועשירות מתאוות לחקותה. והרשת הזו היום – חולה !!!

הבוקר אנו מתבשרים על החלטה שהתקבלה וזו לשונה. " התיכון החקלאי בפרדס חנה בסכנת סגירה . התאחדות האיכרים החליטה לסגור את ביה"ס והפנימייה ולמכור את האדמה ליזמים פרטיים " ....

מעבר לעניינם של העובדים שייוותרו ללא פרנסה   ( זו בעייתו של עופר עיני וההסתדרות הכללית  ) ," יזרקו לרחובות 100 תלמידים  קשי חינוך "!!! זו לשון ההודעה. שאלה בפני עצמה היא , מדוע ילדים קשי חינוך נמצאים במוסד המיועד להוראת מקצועות החקלאות. האין זה שמו . בית ספר חקלאי ? האם הוא הפך למעון יום לילדים קשי חינוך ושינה כבר מזמן את ייעודו  האמיתי ?   ממש מול עינינו    מתקדמת, עולה כפורחת וקונה לה שביתת קבע במקומותינו   המגמה המשתלטת במחוזותינו   בעת האחרונה, שכל חלקת אדמה שמתפנה, הופכת מיד לנכס נדל"ני מבוקש.  במיוחד אם המדובר  בקרקע בתחומי " מדינת תל אביב " -  בין גדרה לחדרה כלשונו של   פרופסור ארנון סופר ראש קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה.

...