על מנת לאפשר עריכת חוזי חכירה לדורות ולשם מניעת תקלות בעתיד, פנה מושב עובדים בית שערים למרכז למשבצות חקלאיות כדי שיטפל בהסדרת רישום המשבצת הסופית שלו. כחלק מהתהליך, ועל מנת להבטיח השלמתו, ביקש המושב מחבריו לחתום על יפוי כח מיוחד ובלתי חוזר, ועתה הוא פונה לבית המשפט בבקשה שיורה למספר חברים לחתום על יפוי הכח חרף סירובם לעשות כן
ה"פ (נצרת) 7163-07-10 בית שערים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' אברהם כץ ואח', פס"ד מיום 24 באוקטובר 2011.
באדיבות משרד עו"ד מימוני שלוש ושות'
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : קרקע, מינהל מקרקעי ישראל, התיישבות, חכירה
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה להשבת דמי חכירה, בקובעו כי החלטת השמאי הממשלתי ביחס לחישוב דמי החכירה הייתה סבירה ומידתית, ועל כן אין מקום להתערב בה.
החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל, קבעה תנאים ביחס להרחבות למגורים ביישובים חקלאיים, כאשר ההחלטה נועדה לחזק את היישובים החקלאיים על ידי תוספת אוכלוסיה צעירה באמצעות הפשרת קרקעות חקלאיות ושינוי ייעודן למגורים. במסגרת החלטה 737 הוחלט על שלוש הטבות משמעותיות לעידוד החוכרים הפוטנציאליים של המגרשים החדשים שייווצרו: פטור ממכרז, תשלום דמי חכירה מהוונים מופחתים, ושומת הקרקע לא תיעשה על פי מלוא קיבולת הבניה המותרת אלא לפי הבניה בפועל. החלטה 737 בוטלה בעקבות הפסיקה בעניין בג"ץ שיח חדש (244/00).
מועצת מקרקעי ישראל קיבלה החלטה חדשה בעניין הרחבות למגורים, במסגרתה נקבע כי ישולמו דמי חכירה מלאים ושומת הקרקע תיעשה באופן פרטני על פי מלוא קיבולת הבניה המותרת במגרש ולא על פי הבניה בפועל. על מנת להימנע מעריכת אלפי שומות פרטניות, השומות נערכו על ידי השמאי הממשלתי בטבלאות, כאשר לכל יישוב נקבע ערך יחיד המהווה שווי מ"ר מבונה ממוצע. בעקבות עריכת השומות על ידי השמאי הממשלתי, התקבלה הוראה 51ט"ו, שבמסגרתה נקבע השווי למ"ר מבונה באופן דיפרנציאלי (שיטת המקדמים), להבדיל משווי נומינלי שהיה טרם ההחלטה.
התובעים, מאות אנשים פרטיים שרכשו מהמינהל במועדים שונים זכויות חכירה במגרשי הרחבה ביישובים בהתאם להחלטה 737 או הוראות המעבר שלה, אשר חויבו בדמי חכירה על פי שיטת המקדמים, שהונהגה בהוראה 51ט"ו.
לטענת החוכרים, שיטת החישוב הדיפרנציאלי שהונהגה בהוראה 51ט"ו היא בלתי סבירה ונקבעה תוך חריגה מסמכות. לטענתם, שיטה זו ייקרה באופן מלאכותי את סכום דמי החכירה שהם נדרשו לשלם למינהל באופן הסותר את החלטה 737, שאותה היא נועדה ליישם.
לטענת המינהל, הוראה 51ט"ו אינה חורגת מהחלטה 737, אלא מיישמת אותה. עוד נטען כי ההוראה נועדה לעדכן את אופן החישוב של ערך העסקה בהתאם לקביעת השמאי הממשלתי, במסגרת הסמכות שהוענקה לו בהחלטה 737 לקבוע את שומת הקרקע.
תא 9246-07 יעל אודם ו-598 אח' נ' מדינת ישראל (מינהל מקרקעי ישראל), פס"ד מיום 26/01/12
הורד קובץ:
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : התיישבות
ביהמ"ש לעניינים מינהליים קיבל ערעור של קיבוץ עינת כנגד החלטתה של ועדת הערר של הועדה המקומית לתכנון ובניה בדרום השרון לחייב את המערערת בהיטל השבחה בגין תוכנית בינוי. ביהמ"ש קיבל את טענת המערערת לפיה רק תכנית מתאר מקומית ותכנית מפורטת יכולות להקים חבות בהיטל השבחה.
ביהמ"ש ציין כי "השבחה" מוגדרת בחוק כעליית שווים של מקרקעין עקב אישור תכנית מתאר מקומית או תכנית מפורטת, עקב מתן הקלה, או בעקבות התרת שימוש חורג. אין בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה כל התייחסות לתכנית מסוג תכנית בינוי.
פסה"ד באדיבות עו"ד אורי בר קמה
עמ"נ (מרכז) 43989-03-11 קיבוץ עינת אגודה שיתופית נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון, פס"ד מיום 01/02/12
הורד קובץ:
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : פלישות
אגודה שיתופית "תושבי מעיין ברוך" הגישה תביעה כנגד מספר חברים באגודה בטענה של אי תשלום מיסי האגודה. החברים טוענים כי עזבו את האגודה עקב אי חוקיותה, וממילא לא התגבש כנגדם כל חוב כלפיה[
תא"מ (שלום)(נצרת) 18105-10-11 תושבי מעין ברוך אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' משה וזאנה ואח, פס"ד מיום 25 בדצמבר 2011
באדיבות משרד עו"ד מימוני שלוש ושות'
]
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : ביהמ"ש השלום ואח', התיישבות, אגודות שיתופיות, הועד המקומי
בית המשפט קיבל תובענה של בני זוג שירשו חלק מזכויותיה של סבתם באגודה שיתופית חקלאית באר טוביה, לקבל את חלקה במניות חברת תנובה. כמו כן, התקבלה עמדת בני הזוג באשר לדחיית מועמדותם לחברות באגודה.
במשך מספר עשורים סבו וסבתו של המבקש, הפעילו משק עזר בשטחו של מושב באר טוביה, שהוקם באמצעות אגודה שיתופית חקלאית. הסבא והסבתא אף התקבלו בשעתו כחברים באגודה. המבקשים הגישו תובענה בה ביקשו שבית המשפט דנן יצהיר שהם זכאים להתקבל כחברים באגודה, וכן שמכוחה של חברות זו הם זכאים לחלק במניות של תנובה, שהועמדו לחלוקה בין חברי האגודה.
כב' השופטת ע' ברון, ציינה כי לאור האמור בסעיף 3 לחלק ב בתקנון האגודה, המסדיר את תהליך קבלת חברים חדשים לשורותיה, הרי שלא נמצא פגם מהותי בדרך פנייתם הראשונה לאגודה ובהליך ההשגה על החלטת הדחייה, של המבקשים. כך, בשים לב לנוהל הערעור בתקנון האגודה, ובהתייחס להתנהלותם של המבקשים, הרי שלא מדובר בפגם שמצדיק את התעלמותה של האגודה מבקשתם, שברור ממנה כי חפצם היה להביא את ההחלטה שנתקבלה על ידי ההנהלה לבחינתה של האסיפה הכללית בהתאם לזכותם על פי התקנון. נקבע כי היעדר תגובה מצד האגודה לפנייתם של המבקשים אף מעורר ספקות באשר לתום לבה של האגודה. באשר לטענת המבקשים כי הם זכאים למניות תנובה שהוחזקו על ידי האגודה, צוין כי במשך השנים האגודה החזיקה במניות תנובה בנאמנות עבור החברים, ובשלב מסוים ביקשה לחלק את המניות לחבריה. קרי, מדובר אפוא בזכות קניינית של החברים, בעלי המשקים. באשר להבחנה שבוצעה על ידי האגודה בין משקי עזר לבין נחלות, הוכח בפני בית המשפט שלפחות בעל משק עזר אחד התקבל כחבר באגודה, ובעקבות כך הוכר כבעל זכות לפדיון מניות תנובה. כך, הלכה למעשה האגודה לא ערכה הבחנה בין משקי עזר לבין נחלות לעניין הזכות להשתתפות במניות תנובה.
הפ (ת"א) 548-07 אבי צורן נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פס"ד מיום 12/01/12
הורד קובץ:
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : ביהמ"ש העליון, התיישבות, אגודות שיתופיות, מדור עסקי, משק החלב